הדפסה
פרשת שבוע - וארא

שאלת הבחירה החופשית

הקשיית לב פרעה:

אחת הבעיות הקשות להבנה בפרשתנו היא הקשיית לב פרעה. ענין זה קשה הן מהצד האמוני, בכך שנראה כי אין בחירה ביד האדם וה' מובילו לחטאיו, והן מצד סיפור העלילה: מה טעם בכך, ומה התועלת לעם ישראל בהתמשכות הסבל והגלות כתוצאה מכך שה' גורם להתעקשותו של פרעה? הרמב"ם רואה בכך עונש על חטאיו הקודמים:

"ואפשר שיחטא אדם חטא גדול או חטאים רבים, עד שיתן הדין לפני דיין האמת שיהא הפרעון מזה החוטא על  חטאים אלו שעשה ברצונו ומדעתו - שמונעין ממנו התשובה ואין מניחין לו רשות לשוב מרשעו, כדי שימות ויאבד בחטאו שיעשה... לפיכך כתוב בתורה 'ואני אחזק את לב פרעה', לפי שחטא  מעצמו תחִלה, והרע לישראל הגרים בארצו שנאמר 'הבה נתחכמה לו' - נתן הדין למנוע התשובה ממנו עד שנפרע ממנו, לפיכך חזק הקב'ה את לבו...     (הל' תשובה ו', ג)

הרמב"ן מסכים  עם הרמב"ם, אך לדעתו מניעת התשובה בכל עשר המכות אינה עונש על השיעבוד. בחמש המכות הראשונות, שנאמר בהן "ויחזק לב פרעה", "ויכבד פרעה את לבו" וכד' - הייתה לפרעה בחירה חופשית, אך משסירב לצו ה' - מנע ה' ממנו דרכי תשובה, ולכן הביטוי השולט במכות האחרונות הוא "ויחזק ה'  את לב פרעה".  אך עדיין קשה, כלום ייתכן שננעלו שערי תשובה?

הרב מדן, ראש ישיבת "הר עציון" מסביר כי מהלך העניינים גורם להקשיית לבו, אך אין כאן הכרח מצד הבורא. ונביא חלק מדבריו:

משה ואהרן באו אל העם, סיפרו להם על ההתגלות בסנה ועשו לפניהם את האותות. אמונה חדשה ותקווה חדשה על האביב הקרוב החלו לפרוח בלבו של העם.

"וידבר אהרן את כל הדברים אשר דבר ה' אל משה ויעש האֹתֹת לעיני העם: ויאמן העם, וישמעו כי פקד ה' את בני ישראל וכי ראה את ענים, ויקדו וישתחוו". (ד', ל-לא)

אך מהר מאד מתברר שהגאולה הניסית הולכת בדרך עקלקלה. משה ואהרן עם מטותיהם ועם מופתיהם מגורשים מלפני פרעה פעם אחר פעם, ואף השעבוד רק הולך ומתגבר. בפגישתם הראשונה עם פרעה בביתו, הוא מסלק אותם מעל פניו וגוזר את גזירת התבן. לאחר שמטהו של אהרן הפך לתנין - אף שהמטה בלע את מטות החרטומים - חזק לב פרעה, ומשה ואהרן הושבו מעל פניו ריקם. במכת הדם - החרטומים הצליחו להוציא דם (כמעט) כמו משה ואהרן. פרעה שב אל ביתו ולא שת לבו אל המכה, ומסתבר שיושבי מצרים מצאו להם דרך לעקוף את פורענות הדם:

"ויעשו כן חרטֻמי מצרים בלָטיהם, ויחזק לב פרעה ולא שמע אלהם כאשר דבר ה': ויפן פרעה ויבֹא אל ביתו ולא שת לבו גם לזאת: ויחפרו כל מצרים סביבֹת היאֹר מים לשתות כי לא יכלו לשתת ממימי היאֹר: וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאֹר". (ז', כב-כה)

גם במכה הבאה, החרטומים הצליחו להעלות את הצפרדעים כמו אהרן. רוחו של העם, מן הסתם, פגה.

אך הנה מגיעה השעה הגדולה! החרטומים אינם מצליחים להסיר את הצפרדעים. פרעה נשבר, קורא למשה ולאהרן, מבקש להסיר את המכה ומבטיח לשחרר את העם:

"ויקרא פרעה למשה ולאהרן, ויאמר - העתירו אל ה' ויסר הצפרדעים ממני ומעמי ואשלחה את העם ויזבחו לה'". (ח', ד)

אך דווקא כאן הגיע מפח הנפש הגדול! מתברר, שמשה ואהרן - עם כל עוצמת מופתיהם - הם אנשי עסקים ומדינאים גרועים ביותר. בלא לדרוש ערבויות, הם מאמינים להבטחת פרעה ומסירים את הצפרדעים:

"ויאמר משה לפרעה - התפאר עלי, למתי אעתיר לך ולעבדיך ולעמך להכרית הצפרדעים ממך ומבתיך רק ביאֹר תשארנה: ויאמר למחר, ויאמר - כדברך, למען תדע כי אין כה' א-לוהינו". (ח', ה-ו)

פרעה הפר, כמובן, את הבטחתו, אך למרות זאת - משה ואהרן שוב התפתו להאמין לו במכת ערוב, והסירו את המכה תמורת הבטחה על-פה של המלך הרמאי. המחזה התמים והמביש שב על עצמו גם במכות ברד וארבה. התברר לכולם, שיד חזקה בלא מדיניות תקיפה, חכמה וחשדנית שתלווה אותה - אין בה כדי להצעיד את העם אל חרותו, ושמשה ואהרן הם מדינאים טירונים חסרי תוחלת.

גם פרעה 'מבין' זאת, וזוהי הקשיית לבו. הקב''ה  מוותר לו פעם אחר פעם, ונותן לו הזדמנות לשוב. אילו היה מצפון בלבו של אותו רשע - היה מכבד את העובדה שהקב''ה סומך על הבטחתו, אך כאדם חסר כבוד וחסר מצפון - פרעה הסיק את המסקנה שלקב''ה ניתן להבטיח ואין צורך לקיים. הקב''ה ניצל זאת כדי להתעלל בפרעה ולהראותו את כוחו פעם אחר פעם, אך מידת צדקו וטובו של הקב'ה לא נפגמה כלל, ואף לא עקרון ההזדמנות שהוא נותן לרשע לשוב מרשעתו.

לא אוכל לפסוח לפחות על אחד מן התיאורים בני דורנו הדומים לתיאורים המקראיים:

הצורר הפלסטיני כמעט קיבל את כל מבוקשו בשלב זה מידי ממשלת ברק לפני כשלוש וחצי שנים. כמעט נחתם הסכם שהיה מפרק את רוב ההתיישבות היהודית ביהודה, שומרון וחבל עזה. לגמרי באקראי, באותו זמן ממש התרחשה יציאתו הבהולה והמבישה של צה"ל מלבנון, כשהוא מותיר אחריו בבריחתו מחשבים, כלי נשק יקרים וזוגות תפילין של חיילים. הצורר הפלסטיני שראה זאת, הסיק מה שהסיק על כוח העמידה של ישראל של ארבע האימהות, והודיע לראש ממשלת ישראל שאין לו עניין בהסכם עמה, ושהוא ישחרר את הארץ כצאלח א-דין בזמנו. כך פרצה המלחמה האחרונה.