הדפסה
פרשת שבוע - חיי שרה

אותה הוכחת ליצחק

פירש"י, ראויה היא לו שתהא גומלת חסדים וכדאי ליכנס בביתו של אברהם ולשון הוכחת ביררת.
ואם תאמר, היאך ניחש אליעזר עבד אברהם. ותרצו התוס' שלא נתן הנזמים תחלה אלא שאל תחלה ואח"כ נתן הנזמים. ולא ידעתי מה הועילו התוס' בתירוץ זה, דסוף סוף היה סומך על הניחוש שלו שהאשה אשר תשקה אותו יקח אותה ליצחק ואם לא רצתה להשקותו לא לקח אותו, הרי על הניחוש שלו היה סומך. ולא היה הניחוש בשביל הצמידים שיתן, אבל הניחוש היה בשביל שיקח אותה אשר תשקה אותו. אין לומר דדעתו היה שאף אם לא תשקה אותה שיקח אותו שזה דבר אינו כלל, דאם כן למה עשה בניחוש.
ונראה אלי, דלא הוי כהאי גוונא ניחוש, דהא אפילו בלא ניחוש שלו ראוי שיקח אליעזר אשה זאת כיון שהיא גומלת חסד ראויה לביתו של אברהם. וכן גבי יונתן בלא ניחוש שלו ראוי הדבר שאם יאמרו הם עלו עלינו מאחר שאומרים עלו אלינו אם כן יראים הם ולכך לא ירצו לב אליהם. ואם כן אפילו סומך עליו לגמרי אין זה ניחוש כיון שבלא ניחוש ראוי הדבר בעצו. ואין אסור הניחוש רק כאשר בלא ניחוש אין כאן שום טעם לדבר ההוא ובודאי בהאי גוונא ניחוש הוא. ומה שאמרו כל ניחוש שאינו כניחוש של אליעזר עבד אברהם אינו ניחוש. לא שהיה זה ניחוש, אלא שכך אומר שכל מי שאינו סומך עליו כמו שסמך עליו אליעזר אינו ניחוש כלל העולה לא היה זה ניחוש. ודבר זה נראה לי ברור שלא היה זה הוכחה לניחוש. ועוד נראה דשאני הכא מפני שהיה לדבר מצוה, גבי יונתן מצוה היה להציל את ישראל, ואליעזר עבד אברהם מצוה להביא אשה הגונה ליצחק ולפיכך לא נאסר לו.