הדפסה
פרשת שבוע - וישלח

מאבק נצחי בין יעקב לעשיו

חז'ל אמרו "שהעלו אבק מרגלותם עד כסא הכבוד". פירש הרשב"א בחידושיו, כי אבק הרגליים הוא כנוי לתולדות ודורות הבאים. חז'ל אמרו, כי מלאך זה היה שר של עשו. נרמז לו ליעקב בהיאבקות זו, כי בניו ייאבקו עם בניו של עשו, עד הזמן ששמו וכסאו של הקדוש ברוך הוא יהיו שלמים, כנאמר "ועלו מושיעים בהר ציון לשפוט את הר עשו". חז'ל במדרשים מרמזים בכמה מקומות על הכיוון האמור. אמרו (בראשית רבה ע"ז) "כי נגע בכל הצדיקים שעתידים להיות ממנו, זה דורו של שמד". מפרש הרמב"ן כי הקב'ה רמז לו, כי יבואו זמנים קשים מאוד בדורות של שמד, שבהם יצליח עשו לקעקע ביצתם של ישראל ולפגוע בזרע יעקב הצדיקים והתמימים, עד שכמעט לא תהיה להם תקומה ח"ו.
אך את הכל סבלנו ועבר עלינו כמו שנאמר "ויבוא יעקב שלם". " וירא כי לא יכול לו" בגלל שכך הוא רצון השם. כשיעקב שאל למלאך את שמו ענה לו "למה זה תשאל לשמי?" אינני גוף הפועל מכח עצמי, שתהיה לי מהות, אני רק שליח הממלא שליחותו. נשלחתי לברכך בהוה ולבשר לך את הצפוי בעתיד.
אף אברבנאל הולך בכיוון זה. המלאך נשלח להרגיע את יעקב, שבימיו יהיה לו שלום מעשיו, ולא יצליח לעשות לו רע. אלם בעתיד נכונים לו מאבקים קשים ומרים "עד עלות השחר". זרעו יסבול הרבה מפגיעותיו של עשו "ויגע בכף ירכו". בסופו של דבר יהיה הנצחון ליעקב, ועוד יבקש ממנו עשו "שלחני" לחופשי. ואז גם יודה עשו על הברכות וירכין ראש בפני עליונותו של יעקב ברוח. הצליעה בירך מרמזת על תקופת הגלות, שאחריה תזרח ליעקב השמש, כמו שאמר הנביא (מיכה ד): "ביום ההוא נאום השם אוספה הצולעה, והנדחה אקבצה, ואשר הריעותי, ושמתי את הצולעה לשארית, והנהלאה לגוי עצום. ומלך ה' עליהם בהר ציון מעתה ועד עולם". ואמנם בהתאם לכיוון סמלי זה במקראות מפרש החתם סופר את דברי חז'ל במלת "ויאבק" שפירשוה בשני אופנים "העלו אבק" או "חיבקו בזרועותיו". אלו הן שתי הדרכים, שבהן ניסה עשו להדביר את זרע ישראל במרוצת ההיסטוריה. לפעמים נאבק עמו, העליל עליו עלילות ואיים להשמידו, ולפעמים חיבקו בזרועותיו, ורצה לבוללו ולהורגו בנשיקה. ספרי חסידות מפרשים באור זה גם דברי חז'ל אחרים " כליסטים נדמה לו" וכן "כתלמיד חכם נדמה לו", חבויים בדברים אלה רמזים על דרך מאבקו של עשו אתנו, אם באמצעות גזירות ושמדות, ואם באמצעות וויכוחים ודברי שיכנוע.
החתם סופר, רואה מגמה מצד שרו של עשו לערער את ההסכם על הבכורה. הוא אומר, כי המלאך טען: ממה נפשך, אם אתה הבכור תן לי את ה"עקב" המסמל את תפיסת המלכות על ידי צעיר האחים
באחרית הימים. שרו של עשו אמר ליעקב, לפי דברי בעל המדרש:" העבר אתה צאנך תחלה". כלומר היה אתה הבכור, והתחל אתה את המלוכה, אבל תן לי את הסוף והאחרית. אך יעקב ניצחו גם בזה, "עלות השחר" היה ונשאר שלו. כמובן שאלה הם דברי דרוש, אך במשמעותם הסמלית של המקראות בפרשה זו כמעט ואין להבדיל בין פשט לדרוש.
ר' שמשון רפאל הירש ז'ל מלביש בענין זה את הרעיונות שהיו רווחים בימיו. המאבק עם עשו יתקיים רק כל עוד הלילה יהיה פרוש על הארץ, והכרת האדם תהיה מעורפלת. והמאבק יימשך עד סוף חשכת לילה על הארץ. במשך אותו מאבק לילי משתדל יריבו של יעקב להשמיט את הקרע מתחת לרגליו ולשלול ממנו את אפשרות הקיום. ואמנם הוא הצליח להחליש את כחו החומרי ולמנוע בעדו להשתמש בסגולותיו וכחותיו הטבעיים להליכה מאוששת בארץ. וכל זאת בעוד לילה פרוש על הארץ. אך כשהשחר מאיר ייקבע ליעקב סיום המלחמה, ויכירו כל גויי הארץ כי ראוי הוא לברכה ולא לקללה. ובמקום שהם יבוללו את יעקב בתוכם, יכירו הם אמיתת דעותיו של יעקב, שבגללן נלחם כל הימים.