הדפסה
פרשת שבוע - חיי שרה

שים נא ידך תחת ירכי




(א) ואברהם זקן בא בימים וה' ברך את אברהם בכל: (ב) ויאמר אברהם אל עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו שים נא ידך תחת ירכי: (ג) ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ אשר לא תקח אשה לבני מבנות הכנעני אשר אנכי יושב בקרבו: (ד) כי אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אשה לבני ליצחק: (בראשית פרק כד)



לפני השבעת "עבדו זקן ביתו המשל בכל אשר לו" דורש אברהם ממנו "שים נא ידך תחת ירכי". מה משמעותה של שימת היד תחת הירך?

אמרו חכמים (בראשית רבה פרשה נט):


שים נא ידך תחת ירכי, א"ר ברכיה לפי שנתנה להם בצער לפיכך היא חביבה ואין נשבעין אלא בה.


וביתר ביאור הובאו הדברים ברש"י:


תחת ירכי - לפי שהנשבע צריך שיטול בידו חפץ של מצוה, כגון ספר תורה או תפילין, והמילה היתה מצוה ראשונה לו ובאה לו על ידי צער והיתה חביבה עליו ונטלה.


מטרת שימת היד תחת הירך היא כדי לאחוז במילה שהיא חפץ של מצוה, וכדרך הנשבעים (ראה שבועות לח, ב).


ראב"ע כותב:


שים נא ידך תחת ירכי יש אומר רמז למילה. ואילו היה כן היה נשבע בברית המילה ולא בשם. והקרוב אלי, שהיה משפט בימים ההם לשום אדם ידו תחת ירך מי שהוא ברשותו. והטעם אם אתה ברשותי שים נא ידך תחת ירכי, והאדון יושב והירך על היד, כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך. וזה המשפט עדיין בארץ הודו.


כנגד ביאורם של חז'ל ורש"י טוען ראב"ע, שאילו היה כדבריהם שזו אחיזה במילה שהיא חפץ מצוה, השבועה היתה צריכה להיות בברית המילה ולא בשם ה' כפי שנעשה הדבר בפועל - "ואשביעך בה' אלהי השמים ואלהי הארץ".

טענה זו של ראב"ע "זכתה" לביקורת נוקבת, למשל על ידי מבארו החשוב של ביאור רש"י לתורה - רבי אליהו מזרחי.

בכל אופן, ראב"ע מבאר ששימת היד תחת הירך הוא מעשה סמלי שמבצע השליח כדי להביע את כפיפותו לשולחו - "כטעם הנה ידי תחת רשותך לעשות רצונך". נוהג זה היה נהוג בימי אברהם ולפי עדותו של ראב"ע היה נהוג גם בימיו בארץ הודו.


רעיון זה כותב ראב"ע גם בביאורו לתהלים מזמור ב.

פתיחת המזמור עוסקת בהתקוממותם של מלכי הגוים "על ה' ועל משיחו (=דוד המלך או מלך המשיח)":


(א) למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק: (ב) יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו: (ג) ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבתימו:


וסופו של המזמור עוסק באופן שראוי למלכים אלו להתייחס לה' ולמשיחו:


(י) ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ: (יא) עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה: (יב) נשקו בר פן יאנף ותאבדו דרך כי יבער כמעט אפו אשרי כל חוסי בו:


פסוק יא עוסק ביחס הראוי כלפי ה', ופסוק יב עוסק ביחס הראוי כלפי משיחו (בר = בן, דהיינו המלך שהוא בנו של ה'). את ה' ראוי לעבוד ואת משיחו ראוי לנשק; את פשר הנשיקה מבאר ראב"ע:


מנהג גוים בעולם לשום ידיהם תחת יד המלך כאחי שלמה, או העבד תחת ירך אדוניו, או לנשק את המלך וזה המנהג עד היום בארץ הודו.


כאן אנו למדים ששימת היד תחת הירך היא אחת מן הדרכים המקובלות להביע כפיפות; שני מנהגים נוספים הם: שימת היד תחת יד המלך (ראה דברי הימים א כט, כג: "וישב שלמה על כסא ה' למלך תחת דויד אביו ויצלח וישמעו אליו כל ישראל. וכל השרים והגברים וגם כל בני המלך דויד נתנו יד תחת שלמה המלך"); או לנשק את המלך.

מתוך האתר של ישיבת "ברכת משה", מעלה אדומים.
אם ברצונך לקבל את הפינה השבועית של הרב כרמיאל כהן לתא ה-E-Mail שלך באופן קבוע, לחץ כאן.