הדפסה
פרשת שבוע - וארא

יהודים בגלות – עם ללא תוחלת


המעיין בפרשתנו (פרשת וארא) ימצא כי הפרדוקס הקיומי של עם ישראל, המוכר כל כך, ממציאות ימינו וממציאות הדורות האחרונים, קיים היה כבר בדורות קדמונים.מחד, ככל שגוברת הנוכחות היהודית בגולה, עד כדי השתלבות בחברה הלא-יהודית, כך גדלים השנאה והעוינות אל עם ישראל.
ומאידך, למרבה הפלא, ככל שתהליכים קשים אלה פועלים על עם ישראל, עד כדי לחץ קשה ומכביד, כך גדל הסיכוי להיווצרותו של הגרעין לגאולה.
בהגדה של פסח שנינו: "צא ולמד – מה ביקש לבן הארמי לעשות ליעקב אבינו.." והשאלה הנשאלת היא: כיצד יעקב אבינו, למוד ניסיון מבית לבן, ירד כך למצרים?! הרי מן הראוי היה שאותה "מסירות פטריוטית" לבית לבן, שביטויה הדרמטי הוא בכתוב "ביום אכלני חורב וקרח בלילה" ירתיעו אותו מלבוא שוב לאותה סביבה נכרית!
ברור הוא, כי העולם הגוי שמסביב תמיד יאמר "למה גנבת את אלוהי" ואכן בעל ההגדה ממשיך מתרץ ואומר: "וירד מצריימה – אנוס על פי הדיבור" – ותו לא.
לאמר, כי ליעקב לא הייתה כל ברירה אחרת: חייב הוא היה לרדת מצריימה, בגזירת ה'.
ובהרחבה: עם ישראל שירד מצריימה, יצר בירידתו זו את הרקע לבחירה בו כעם ה'.
אותם אתגרים וניסיונות שעברו עליו, הוכיחו לעיני כל כי אומנם יהודים כפרטים יכולים לשרוד בעולם נכרי, אך אף פעם לא יחזיקו בגולה במעמד של חברה וקיבוץ לאומי.
החופש – אליו ישאף מעתה העם, עם ההתגברות על קשיי הגולה, יוכיח לו כי אין תוחלת בישיבה בארץ שאין בה חירות לאומית אמיתית. בכל דור ומצב נהיה בבחינת "עומדים עלינו לכלותינו".
ומשה רבנו – ממשיכו של יעקב אבינו – כאשר הוא אומר בסיומה של הפרשה הקודמת לקב"ה: "מאז באתי אל פרעה לדבר בשמך – הרע לעם הזה", איננו בבחינת מתלונן ח"ו על הקב'ה. את דבריו יש להסביר כשואל את ה': מדוע כאשר אנו מדברים בשמך ומקדשים שם שמים ברבים, שונאים הגויים אותנו והורגים בנו ובילדינו?! והוא קובל: מה סיבת הרשע העולמי הזה?
ותשובת הדבר: כי יש עתיד לעם ה' רק בהשגחת הקב'ה, כי רק כאשר ימשיך האלוקים עמנו את פלא קיומנו, ויודיע לעולם כולו את ייחודנו, כי אז תהא תקומתנו.

* נחמן קידר הינו חבר מועצת עיריית נתניה.