הדפסה
פרשת שבוע - מקץ

למה הרעותם לי

"אמר רבי יוחנן: ראוי היה יעקב אבינו לירד למצרים בשלשלאות של ברזל, אלא שזכותו גרמה לו דכתיב, 'בחבלי אדם אמשכם בעבותות אהבה"'. (שבת פ"ט, ב'). ובמדרש משלו דבר זה: "לפרה שהיו מושכין אותה למקולין, ולא היתה נמשכת, מה עשו לה, משכו את בנה לפניה והיתה מהלכת אחריו על כרחה שלא בטובתה, כך היה יעקב אבינו ראוי לירד למצרים בשלשלאות ובקולרין, אמר הקב'ה: בני בכורי ואני מורידו בבזיון!? אלא הריני מושך את בנו לפניו, והוא יורד אחריו על כרחו שלא בטובתו"? (ב"ר פר' פ"ו).
זכותו של יעקב גרמה לו, שלא ירד בשלשלאות של ברזל למצרים, אך מה הטובה בכך, אם כנגד זה נאלץ הבן יוסף לירד למצרים בקולרין ובבזיון; מה הצדק אם מעבירים קושי שראוי לאחד על כתפו של השני!?
במהלך היסטורי של עם ישראל אנו מבחינים בשני מישורים: מישור הבחירה האנושי, ומישור הגזירה האלוקית. כלל זה אנו מוצאים אף במערכת יחסי יוסף ואחיו. במישור הבחירה האנושי, יש כאן סכסוך בין אחים, יוסף מביא את דבתם רעה והאחים מגיבים בשנאה וקנאה. צפוי היה, שבמצב יחסים זה, לא יעלה יעקב על דעתו לשלוח את יוסף אל אחיו. יוסף עצמו היה צריך לסרב למלא שליחות זו, אך במציאות התרחשו הדברים אחרת: "וישלחהו מעמק חברון' - והלוא אין חברון נתונה אלא בהר? אמר רב אחא: הלך להשלים אותה עצה העמוקה שנתן הקב'ה בינו לבין חבר הנאה שהוא קבור בחברון (הלשון ברש"י: מעצה עמוקה של אותו צדיק הקבור בחברון); ועבדום וענו אתם" (ב"ר פר' פ"ד) רש"י סיים: לקיים מה שנאמר לאברהם בברית בין הבתרים: "כי גר יהיה זרעך" וכתב הרמב"ן: "וישלחהו מעמק חברון – יזכיר הכתוב המקום אשר שלחו משם, לומר כי היה מרחק רב ביניהם, ולכן עשו עמו רעה כי רחוקים היו מאביהם, ולהגיד כי יוסף לכבוד אביו נתאמץ ללכת אחריהם אל מקום רחוק, ולא אמר איך אלך והם שונאים אותי".
...הגזירה האלוקית היתה: "כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם", אך גזירה זו יכולה להתגשם בדרכים רבות. הדרך שבה תתבצע הגזירה תלויה בבחירתו של האדם. כדוגמה: בחירתו הטובה של יעקב גרמה לו שירידתו למצרים לא תהיה בבזיון אלא בכבוד. אלא שגם אז אין הדבר חייב להתבצע על חשבון בזיונו של מישהו אחר, ואכן אילו יחסי יוסף ואחיו היו שפירים וטובים, גם ירידתם למצרים היתה בדרכי נועם. כיון שפרצה שנאת חינם ביניהם, ביצוע הגזירה בהם היה בדרך קשה ובזויה, "לעבד נמכר יוסף, ענו בכבל רגליו, ברזל באה נפשו" (תהלים ק"ה, יז).
