הדפסה
פרשת שבוע - שמות

גלות מצרים - לשם מה?

בפרשיות הראשונות של ספר שמות אנו קוראים על הגלות הראשונה שבני ישראל היו מצויים בה - במצרים. נשאלת השאלה: לשם מה נועדה גלות זו, מה חטאו ישראל שנגזרה עליהם גזירה זו?
נראה שמטרת הגלות במצרים הייתה לגלות את כבוד ה' ומלכותו בעולם בבחינת "לתקן עולם במלכות ש-ד-י". ואולם אי אפשר להגיע לגילוי זה כי אם דרך הצינור הגזעי הקדוש של עם ישראל. וכפי שכותב הרב חרל"פ זצ"ל: "האומר שיש לו הכרה בה' מבלי התקשרות עם ישראל, שהם שמו של הקב'ה, הרי זו דרך עבודה זרה". אולם שלמות גילוי זה צריכה לבוא משני צדדים: מצד עם ישראל - בספר בראשית מובא הצד הפרטי בעם ישראל. וכדי לגלות את המגמה הלאומית, באה הגלות בכלל ועשר המכות ונסי יציאת מצרים בפרט שבהם הבדיל ה' בין ישראל למצרים אז גילו בני ישראל את מעלתם העצמית הפנימית, וכך נוצר עם ישראל - עמו של הקב'ה - שדרכו כל השפע מוזרם לעולם.
מצד המצרים והעולם כולו - קם מלך חדש אשר לא ידע את יוסף - וניסה לטשטש את הזהות של יוסף, אשר ידע להתערב בגוים ולא לאבד את צביונו הרוחני והלאומי, ובהמשך נאמר “הנה עם בני ישראל" וכו' "הבה נתחכמה לו" - בואו נטשטש את הזהות הזו של עם בני ישראל. ובהמשך אומר פרעה "תכבד העבודה על האנשים" וכו', למנוע מבני ישראל התעוררות לאומית כלשהי. וכן אומר פרעה - "מי ה' אשר אשמע בקולו וגם את ישראל לא אשלח" אולם המכות מביאות את פרעה בהדרגה להכרה במציאות ה' בכוחו ובהנהגתו ויותר מכל להכרה בעם ישראל כבניו של ה' בעולם - עד כדי בקשה "התפללו בעדי" כשתהיו במדבר.
אולם שלמות ההכרה מגיעה רק בקריעת ים סוף - "אנוסה מפני ישראל כי ה' נילחם להם במצרים" אז מכיר פרעה ביד ההשגחה העליונה שכל אשר נעשה במצרים הכל למען עם ישראל והכל דרך עם ישראל. אם כן -זוהי מגמת הגלות - עם ישראל מכיר את מקומו ותפקידו כעם, והעולם מכיר את מקומו של ישראל.
היום אנו עדים לצערנו לתופעה של התכחשות למסורת עד כדי נטישת חלקי ארץ ישראל. חברון הינה הסמל לשורשים הערכיים שלנו, אברהם בבחינת אב המון גויים וכן שאר האבות. תוצאותיה של התכחשות זו מעבר לנזק העצמי - התכחשות העולם לערכנו עד כדי שנאה וזלזול בעם ישראל, כפי שנאמר “כוח מעשיו הגיד לעמו" ההכרה צריכה להיות אצל עם ישראל ורק אז “לתת להם נחלת גוים" - אז גם הגוים יכירו בערכנו. אולם "כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות". - גלות מצרים נמשכת ואין ספק שתהליך השיבה למקורות ילך ויגבר עד ל - "כימי צאתך מארץ מצרים" - נוביל את העולם כולו להכרה של - "שמע ישראל ה’ אלוקינו ה' אחד", - ו"ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד".