הדפסה
פרשת שבוע - ויגש

שרשיה של אלימות

פרשת יוסף ואחיו נשגבה מבינתנו. אין לנו זכות לבקר אותם אולם יש לנו חובה ללמוד מהם. הטרגדיה הנוראה של בית יעקב, שבה היו האחים מסוגלים לרצוח את אחיהם, ולחילופין למוכרו לעבד עולם, באה ללמד לקח לדורות כיצד עלול כל אדם להגיע לאלימות כה נוראה. התורה מאריכה בסיפור זה על מנת למנוע מאתנו דבר דומה ולעצרו עודו באיבו, בטרם יתפתח לממדים כה נוראים. כל פרט מהפרטים המסופרים בתורה הוא שלב במחלוקת שהדרדרה והגיע לאן שהגיע.
ואלו השלבים:
א. והוא נער את בני בלהה ואת בני זלפה.
ב. ויבא יוסף את דבתם רעה אל אביהם.
ג. וישראל אהב את יוסף מכל בניו.
ד. ועשו לו כתנת פסים.
ה. ויראו אחיו... וישנאו אותו.
ו. ויחלום יוסף חלום ויגד לאחיו.
ז. ויוסיפו עוד שנוא אותו.
ח. ויחלום עוד חלום אחר ויספר אותו לאחיו.
ט. ויקנאו אותו אחיו.
י. כל ההמשך...
א. הכל התחיל במתיחות בין האחים. בין בני השפחות לבני לאה. יוסף נוקט עמדה ומעדיף את בני השפחות על בני לאה, ייתכן שראה בהם נרדפים וריחם עליהם. אולם היה עליו לעשות זאת מבלי לנתק מגע מבני לאה.
ב. לשון הרע. אסור לספר על אדם לשון הרע, גם כשהדבר אמת. אפילו בתוך המשפחה, אסור לספר לשון הרע על אח. מה גם שלשון הרע נבע מראיה חד צדדית. ליוסף נדמה היה שבני לאה אוכלים
אבר מן החי. (לדעת רש"י הם אכלו מבשרה של בהמה מפרכסת לאחר שחיטה. יוסף התייחס לכך בחומרה והגדיר זאת כאבר מן החי. האחים סברו שאין הדבר חמור כל כך. יש כאן לקח גדול, גם
כשהאדם מחמיר על עצמו עליו להיזהר מלהתייחס אל אחרים, המקילים יותר, כאל עבריינים חלילה, ובודאי שאין לדבר עליהם לשון הרע) כל אלימות פיזית מתחילה באלימות מילולית, וראשיתה של זו היא לשון הרע.
ומכאן בקורת על הנעשה בחברתנו, האם אין מי שיעצור את שטף המילים שאין לאומרן, האם באמת כל רכילות היא בכלל זכות הציבור לדעת!?...
ג. אפליה. אין להפלות בין בני אדם. גם לא בתוך המשפחה, הורים צריכים להתייחס אל ילדיהם בשווה ולא לתת לאף אחד מהם אפילו אפשרות לחוש חלילה תחושת קיפוח, והוא הדין למורים, פקידים שופטים וכדו'.
ד. האפליה מחמירה כאשר האב עושה מעשה. ואמרו על כך חז'ל לעולם אל ישנה אדם בנו בין הבנים, שבשביל משקל שני סלעים מילת שנתן יעקב ליוסף משאר בניו נתקנאו בו אחיו ונתגלגל הדבר וירדו אבותינו למצרים. המהר"ל עומד על ערכה של הכתנת: שני סלעים. מה הנפקא מינה בין שניים לשלשה, או ארבעה וחמשה? ותשובתו היא שבכוונה נקטו חז'ל את המספר שניים, כי כאשר יש שניים יש מחלוקת. אלא א"כ מתאחדים לדבר אחד.
ה. השנאה היא שלב נוסף. יש מקום לבקר, אפשר לא להסכים, אך אין מקום לשנוא, שנאה היא עליית מדרגה. וכשעולים אליה קשה מאד לרדת ממנה. התורה אסרה לשנוא אדם מישראל, גם כשהוא עובר עבירה, כי השנאה היא הגורם העיקרי לאלימות קשה, יש למנוע אותה ואת גורמיה.
ו. חלום היא תופעה טבעית, יש בו יותר תבן מבר, אם כי לפעמים יש בו אחד משישים בנבואה, בפרט אצל אנשים גדולים כיוסף, את החלום אי אפשר למנוע.
ז. שומעי הסיפור על החלום יכלו להתעלם ממנו, שהרי סוף סוף רוב החלומות אינם מתממשים ואם אמנם החלום משקף הרהורים ומחשבות שבהקיץ, אך החולם מוסיף עליהם כהנה וכהנה ואפשר
היה להתייחס לחלום כאל חלום מבלי לייחס לו חשיבות יתר.
ח. סיפור החלום הנוסף הוא כשמן למדורה.
ט. אולם הקנאה הנוספת היא כמדורה לשמן... מכאן קשה היה כבר לעצור את ההתלקחות.
אסור לנו לבקר את יוסף ואחיו. אך התורה ספרה את הסיפור לפרטיו כדי שנלמד ממנו לקח לדורות. אלימות קלה גוררת אחריה אלימות קשה. קנאה גוררת שנאה, לשון הרע גורר לבסוף לנסיוןלרצח. את התהליכים יש לעצור עוד בתחילתם. הטיפול צריך להיות כבר בשלבים הראשונים, צריך למנוע לשון הרע ע"י מניעת גורמי קנאה. זה לקח שיש ללמוד מפרשת יוסף ואחיו.