הדפסה
פרשת שבוע - חיי שרה

"צדיקים במיתתם קרואים חיים"

"צדיקים במיתתם קרואים חיים"

הרב שמואל בירנבוים       לפרשת חיי שרה

 

בשתי פרשיות בתורה מופיעה המילה "חיים":"חיי שרה" ו-"ויחי" ובשתיהן מסופר על מוות- אצלנו מסתלקים אברהם ושרה, אבות האומה, וב"ויחי" יעקב ובניו. הדבר מזכיר לנו את דברי חז'ל ש"צדיקים במיתתם קרואים חיים" –זו איננה סיסמא בלבד, אלא רעיון חשוב-מורשתם  החשובה של אבותינו עליה אנו קוראים בפרשיות ,מלווה אותנו לאורך כל הדורות, ובכך חייהם בעצם נמשכים. המשך חייהם תלוי בנו- אם אנו לומדים ומנסים ליישם את מורשתם גם בחיינו, הרי שחייהם לא תמו. אני מנסה בשיחותי בצבא, בכל נושא, להתחבר לאבותינו וללמוד מדרכם. כך אני נוהג בשיחות לפני קצינים ומכי"ם בנושא "מנהיגות" (כשמשה ודוד עמדו במרכזה של השיחה), וכך  בנושא: "נתינה" (כשאברהם  אבינו היה מוקד השיחה). גם שיחות בנושא "זוגיות" או "חינוך ילדים" וכן "מסרים מן הטבע" ועוד, כולן מבוססות ובנויות על דמויות ואירועים מן המקרא.

 

מורשת אברהם ידועה ורבים עוסקים בה, ולכן אנו בחרנו להרחיב  במעט בשבוע שעבר בדמותה של שרה. הנה היא היחידה שזכתה  שפרשה תקרא בשמה. הנביא ישעיה (נא,ב) אומר: "הביטו אל אברהם אביכם ואל שרה תחוללכם..."- שרה שווה לאברהם ואולי אף יותר- הן בשירת האזינו אומר משה: "צור ילדך תשי ותשכח א-ל מחוללך" (דברים,לב,יח)- שרה כשווה כביכול להקב'ה- מחוללת האומה ("דעבדך" בתרגום)! גם חידת השבוע נקשרת בדמותה.

 

בעיסוקנו בפרשה גם הפעם נתמקד בדמויות , אך הפעם בדמויות הפחות  חיוביות. מתחילת הספר, מבריאת העולם,אנו מוצאים עולם חצוי- כנגד כל דמות חיובית ישנה גם דמות שלילית, בתחילה זה היה קין כנגד הבל, אחר כך חם כנגד  שם, לוט כנגד אברהם, ישמעאל כנגד יצחק ועשו כנגד יעקב. בדמותם של לוט וקין עסקנו במקצת , וראינו שהן דמויות מורכבות: ביחס לקין למרות מעשה הרצח החמור שעשה,חלוקים חכמינו אם עשה תשובה, ולוט מצטרף לסדום, אך יש בו מעט מדרכו של אברהם אבינו בעיקר בנושא הכנסת אורחים.הוא עושה חסד עם אורחיו, אך גם מוכן למסור בנותיו (ואגב, גם למילה חסד, משמעות שלילית- "חסד הוא" בפרשת העריות...).והנה בפרשתנו אנו חוזרים ופוגשים וגם נפרדים מישמעאל בנו של אברהם (נפרדים ממנו אך את זרעו אנו פוגשים ופוגשים לאורך כל הדורות....).

נביא רעיון מעניין של הרב וינר, ר"ם במעלות (ובעבר, בישיבתנו). למעוניינים שיעור שמע (ישמעאל ומשפחת אברהם, שנת תשס"ז, באתר מעלות). ובהמשך, נעסוק גם בדמותו של אליעזר עבד אברהם:

 

א.      ישמעאל ומשפחת אברהם:

 

