הדפסה
פרשת שבוע - מקץ

פרשת השבוע- מקץ

פרשת השבוע מדגישה כי ליוסף נולדו שני בנים לפני בוא שנות הרעב, עובדה זו נדרשת לשני פנים.

מכלל הן אנו שומעים לאו, ואכן הגמרא במסכת תענית לומדת מפסוקים אלה כי אסור לאדם לשמש מיטתו בשנות רעבון. מן ההקשר עולה כי איסור זה נובע מהחובה להיות שותף עם הציבור בצערו. לא ייתכן כי בעת שהעולם כולו בצרה יפרוש אדם מהציבור ויחוש כי הוא עצמו מצוי מחוץ לתמונה. עניין שני הנלמד מכך הוא יחסו של יוסף הצדיק לשנות הרעב הבאים לקראתם - אין הוא מונע עצמו מלהוליד ילדים אף על פי שימים קשים עומדים לבוא לעולם ואין זה בטוח כלל ועיקר כי השלטון יישאר יציב וכי הוא יישאר על כנו.

אנו אכן לומדים בסוף פרשת ויגש על שבירותו של שלטון פרעה ועל האפשרות למרד אגררי.

שני עקרונות אלו חייבים לעמוד אף לנגד עינינו בשעה שאנו עומדים בשנים קשות. החובה להיות שותף עם הציבור היא הגדרה מהותית של כנסת ישראל. לדעת פוסקים שונים, זו גם הבחינה של מי ששיך לכלל ישראל מול מי שאנו מכוונים כלפיו בשעת ברכת המינים.

המבחן הגדול אינו קיום מצוות או לימוד תורה. אף על פי שאלה חייבים לעמוד בראש ותלמוד תורה כנגד כולם לא הוא מהווה את מבחן השותפות בעם ישראל. מבחן זה הוא מבחן עמידתו של היחיד מול צרתם של ישראל ומול שמחתם. כאשר הוא שותף, ואין הוא הולך לביתו כי אם משתף עצמו בצרת הציבור ושמח עימם ביום שמחתם - הוא חלק אינטגרלי מהאומה. כאשר חס ושלום אין הוא רואה עצמו איבר בציבור הוא אכן אינו כזה. השותפות עם הציבור היא הכרחית. היא הנותנת כוח לעומדים בעת צרה לדעת כי אין הם עומדים לבדם, ובכך מדובר בתמיכה מעשית של ממש באנשי החזית. אין ספק כי אנשי יש"ע מתחזקים חיזוק של ממש כאשר הם יודעים על עוצמת התמיכה בהם. תמיכה זו באה לידי ביטוי בעצרות, בכינוסים, באימוצי יישובים, באי-הימנעות לבוא לשמחות ולעניינים משפחתיים - כל אלה מחזקים בפועל את אנשי החזית בעת צרתם. מעבר לכך, יש לשותפות זו גם ממד סגולי פנימי, שקירות ביתו של אדם מעידים עליו בשעה שכל אישיותו חשה עצמה חלק מצרת הציבור, והוא נוהג כיוסף הצדיק שציער עצמו בשנותה רעבון אף על פי שרעבון זה בוודאי שלא פגע בו.

מן העבר השני אנו למדים מדרכו של יוסף אמונה וביטחון מהם. ישנה חשיבות מרובה לתכנן מהלכים מראש, וסוף מעשה במחשבה תחילה. הקביעה כי טוב אחרית דבר מראשיתו נדרשה על ידי חז'ל גם כדי לבטא את העובדה כי כאשר ההתחלה היא טובה ונכונה יש להניח כי תהיה לכך השפעה ניכרת על אחרית הדבר.

ברם, חלק מחיי האמונה תובע לעיתים לא להיות בעל חשבונות כה מדויק, וכה בטוח כי הצפייה מראש והתכנון הם אלה שיוליכו לכיוון הנכון והראוי. פעמים רבות יש צורך בעוצמת אמונה וביטחון, ובעשיית הדברים הנכונים מצד עצמם. הולדת הילדים לקראת שנות הרעב היא הדבר הנכון והראוי שיש לעשותו, ויוסף הצדיק מתעלה מעל לכל החשבונות ומכשיר את קיום משפחתו לקראת השנים הקשות. אף זה עניין שאנו עצמנו צריכים ללכת בעקבותיו - על אף החשיבות המרובה של המחשבה מראש ישנה תביעה מתמדת של דביקות במעשה הראוי לעשותו, שהוא המבטא את המשכיות הדורות, את הדביקות ביסודות ובשורשים שהיא למעלה מכל חשבון ואת הנאמנות לשאלות הנצח של האומה.

הפחד מפני היגיעה לריק וההולדה לבהלה אמנם קיים, אך אסור לפחד זה להפוך לפחד משתק, כיוון שהוא נתבע להפוך עצמו למבוע יצירה ומאמץ, המבטאים את הדביקות והנאמנות לשאלות הנצח.

(הרב יובל שרלו, www.yba.org.il)