הדפסה
פרשת שבוע - וישלח

פרשת וישלח

טענת יעקב כנגד שמעון ולוי- האם בגלל ענישת חפים מפשע?

פרשיה נוספת בה כדאי לעמוד על עמדתו של יעקב בעת משבר היא בפרשת דינה, בפרק לד, בה מתווכח יעקב עם שמעון ולוי בניו: "וַיּאמֶר יַעֲקב אֶל-שִׁמְעוֹן וְאֶל-לֵוִי עֲכַרְתֶּם אתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּישֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי: לא וַיּאמְרוּ הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת-אֲחוֹתֵנוּ": כאן אמנם הבנים אומרים את המילה האחרונה, אך יעקב לא קבל דעתם ויש המשך לסוגיא זו בפרשת 'ויחי', שם נזף בהם בחריפות רבה. טענתם לכאורה צודקת- איך אפשר לעבור לסדר היום לאחר מעשה כזה? אם יעקב היה טוען על הריגת כל אנשי העיר ובתוכם חפים מפשע, היינו מבינים היטב את טענתו (וע"כ כדאי לעיין ברמב"ן הדן בכך, מביא את הרמב"ם וחולק עליו).  אך לא הריגת התמימים מציקה לו. הוא פשוט מפחד- מה יהיה? כולם ילחמו בנו! הטענה קצת מפתיעה שהרי יעקב עם משפחה עניפה וחזקה  והוא עצמו הרי נלחם לבד במלאך ויכול לו, וכשהיה בודד בחרן לא פחד, ואף גלל את האבן? הקושי גם בכך שיעקב הרי היה עם בניו בעת המו"מ עם חמור אבי שכם, ושמע שבניו הציעו "במרמה" כלשון הכתוב , ומדוע לא מיחה כנגדם ולא התנגד אז?זו סוגיא ארוכה ואין כאן המקום להאריך, אך נתמקד בשתי נקודות:א.כיצד לא חששו שכם וחמור לבוא לנהל את המו"מ עם יעקב ובניו ומדוע לא הרגו אותם שם בני יעקב שהרי הם האשמים העיקריים והיו מסיימים את הפרשה? מסתבר וכך מוכח בהמשך, שדינה הוחזקה אצל שכם והמו"מ לא היה על חתונת הזוג, אלא על חילוץ בת ערובה.  אם היו מנסים להרוג את שכם וחמור  אנשי העיר היו מיד הורגים את דינה, ועל כן לא חששו שכם וחמור. בכך בעצם הפכו כל אנשי העיר לשותפים במעשה החטיפה , והריגתם היתה מוצדקת, גם בעיני יעקב וע"כ לא התנגד לתכנית הבנים שנועדה לחלץ את ביתו, ואף במחיר הריגת כל אנשי העיר.ב. נעיין בביצוע החילוץ: כה וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי-בְנֵי-יַעֲקב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבאוּ עַל-הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל-זָכָר: כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: כז בְּנֵי יַעֲקב בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים וַיָּבזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: כח אֶת-צאנָם וְאֶת-בְּקָרָם וְאֶת-חֲמרֵיהֶם וְאֵת אֲשֶׁר-בָּעִיר וְאֶת-אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה לָקָחוּ: כט וְאֶת-כָּל-חֵילָם וְאֶת-כָּל- טַפָּם וְאֶת-נְשֵׁיהֶם שָׁבוּ וַיָּבזּוּ וְאֵת כָּל-אֲשֶׁר בַּבָּיִת: פסוקים כה-כו מתארים את ביצוע התוכנית ובסיומה- וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ. כאן מוכח שמדובר במבצע חילוץ, כאן היה צריך להסתיים הענין. אך הפסוקים הבאים מספרים כי הבנים חזרו לעיר לאחר החילוץ, ואספו שלל, ואף לקחו את הנשים והילדים בשבי. כאן אין שום סכנה לדינה ואין שום הצדקה לעשות רווחים מהעניין.  