פרשתנו פותחת בהלווייתה של שרה ומסתיימת בהלווייתו של אברהם אבינו. נעסוק במשתתפים בהלוויה: בהלוויית שרה ישנן הפתעות רבות – "ויבוא אברהם..."- אברהם מגיע (מהיכן?וכי הוא אינו לידה?-רש"י ורמב"ן, ולא נעסוק בכך),ואילו שני בני אברהם נעדרים. היעדרותו של יצחק מפתיעה ביותר (וגם בכך לא נעסוק כעת), ולכאורה היעדרותו של ישמעאל מובנת- הן שרה עינתה את אימו, דרשה וביצעה את גירושו- ומדוע שיגיע?אולי כדי לחגוג... אך בהלוויית אברהם מדגיש הכתוב את השתתפותם של יצחק וישמעאל. נוכחותו של יצחק ברורה ומובנת, אך מפתיעה השתתפותו של ישמעאל: אמנם הוא בנו של אברהם, אך הלא הלה גירשו בבושת פנים ואף סיכן את חייו! ואם על שרה יש לו תרעומת, נראה שעל אברהם כעסו עוד צריך להתעצם: מילא שרה רוצה לגרשו, שהרי אינו בנה, אך כיצד אביו מולידו מגרשו?

לא היינו מופתעים אם היה מחרים את האירוע, אך הוא בא ואף מכבד את יצחק להיות ראשון, וחז'ל לומדים מכך שעשה תשובה. כדי להבין את מהלך חייו עלינו לחזור ולהבין את סיפור הגירוש עליו קראנו בפרשת "וירא" (פרק כ"א):

 

ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:

(י) וַתֹּאמֶר לְאַבְרָהָם גָּרֵשׁ הָאָמָה הַזֹּאת וְאֶת בְּנָהּ כִּי לֹא יִירַשׁ בֶּן הָאָמָה הַזֹּאת עִם בְּנִי עִם יִצְחָק:

(יא) וַיֵּרַע הַדָּבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אַבְרָהָם עַל אוֹדֹת בְּנוֹ:

(יב) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע:

(יג) וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא:

(יד) וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר וַיִּקַּח לֶחֶם וְחֵמַת מַיִם וַיִּתֵּן אֶל הָגָר שָׂם עַל שִׁכְמָהּ וְאֶת הַיֶּלֶד וַיְשַׁלְּחֶהָ וַתֵּלֶךְ וַתֵּתַע בְּמִדְבַּר בְּאֵר שָׁבַע:

(טו) וַיִּכְלוּ הַמַּיִם מִן הַחֵמֶת וַתַּשְׁלֵךְ אֶת הַיֶּלֶד תַּחַת אַחַד הַשִּׂיחִם:

(טז) וַתֵּלֶךְ וַתֵּשֶׁב לָהּ מִנֶּגֶד הַרְחֵק כִּמְטַחֲוֵי קֶשֶׁת כִּי אָמְרָה אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד וַתֵּשֶׁב מִנֶּגֶד וַתִּשָּׂא אֶת קֹלָהּ וַתֵּבְךְּ:

(יז) וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶת קוֹל הַנַּעַר וַיִּקְרָא מַלְאַךְ אֱלֹהִים אֶל הָגָר מִן הַשָּׁמַיִם וַיֹּאמֶר לָהּ מַה לָּךְ הָגָר אַל תִּירְאִי כִּי שָׁמַע אֱלֹהִים אֶל קוֹל הַנַּעַר בַּאֲשֶׁר הוּא שָׁם:

(יח) קוּמִי שְׂאִי אֶת הַנַּעַר וְהַחֲזִיקִי אֶת יָדֵךְ בּוֹ כִּי לְגוֹי גָּדוֹל אֲשִׂימֶנּוּ:

(יט) וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר:

 

נשים לב לשתי נקודות:

א.ישמעאל איננו מופיע בשמו, הוא מכונה "נער" בתחילה, אחר כך "ילד" ולבסוף "נער"

