הדפסה
פרשת שבוע - חיי שרה

"צדיקים במיתתם קרואים חיים"

פרשתנו פותחת בהלווייתה של שרה ומסתיימת בהלווייתו של אברהם אבינו. בהלוויית שרה ישנן הפתעות רבות- "ויבוא אברהם..."- אברהם מגיע, ואילו שני בני אברהם נעדרים. היעדרותו של יצחק מפתיעה ביותר, ולכאורה היעדרותו של ישמעאל מובנת- הן שרה עינתה את אימו, דרשה וביצעה את גירושו- ומדוע שיגיע? אולי כדי לחגוג... אך בהלוויית אברהם מדגיש הכתוב את השתתפותם של יצחק וישמעאל. נוכחותו של יצחק ברורה ומובנת, אך מפתיעה השתתפותו של ישמעאל: אמנם הוא בנו של אברהם, אך הלא הלה גירשו בבושת פנים ואף סיכן את חייו! ואם על שרה יש לו תרעומת, נראה שעל אברהם כעסו עוד צריך להתעצם: מילא שרה רוצה לגרשו, שהרי אינו בנה, אך כיצד אביו מולידו מגרשו?

לא היינו מופתעים אם היה מחרים את האירוע, אך הוא בא ואף מכבד את יצחק להיות ראשון, וחז'ל לומדים מכך שעשה תשובה. כדי להבין את מהלך חייו עלינו לחזור ולהבין את סיפור הגירוש עליו קראנו בפרשת "וירא" (פרק כ"א):

ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:

(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:

(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:

(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:

(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:

(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:

(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:

(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:

(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:

נשים לב לשתי נקודות:

א.ישמעאל איננו מופיע בשמו, הוא מכונה "נער" בתחילה, אחר כך "ילד" ולבסוף "נער"

ב. הקושי הגדול בסיפור זה, הוא הסיפור עצמו בו הגר נושאת את ישמעאל על שכמה, וכשמתייבש היא משליכה אותו תחת אחד השיחים. מהסיפור נראה שמדובר בתינוק קטן שאימו איננה מסוגלת לשאת את בכיו. האמנם הלא קראנו בתחילת הפרק על הולדתו של יצחק. ההפרש ביניהם הוא 14 שנה (שהרי ישמעאל נולד כשאברהם בן 86). עבר כבר זמן שהרי יצחק כבר נגמל. האם נער שכזה, וכפי שמוגדר כך בפסוק, זקוק שישאוהו על הגב ועוד אימו היה הגיוני יותר שהוא ישא אותה! אכן קושי גדול. הפתרון הקלאסי לענין שכזה: "אין מוקדם ומאוחר בתורה", לומר שהסיפור קרה בילדותו, לא יכול לסייע הפעם, כיוון שהרקע לענין הוא שהיה מצחק עם יצחק,(ולא מסתבר שיצחק בן יומו, והוא חוטף לו את המוצץ...). הפרשנים ניסו ליישבו בכמה אופנים: היו שטענו כי "שם על שכמה" בפסוק י"ד הכוונה ללחם וחמת המים, אך בנה הלך לידה, וכן משמע מהרמב"ן וה"אבן עזרא": לחם וחמת מים נתן אל הגר, ושם על שכמה, ואמר לה, קחי אתך בנך...

אך פירוש זה קשה מההמשך: "ותשלך את הילד..."- ומשמע שהוא על גבה , וכך גם מדגיש רש"י: ואת הילד - אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו: רש"י מיישב אף הוא קושי זה, אך בדרך שנראית כדרש ממש, כנראה מחמת הקושי: ישמעאל חלה (מעין הרע שהכניסה בו שרה) ועל כן היה צורך לשאת אותו. היו אף שפרשו שישמעאל סרב ללכת ועל כן נקשר, ולכן נאלצה לשאת אותו על כתפיה, אך קשה להבין את ענין ההתייבשות שלו דוקא.

לכאורה ניתן היה ליישב בדרך פשוטה:

הערנו כבר כי השם "ישמעאל" לא מוזכר כלל, ובתחילת האירוע (בפסוק ט) ישנה אריכות רבה:

ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:

הרי אנו מכירים אותו בשמו, ויודעים כבר את ייחוסו, ולשם מה לחזור על כך? ובהמשך לא מוזכר שמו אפילו פעם אחת שמו!

ניתן אם כן לומר, כי לא מדובר בישמעאל שהוא כבר נער מבוגר, אלא בבן נוסף שילדה הגר לאברהם אבינו. ושמא תשאלו, הלא אברהם כבר זקן, ונס מיוחד נעשה בהולדת יצחק, והלא בהמשך הפרשה קוראים אנו שאברהם נשא אשה נוספת הלא היא קטורה (ולדעת חז'ל זו הגר ) והוליד ילדים נוספים.חיזוק לענין ניתן למצוא בפרשה הקודמת- לאחר סיפור אבימלך שלקח את שרה, אומר הכתוב:

"וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו"

הנה הכתוב מדגיש שגם השפחות ילדו, ולכן בהחלט יתכן שעם לדת יצחק נולד גם להגר בן, פחות או יותר בן גילו של יצחק, והוא אכן קטן מאד ואותו צריך לשאת כדרך התינוקות. הסבר זה גם יישב את סיומה של הפרשה, בה ישמעאל נוכח בהלוויית אברהם- הן הוא לא גורש כלל, אלא אחיו הצעיר, ואין לו מה להקפיד ולכעוס על אברהם.

