הדפסה
פרשת שבוע - חיי שרה

צדיקים במיתתם קרואים חיים, הרב שמואל בירנבאום, לפרשת חיי שרה

מורשת אברהם ידועה ורבים עוסקים בה, ולכן אנו בחרנו להרחיב במעט בשבוע שעבר בדמותה של שרה. הנה היא היחידה שזכתה שפרשה תקרא בשמה. הנביא ישעיה (נא,ב) אומר: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם..."- שרה שווה לאברהם ואולי אף יותר- הן בשירת האזינו אומר משה: "צור ילדך תשי ותשכח א-ל מחוללך" (דברים,לב,יח)- שרה כשווה כביכול להקב"ה-מחוללת האומה ("דעבדך" בתרגום)! גם חידת השבוע נקשרת בדמותה.

בפרשתנו שני נושאים: קבורת שרה ומציאת כלה ליצחק. הנושאים שונים, אך בשניהם בעיה משותפת- אריכות רבה. בדרך כלל התורה מקצרת בלשונה והלכות רבות נלמדות מ"קוצו של יוד", והנה פה תאורים ארוכים של משא ומתן בין אברהם לעפרון ובין אליעזר לבתואל ולבן. על החזרות הרבות עמדו רבים מפרשנינו ,כדרכם בקודש, אך היו גם שמיאנו לעסוק בכך. כך למשל, כותב ר' יוסף אבן כספי (1279 - 1340, פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש בצרפת ובספרד) על ההבדל בין דברי אברהם : "ה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ" לבין דברי אליעזר: "ה' אלוקי השמים" (עיין ברש"י וברד"ק)-

"ואין קושיא...כי כבר הודעתיך שהבאור חסד ועזיבתו אינו חמס" (דהיינו: במקום שהכתוב מאריך הוא עושה חסד עם הקורא, וכשהוא מקצר אינו חומס את הקורא, כי אינו חייב להאריך, ואין לחפש משמעות בהשמטה).

אנו נתמקד הפעם בהבדל אחד (שאפילו אינו נשמע בעת הקריאה!) עליו עומד רש"י) כד,לט):

אלי לא תלך האשה - אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:

מקורו של רש"י הוא כנראה במדרש, אך המדרש איננו דורש את צורת הכתיב של המילה "אולי", אלא לומד זאת מדרשת פסוק בהושע- בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשה נט:

ויאמר אליו העבד אולי וגו' הה"ד כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב ח') כנען- זה אליעזר, בידו מאזני מרמה- שהיה יושב ושוקל את בתו ראויה או אינה ראויה, לעשוק אהב (שם שם /הושע י"ב/) לעשוק אהוב העולם זה יצחק, אמר לו עד אלי ואתן לו את בתי, אמר לו ארור אתה ובני ברוך ואין ארור מידבק בברוך.

אך ישנה גם דרך שלישית ללמוד דרשה זו (וכך פרש בעל "כרם הצבי" ואחרים), וזאת על פי האבחנה שבין מילות הספק "אולי" ו-"פן". הנה בשבת שעברה קראנו: "אולי יש חמישים צדיקים..."(יח,כד) ובהמשך- "פן תספה בעון העיר", ומה ההבדל? כשרוצים שהדבר יתגשם, כמו אברהם המקווה שאכן ימצאו הצדיקים , משתמשים במילה –"אולי" וכן "אולי אבנה ממנה" "אולי ישא פני", אך כשפוחדים ומקווים שהספק לא יתממש,משתמשים במילה "פן",ולכן "פן תספה בעון העיר" "פן יפתה לבבכם" "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל". לכן, מן הראוי היה שאליעזר יאמר: "פן לא תאבה האשה" –שהרי חפץ למצוא חתן? מתוך שהשתמש במילת "אולי" הרי שקיווה שהנישואין לא יעלו יפה, וזאת בשל העובדה שהיתה לו בת, והיה חפץ להשיאה ליצחק.

אך דומה שישנו קושי בדרשה זו-

פסוק זה מופיע פעמיים- פעם בשאלתו של אליעזר את אברהם: (פסוק ה):

ה) ויאמר אליו העבד אולי לא תאבה האשה ללכת אחרי אל ה?א?רץ הזאת ההשב אשיב את בנך אל הארץ אשר יצאת משם:

כאן הכתיב מלא ואין דרשה. הדרשה מופיעה רק בהמשך כשאליעזר חוזר ומספר זאת בבית בתואל: (לט) ואמר אל אדני אלי לא תלך האשה אחרי:

ולכאורה, הדרשה איננה במקומה, שהרי יש פה וויכוח בין אליעזר לאברהם, שהתקיים ,כמובן ,בבית אברהם, ואם כן, מדוע התורה לא כתבה בכתיב חסר בפעם הראשונה ששם מקום דרשה זו

מצאתי לשאלה זו "תשובה חסידית" המתאימה מאד לתפיסת החסידות הלומדת תורה מתוך רגש(והרחבנו בכך בעבר), ותשובה שכלתנית המתאימה לתפיסת המתנגדים:

מובא בשם ר' מרדכי מגור:

"כשהיה במחיצתו של אברהם תחת השפעת קדושתו, לא עלתה כל מחשבה רעה במוחו, אולם כשנתרחק ממנו נולדה בו מחשבה זו"

השפעתו של הצדיק כה גדולה, כך שלא תתכן אפילו מחשבה שכזו במחיצתו. רק כשעזב את אברהם, העלה מחשבה זרה זו, ולכן נכתבה בבית בתואל, שם יתכנו מחשבות שליליות.

