הדפסה
פרשת שבוע - חיי שרה

בין פרשה להפטרה


פרק כ"ד בספר בראשית פותח בתיאור הבא "ואברהם זקן בא בימים". רוב המפרשים מסבירים זאת כהקדמה לסיפור חיפוש האשה לבנו יחידו, יצחק. אברהם חשש שאם לא יטפל עתה בחתונת יצחק עם כלה שמתאימה ליעודו, בקרוב ח"ו יהיה מאוחר מדי. השידוך בין יצחק ורבקה הפך להיות סמל לדורות לקשר משפחתי המבוסס על מידת החסד שכל כך מתאימה לבית אברהם, המחנך את בניו לדורות כרחמנים וגומלי חסדים.חכמינו קבעו כהפטרה לפרשת חיי שרה את הפרק הראשון בספר מלכים הפותח במילים "והמלך דוד זקן בא בימים". ה"שידוך" בין המלך דוד ואבישג הוא לכאורה אנטיתזה לכל שידוך יהודי טוב, לדורות. הצעתם של עבדי דוד מזכירה יותר את הצעותיהם של יועצי אחשורוש מאשר את מורשתו של אברהם. אולי זו הסיבה שחכמים "שידכו" בין הפרשה להפטרה, לומר לך אברהם ודוד חד הם - שניהם זכו לתואר "זקן בא בימים" שמשמעותו גם רוחנית ולא רק פיזיולוגית "זקן ויושב בישיבה" (יומא כח ע"ב).
עיון בפסוקי ההפטרה מגלה כי:
א. דוד לא אישר את הצעת יועציו.
ב. דוד לא נקט שום פעולה אקטיבית בכיוון זה, הפועלים הם היועצים בלבד.
ג. נערות לא התנדבו ולא הגישו מועמדות לתפקיד. (וזו סנגוריה גדולה על בנות ישראל).
ד. אבישג, שכן הובאה על ידם, לא שכבה כלל בחיקו של דוד אלא שמשה כסוכנת, משרתת.

אם כן, כלל וכלל לא מדובר ב"שידוך" וממילא דוד זוכה בזכות למחמאה המשווה בינו ובין אברהם אבינו.



מתוך העלון של ארץ חמדה : www.eretzhemdah.org