אך למרות הפתרון החדשני והפשוט כל כך, נראה לחזור לפרוש המקובל, שאכן מדובר בישמעאל עצמו, וזאת בעיקר נוכח הפסוקים הרומזים מאד לשמו: "וישמע אלקים אל קול הנער" וגם להגר נאמר: "כי שמע אלקים אל קול הנער". והסבר העניין: ישמעאל נולד מתוך יוזמתה של שרה. היא בקשה מאברהם שייקח את הגר, כדי שהיא תיבנה ממנה. ואכן היא מגדלת אותו כנראה באהבה רבה. עובדה, שכשה' מבטיח לאברהם בן משרה, הוא מבקש "לו ישמעאל יחיה לפניך" (יז,יח), כביכול, אין צורך בבן נוסף. ומסתבר שאברהם אמר זאת גם על דעת שרה באותה עת. אך ברגע שנולד יצחק, צורך זה של בנין שרה מהגר נתבטל, והוא הופך כעת לבנה של הגר. הדבר גם בא לידי ביטוי בהתנהגותו, ובעיקר כלפי יצחק. הוא מנסה להשפיע עליו ומכך חוששת מאד שרה. כפי שראינו בפסוק ט- זה אותו בן, אך עתה הוא כבר מעין יצירה חדשה: "בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם"- התנהגותו כבן הגר המצרית מביאה את שרה לדרוש מאברהם לגרשו. אך אם מדובר בישמעאל הרי חוזרת הבעייה שהצגנו- על נשיאת הבן הבוגר. ועתה נלך בדרכו של רש"י שאכן חלה. זהו איננו דרש, הבא רק כדי לפתור את הקושי, אלא נרמז היטב בפסוקים: בקטע הגירוש כינויו משתנה מ"נער" שזה הכינוי המתאים לגילו (וכך נקרא בפסוק י"ב), ולפתע הוא "ילד" בכל הפסוקים (מי"ד ועד ט"ז). והנה לבסוף לאחר התערבות המלאך הוא שוב "נער" (החל מפסוק י"ז)! פירושו של רש"י אודות מחלתו, נובע משינוי לשון זה (שינוי דומה מצאנו אצל משה בתיבה). איך נער הופך לילד? אלא הוא חלה , ולמרות גילו המתקדם, הוא כעת כילד שיש לשאתו על הכתפיים מחמת מחלתו.לפי זה אכן ישמעאל עצמו גורש, ומפאת מחלתו נחשב ונקרא: ילד.

אך מה גרם לחזרתו בעת הלוויית אברהם? רש"י מפרש שישמעאל חזר בתשובה ותקן דרכיו, וזאת מדייק מהקדמתו של יצחק לישמעאל בהלוויה,ומשמע שכיבדו. ניתן ללמוד על כך גם מכך שישנה הקבלה בכתוב בין "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם" (כ"ה,י"ב) ל- "ואלה תולדות יצחק בן אברהם" (כ"ה,י"ט) ונראה שהוא עדיין חלק ממשפחתו של אברהם. ניתן להוסיף ולומר, שייתכן וליצחק אבינו חלק בתיקון דרכיו של ישמעאל: אנו מוצאים בעת שאליעזר מחפש ומוצא אישה ליצחק, כי יצחק עסוק באותה העת בעניין אחר לגמרי:

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב -(כ"ד,ס"ב)

רש"י מפרש: שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:

מה הבסיס לפירושו? אמנם מוצאים אנו בהמשך שאברהם נושא אישה ושמה קטורה , ורש"י מפרש שמדובר בהגר "שנאים מעשיה כקטורת...", ואם כן הקשר עם משפחה זו לא נותק. אך דומה שפירושו נובע משם המקום- הלא כשהגר גורשה היא ברחה לבאר , והאירוע הסתיים במילים:

על כן קרא לבאר באר לחי רואי, הנה בין קדש ובין ברד: (ט"ז,י"ד).

זהו מקומה של הגר, ויצחק עסוק כנראה בחידוש הקשר עם המשפחה. מסתבר שהצליח ואכן ישמעאל חזר בתשובה, ולכן גם מכבדו בהלוויה. יצחק אף מתיישב במקום זה לאחר מות אברהם כנאמר:

ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, וישב יצחק עם באר לחי רואי: (כ"ה,י"א).

והלוואי ובני ישמעאל היו נוהגים גם בימינו, כזקנם בערוב ימיו, עת כיבד את יצחק...!