אין אנו יודעים מה חשב יוסף מיד לאחר מכירתו. אך התהפוכות שהיו מנת חלקו בבואו כעבד גלמוד למצרים, וכעבור זמן קצר הוא מגיע לפסגה: "ויפקדהו על ביתו וכל יש לו נתן בידו" (לט ד), ולפתע: "ויתנהו אל בית הסוהר" (לט, כ), ומשם כעבור שנתיים מטפס לפסגה: ובלעדיך לא ירים איש את ידו ואת רגלו בכל ארץ מצרים (מ"א, מ"ד). כל אלו הביאו לקביעתו הוודאית של יוסף: "לא אתם שלחתם אותי הנה, כי האלוקים" (מ"ה, ח') ירידתו למצרים אינה פרי תכנון אנושי, אלא מהלך בתכנית אלוקית כוללת, שלפעולה האנושית אין שליטה עליה. גם יעקב אבינו לא קרא נכון את המאורעות. הוא מתאונן כלפי בניו: "למה הרעותם לי" (מ"ג ו),דרשו במדרש: "מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כאן. אמר הקב'ה: אני עוסק להמליך את בנו במצרים, והוא אומר: למה הרעותם לי? הדא הוא דכתיב: ' נסתרה דרכי מה".' (ב"ר פר' צ"א). ופירש הרמח"ל בספרו דעת תבונות: "והיינו כל זמן שהיה יעקב אבינו בצער על פרישת יוסף ממנו, הקב'ה לא היה אלא מגלגל גלגולים, להמליך את יוסף ולהחיות את יעקב בשלוה, אלא שמתוך עצה עמוקה היתה, היה הצער עובר על יעקב".
ומוסיף שם הרמח"ל, כי מקרהו של יעקב אינו חד פעמי, אלא דוגמה להתנהגות השגחה עם העולם: "וזה בנה אב - שלכל עלוי שרוצה הקב'ה לתת לאדם או לעולם, הנה כל זמן הזדמן הטוב, אינו מזדמן ובא אלא מתוך עומק עצה נסתרת, יקרה לו קודם צער. והרי זה כענין שאמרו ז'ל (ברכות ה'): "שלוש מתנות (תורה, ארץ ישראל, עוה"ב) נתנו לישראל, וכולן לא נתנו אלא ע"י יסורין". כלומר לפני התרחשות של מפנה או מאורע בעל חשיבות לטובה לישראל, יקדם לו צער, קשיים וקדרות, והבריות מתבהלות מהם ואינן יודעות שכל זה הוא גלגולי דברים לחדש טובה בעולם: " באמת אין הקב'ה מואס יגיע כפיו לעולם ח"ו, ואינו עוזב ומניח את העולם, אלא בשעה שנראה כאילו העולם עזוב ממנו, הענין הוא שאדרבא, הרי הוא מחדש טובה לעולמו" (רמח"ל שם).
כיעקב אבינו בשעתו, שלא ידע לקרוא את המאורעות, עד שאמר עליו הנביא (ישעיה מ, כז) "למה תאמר יעקב ותדבר ישראל, נסתרה דרכי מה', מאלקי משפטי יעבור", כך מגלים לנו חז'ל שיתרחש לעתיד לבוא, גם אז לא ידע עם ישראל לקרוא נכון את המאורעות שיתחרשו בעולם: "...כי מלכי אומות העולם מתגרים זה בזה, מלך פרס מתגרה במלך ערבי, והולך מלך ערבי ליטול עצה מארם, וחוזר מלך פרס ומחריב את כל העולם, וכל אומות העולם מתרעשים ומתבהלים ונופלים על פניהם... וישראל מתרעשים ומתבהלים ואומרים להיכן נבוא ונלך, להיכן נבוא ונלך, ואומר להם הקב'ה : בני, אל תתייראו, כל מה שעשיתי לא עשיתי אלא בשבילכם, מפני מה אתם מתייראים, אל תיראו הגיע זמן גאולתכם, ולא כגאולה ראשונה גאולה אחרונה, כי גאולה ראשונה היה לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה, אבל גאולה אחרונה אין לכם צער ושעבוד מלכויות אחריה" (ילקוט שמעוני ישעיהו ס').
(מתוך חמדת ימים)