ובדרך דומה הרב יצחק מווארקה:

" כל זמן שישב אליעזר לפני רבו אברהם לא העז אפילו להעלות על דעתו שהוא יתחתן עם אברהם, אבל עכשיו כיון שישב במסיבת בתואל ולבן, וכשראה מי הם ה"מחותנים" המיועדים של אברהם, אמר בליבו- לגביהם הרי אני צדיק ונכבד, ואז העיז ורחב ליבו לחפש עילה להתחתן באברהם"

ולעומתו , מבאר את העניין ר' חיים סולובייצ'יק, בדרך שכלתנית ביותר:

" בתחילה כשאליעזר דבר עם אברהם היתה זו שאלה נכונה ובמקומה, כי צריך היה לדעת איך יתנהג במקרה כזה, אבל עכשיו כשהוא דבר עם בתואל ולבן מפליג בשבחם של אברהם ויצחק, למה היה לו לספר להם שהיה לו ספק, אולי לא תאבה האשה, הרי זה יכול לעורר חשד בלבם שמא יש פגם וחסרון ביצחק? מכאן שבת היתה לאליעזר, ובכוונה סיפר להם זאת, אולי יתקלקל השידוך בגלל זה" (מובא בספר: פרחי רש"י עמוד קה-קו)

אצל אברהם זו שאלה מעשית- מה לעשות אם לא תסכים? (ואז כנראה עוד לא היו פלאפונים ואינטרנט). הוא חייב להכין את עצמו לכל האפשרויות. לכן אין כל פגם בשאלה זו. אך בבית בתואל, מדוע לעורר ספק זה, ולתת להם פתח לסרוב? ומכאן שאכן חפץ בסרוב זה,כאמור.

שלהבת נריה:

גם מו"ר הרב נריה עסק בדרשה זו , ובאורו מתאים מאד לדרכו ולהשפעתו בכל שנות פעילותו-

הרב עוסק בשאלה אחרת- "נר למאור" עמ' 90)

מול דברי רש"י (והמדרש ) המסיים:

"ארור אתה ובני ברוך, ואין ארור מידבק בברוך"

ישנו מדרש אחר:

"בוא ברוך ה'(כד,לא)- כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששירת אותו צדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך".

ושואל הרב נריה:

הדבר תמוה- באותו בוקר בכנען היה אליעזר בכלל ארור, ולפנות ערב בחרן הוא כבר נכנס לכלל ברוך מה קרה במשך אותו יום איך קרה מהפך אישי זה תוך זמן כה קצר

ומסביר הרב באריכות ונביא רק חלק מדבריו הנפלאים:

"עיון בכתובים מגלה לנו מה נשתנה מבוקר עד ערב...בבוקר מטיל אברהם שליחות מפורשת-כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק. הדברים הם ברורים....ומה תגובתו של אליעזר?אולי לא תאבה האשה...הוא אכול בספקנות, מטיל סימן שאלה...רואה את אברהם אבינו כאחד האדם...ומתוך דברי אברהם אבינו ...בולטת אמונה עמוקה ובטחון כי מכיון שלקראת תפקיד קדוש צועד יצחק...הרי ודאי שהקב"ה יזמן לו "עזר כנגדו" כפי מה שהוא זקוק...

במשך היום עם שרשרת גילויי ההשגחה שראה, הרהר אליעזר בתשובה, נוכח לדעת עד כמה לא תפס את ענין האמונה בצדיקו של עולם...כשהוא מגיע לארם נהריים לפנות ערב, התייחסותו לביצוע שליחותו השתנתהה לגמרי, הוא בוטח כל כך בה', ומאמין בזכותו של אברהם אבינו- ב"כוחו של זקן"...הגיע אליעזר לאמונה שלימה בצדקתו של אברהם אבינו, השתחרר לגמרי מכל שמץ של ספק, התבטל במלוא תודעתו לגבי אברהם אבינו, ואז- על ידי ששירת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך (כדברי המדרש)...הברכה המתחילה בשם בן נח- ברוך ה' אלוקי שם, והמתגלה במלוא עוצמתה באברהם ובהולכים בדרכיו-ונברכו בך כל משפחות האדמה".

וזו גם היתה דרכו בחייו- אמונה עצומה בדרך ובתפקיד. הוא נכנס למקומות רבים שנחשבו כאבודים (ולא אשתמש בשם ארור), והאמין ביכולת לשנות ולהביא ברכה לכל מקום ומקום. ואכן מפת ברכת התורה נשתנתה לבלי הכר בתקופתו. מישיבה קטנה בת 13 תלמידים פרץ והרחיב את עולם התורה לכל קצות הארץ (וגם מחוצה לה). והכל בזכות אותה אמונה ובטחון שירש מאברהם אבינו. ראש הישיבה, הרב צוקרמן שליט"א דבר ביום א במסיבת יום ההולדת של הישיבה על התפתחותה של הישיבה: בדרך כלל כשישיבה גדלה, ראש הישיבה מעדיף לפתח אותה יותר בכדי שתקלוט עוד תלמידים. אך הרב נריה לא נהג כך. הוא שלח קבוצת תלמידים לירושלים והקים את "נתיב מאיר", ושוב כשגדלה הישיבה שלח כיתה לנחלים והקים שם ישיבה, וכך בנתניה, בנתיבות, במירון ועוד (לא דייקתי בסדר ואף השמטתי ישיבות נוספות ואיתן הסליחה...) וכך התרחב עולם התורה. זו תפיסה הנובעת מתחושה של שליחות לאומית, ולא בהצלחה אישית. בכך המשיך את מורשתו האדירה של אברהם אבינו.

ואנו תפילה של "חדש ימינו כקדם"-שנזכה להתרחב ולהפיץ תורה, וזאת בתנאי שנמשיך מורשת רבנו בראיית טובת הכלל של הפצת התורה, ועידוד העוסקים במלאכת הקודש.