לקיחת הנשים הופכת אותם לדומים למעשה שכם שלקח את דינה בשבי. על כך כעס והתרעם יעקב. מעשה שכזה ללא הצדקה מוסרית מסכן את עצם קיומנו! דומה שאם הפרשה היתה מסתיימת בלקיחת דינה לא היה יעקב פוחד, כיון שהמעשה מוצדק לחלוטין! על דברים אלו העיר לי הרב עציון (מ'שכונת חזון') , שבפסוק לא מוזכר כלל שמדובר בשמעון ולוי אלא ב"בני יעקב" ומשמע כולם, ואם החטא היה בלקיחת השלל הרי שכולם שותפים בחטא ואין לכעוס רק על שמעון ולוי. ובדומה למכירת יוסף, שאף ששמעון ולוי הם בעלי העצה, או ראובן ויהודה, אך כולם שותפים למעשה והאחריות על כולם. וכאן הרי כולם היו בביצוע השוד! ניתן אף לחזק את שאלתו משני פרשנים חשובים ביותר: ראשית, 'תרגום יונתן בן עוזיאל' מפרש פסוק זה: "מותר בנוי דיעקב..." דהיינו: שאר בני יעקב הם האחראים ללקיחת השלל, ואם כן בוודאי שאין מקום לכעס על שמעון ולוי, ובוודאי שאין מקום לפירוש זה, לשיטתו. גם ה'אבן עזרא' (בפסוק כה) כותב: "ובני יעקב הם כולם" ונראה שכוונתו גם לפסוק שלנו, ואם כן גם לדבריו לא היה מקום לכעס על השניים הללו בדווקא. ואכן, לפרושים הללו, יש ללכת כדעת הקדמונים שהסבירו את כעסו של יעקב על בניו (בפרשת 'ויחי'), שחטאו בהריגת אנשי העיר והפרו הבטחתם, וכפי שמביא הרמב"ן. אך חשבתי, בכל זאת ליישב פירוש זה, על פי דיוק שכבר הזכרנו בעבר: נעיין שוב בפסוקים שלפנינו: כו וְאֶת-חֲמוֹר וְאֶת-שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ לְפִי-חָרֶב וַיִּקְחוּ אֶת-דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם וַיֵּצֵאוּ: כז בְּנֵי יַעֲקב בָּאוּ עַל-הַחֲלָלִים וַיָּבזּוּ הָעִיר אֲשֶׁר טִמְּאוּ אֲחוֹתָם: הפסוק איננו אומר: ויבואו בני יעקב... כצורת הפועל המקובלת במקרא: בפרקנו ובפסוקים הללו ('ויקחו', 'ויצאו', 'ויבזו')  אלא -'באו'! ראינו בעבר, שסגנון זה מעיד על פעולה שנעשתה כבר קודם לכן (כמו 'והאדם ידע את חוה אשתו', 'וה' פקד את שרה' או 'ויעקב נתן לעשו' ). הדבר מלמד, שלקיחת השלל כבר נעשתה קודם. מדובר בזמן שלקחו את דינה, ואם כן מדובר בשמעון ולוי דווקא! לכן מיד לאחר האירוע פונה יעקב אליהם דווקא, כי הם אלו שלקחו מן השלל תוך כדי הריגת אנשי העיר. בימינו, יש המסתמכים על תגובת יעקב, וטוענים שאין להכות במחבלים כשישנם חפים מפשע(?) באזור, והמחבלים מנצלים זאת ויורים מתוך חצר בית ספר ועוד. כפי שהסברנו, יעקב לא התנגד להריגת אנשי העיר (כשהיו שותפים לחטיפה), אלא לביזה. ודומה שאנשי העיר בימינו אינם שונים מאנשי העיר שכם. מי שנותן מחסה למחבלים ומאפשר להם לבצע פעולות ירי, אינו יכול לטעון לחפות מפשע! 

נכתב ע"י הרב שמואל בירנבויים