הדפסה
פרשת שבוע - וארא

לא אלמנה היא ההיסטוריה, חנן פורת לפרשת וארא

לא אלמנה היא ההיסטוריה

וידבר אלהים אל-משה ויאמר אליו אני י-ה-ו-ה.

וארא א?ל אברהם אל יצחק ואל יעקב באל שדי

ושמי י-ה-ו-ה לא נודעתי להם...

לכן אמר לבני ישראל אני י-ה-ו-ה! (שמות ו', א'-ו')

הפסוקים הנשגבים שבהם פותחת פרשתנו נועדו להפיח תקווה בליבם של בני ישראל הנאנקים תחת עול השעבוד במצרים ולהביא להם את בשורת הגאולה. אך דווקא לאור מגמה זו יש להבין, מה פשר המעבר מהתגלות ה' באל שדי להתגלות בשם הוי"ה, ומה בשורה יש בכך לעם השרוי "בקוצר רוח ובעבודה קשה"?

ברור לכל בר בי רב שלא בגילוי שם חדש שהיה נסתר עד כה עוסק המקרא, שהרי גם האבות ידעו את שם ה', כמפורש בברית בין הבתרים (בראשית ט"ז, ז') ובחלום סולם יעקב (בראשית כ"ח, י"ג), והחידוש אינו אלא בהוצאת התוכן המיוחד ששם הוי"ה נושא עמו מן הכוח אל הפועל.

אך עדיין עומדת בעינה השאלה: מהו אפוא ה'מהפך' בהנהגת ה', וכיצד הוא בא לידי ביטוי בחילופי שמותיו?

שדי – מבטיח, וה' – מקיים

רש"י בעקבות חז"ל מפרש:

וארא אל האבות באל שדי: שהבטחתים הבטחות ובכולן אמרתי 'אני אל שדי'.

ושמי ה' לא נודעתי להם: במידה אמיתית שלי שעליה נקרא שמי ה' – נאמן לקיים דברי, שהרי הבטחתי ולא קיימתי.

על פי פירוש זה השם שדי משמעותו – מבטיח, ושם הוי"ה משמעותו – מקיים. והבשורה העולה מן הפסוקים היא אפוא: די בהבטחות, מכאן ואילך 'ידברו' המעשים!

השם הוי"ה אכן מתפרש לאור פירוש זה כפשוטו: מהווה את הי?ש ומוציאו מן הכוח אל הפועל. אך כיצד רומז השם שדי להבטחה?

האבן עזרא מנסה לבאר לדעת רש"י את המילה שדי תוך ניתוק ה"שין" משורש המילה: "שדי לו בהבטחתו", אך יש להודות שפירוש זה רחוק מן הפשט.

שדי – בדרך הטבע וה' – בדרך נס

לפיכך סולל האבן עזרא, ובעקבותיו הרמב"ן, דרך שונה למעבר מאל שדי לשם הויה.

וכך כותב הרמב"ן:

ועניין הכתוב, כי נראה ה' לאבות בשם שדי לעשות עמהם נסים גדולים, שלא נתבטל מהם נוהג העולם... והם נסים נסתרים, ייחשב בהם לרואים שהוא מנהגו של עולם...

והנה אמר ה' למשה: נראיתי לאבות בכוח ידי אשר אני שודד בו המזלות ועוזר לבחירי, אבל בשמי הויה אשר בו נהיה כל הויה לא נודעתי להם לברוא להם חדשות בשינוי תולדות.

לפי פירוש זה השם שדי משמעותו הנהגה בניסים נסתרים בדרך הטבע, ואילו שם הוי"ה מורה על הנהגה ניסית המשנה את חוקי הטבע. דברי משה באים אפוא לבשר לעם ישראל כי תם עידן ההנהגה בדרך הטבע, ומעתה ואילך יחל תהליך הגאולה בניסים גלויים לעיני כל בשר.

אלא שגם לפירוש זה נותר פירוש השם שדי סתום, והניסיון לגזרו מלשון שוד וגזל של חוקי הטבע: "שודד את המזלות" – כלשון הרמב"ן – נראה רחוק מפשוטו של מקרא.

שדי – מחייה, וה' – מנהיג

דומה כי ניתן להציע נדבך נוסף לפענוח הסוד הגנוז בשמות ה' והמעבר במהלך הגאולה מש?ם אחד למשנהו.

ריבון העולמים מתגלה בעולמו בשלושה ממדים, זה על גבי זה.

הממד הראשון הגנוז בשם אלוהים, מבטא את התגלות ה' כבעל הכוחות כולם – הבורא שמים וארץ יש מאין.

הממד השני הגנוז בשם שדי, מבטא את התגלות ה' כ"נשמת העולם" הזנה ומחייה אותו, ומכוחה של "חיות עולמית" זו פורח העולם ומתפתח כיצירה דינמית שאינה פוסקת.

השם שדי לפי פירוש זה שורשו במילה ש??ד, ומשמעותו הנקה והזנה, כשדי אשה המניקה את בנה.

ואכן מצינו בתורה שמכוח ההתגלות באל שדי באה פריה ורביה לעולם, ולפיכך מצווה הקב"ה ליעקב: "אני אל שדי, פרה ורבה" (בראשית ל"ה, י"א), ואף יעקב רומז בברכתו ליוסף "ואת שדי ויברכך... ברכות שדיים ורחם" (בראשית מ"ט, כ"ה).

ההנהגה האלוהית הגנוזה בשם שדי, באה לידי ביטוי בתקופת האבות בבניין בית ישראל והפיכתו מיחידים לעם רב, אך עדיין לא ניכרה בעליל יד ה' המנווטת את האומה אל יעדה.

ברם מכאן ואילך בעת היציאה משעבוד לגאולה יתגלה ריבון העולמים בממד השלישי, הגנוז בשם הוי"ה. לא רק כבורא ומחיה, אלא כמנהיג השולט בממד הזמן, היה הווה ויהיה.

על כן דווקא מתוך הקריאה בשם הוי"ה נפרשת התכנית האלוהית ארוכת הטווח: והוצאתי... והצלתי... וגאלתי... ולקחתי... והבאתי, ויתגלה "מעשה המרכבה" של ריבון העולמים המנהיג את עולמו מן העבר אל העתיד ומגמת פניו קדימה!

גילוי אלוהים כאלוהי ההיסטוריה, ולא רק כאלוהי הטבע, זהו חידוש שאין לו אח ורע בתולדות הדתות בעולם עד להופעת ה' אלוהי ישראל כמנהיג המנווט את עולמו משעבוד לגאולה, בשמו המיוחד י‑ה‑ו‑ה.

***

ברוח זו כתב הראי"ה קוק זצ"ל בתארו את מהלך שיבת ציון בדורות אלה:

לא אלמנה היא ההיסטוריה הסבוכה במסיבותיה. בתוכה חי גואל חזק, צור ישראל וגואלו ה' צבאות שמו. ("אורות" עמ' כ"ח)

הווי אומר: ההיסטוריה אינה הפקר, והתמורות המתחוללות במהלכה אינן פרי גחמות של שליטים עריצים הסבורים שבכוחם לשנות את העולם, או פרי 'מוטציות עיוורות' שאין עליהם כל שליטה כדברי הפילוסוף שופנהאור. להיסטוריה יש בעל וגואל ושמו ה' אלוהי ישראל. ה' הוא בעל ההיסטוריה והוא האחראי לגורלה ולייעודה.

ואף אם בימים ההם – בעת שעבוד מצרים, ובזמן הזה – בעת סיבוכי הגאולה, נדמה לעיתים כי "עזב ה' את הארץ", והרצון הפרוע והעיוור שולט בעולם: "וסר מרע משתולל", הנה צופי ישועה טהורי לבב יטו אזנם למשק כנפי ההיסטוריה הגנוזה בשם הוי"ה, וקולם יתרונן ויזמר:

מה נאוו על ה?הרים רגלי מבשר.