ב. הקושי הגדול בסיפור זה , הוא הסיפור עצמו בו הגר נושאת את ישמעאל על שכמה, וכשמתייבש היא משליכה אותו תחת אחד השיחים. מהסיפור נראה שמדובר בתינוק קטן שאימו איננה מסוגלת לשאת את בכיו. האמנם הלא קראנו בתחילת הפרק על הולדתו של יצחק. ההפרש ביניהם הוא 14 שנה (שהרי ישמעאל נולד כשאברהם בן 86). עבר כבר זמן שהרי יצחק כבר נגמל. האם נער שכזה, וכפי שמוגדר כך בפסוק, זקוק שישאוהו על הגב ועוד אימו היה הגיוני יותר שהוא ישא אותה! אכן קושי גדול. הפתרון הקלאסי לענין שכזה: "אין מוקדם ומאוחר בתורה", לומר שהסיפור קרה בילדותו, לא יכול לסייע הפעם, כיוון שהרקע לענין הוא שהיה מצחק עם יצחק,(ולא מסתבר שיצחק בן יומו, והוא חוטף לו את המוצץ...). הפרשנים ניסו ליישבו בכמה אופנים: היו שטענו כי "שם על שכמה" בפסוק י"ד הכוונה ללחם וחמת המים, אך בנה הלך לידה, וכן משמע מהרמב"ן וה"אבן עזרא":

 לחם וחמת מים נתן אל הגר, ושם על שכמה, ואמר לה, קחי אתך בנך...

אך פירוש זה קשה מההמשך: "ותשלך את הילד..."- ומשמע שהוא על גבה , וכך גם מדגיש רש"י:

ואת הילד - אף הילד שם על שכמה, שהכניסה בו שרה עין רעה ואחזתו חמה ולא יכול לילך ברגליו:

רש"י מיישב אף הוא קושי זה, אך בדרך שנראית כדרש ממש, כנראה מחמת הקושי: ישמעאל חלה (מעין הרע שהכניסה בו שרה) ועל כן היה צורך לשאת אותו. היו אף שפרשו שישמעאל סרב ללכת ועל כן נקשר, ולכן נאלצה לשאת אותו על כתפיה, אך קשה להבין את ענין ההתייבשות שלו דוקא.

לכאורה ניתן היה ליישב בדרך פשוטה:

הערנו כבר כי השם "ישמעאל" לא מוזכר כלל, ובתחילת האירוע (בפסוק ט) ישנה  אריכות רבה:

ט) וַתֵּרֶא שָׂרָה אֶת בֶּן הָגָר הַמִּצְרִית אֲשֶׁר יָלְדָה לְאַבְרָהָם מְצַחֵק:

הרי אנו מכירים אותו בשמו, ויודעים כבר את ייחוסו, ולשם מה לחזור על כך? ובהמשך לא מוזכר שמו אפילו פעם אחת שמו!

ניתן אם כן לומר, כי לא מדובר בישמעאל שהוא כבר נער מבוגר, אלא בבן נוסף שילדה הגר לאברהם אבינו. ושמא תשאלו, הלא אברהם כבר זקן, ונס מיוחד נעשה בהולדת יצחק, והלא בהמשך הפרשה קוראים אנו שאברהם נשא אשה נוספת הלא היא קטורה (ולדעת חז'ל זו הגר ) והוליד ילדים נוספים.חיזוק לענין ניתן למצוא בפרשה הקודמת- לאחר סיפור אבימלך שלקח את שרה, אומר הכתוב:

"וירפא אלקים את אבימלך ואת אשתו ואמהותיו וילדו"

הנה הכתוב מדגיש שגם השפחות ילדו, ולכן בהחלט יתכן שעם לדת יצחק נולד גם להגר בן, פחות או יותר בן גילו של יצחק, והוא אכן קטן מאד ואותו צריך לשאת כדרך התינוקות. הסבר זה גם יישב את סיומה של הפרשה, בה ישמעאל נוכח בהלוויית אברהם- הן הוא לא גורש כלל, אלא אחיו הצעיר, ואין לו מה להקפיד ולכעוס על אברהם.

אך למרות הפתרון החדשני  והפשוט כל כך, נראה לחזור לפרוש המקובל, שאכן מדובר בישמעאל עצמו, וזאת בעיקר נוכח הפסוקים הרומזים מאד לשמו: "וישמע אלקים אל קול הנער" וגם להגר נאמר: "כי שמע אלקים אל קול הנער". והסבר העניין: ישמעאל נולד מתוך יוזמתה של שרה. היא בקשה מאברהם שייקח את הגר, כדי שהיא תיבנה ממנה. ואכן היא מגדלת אותו כנראה באהבה רבה. עובדה, שכשה' מבטיח לאברהם בן משרה, הוא מבקש "לו ישמעאל יחיה לפניך" (יז,יח), כביכול, אין צורך בבן נוסף. ומסתבר שאברהם אמר זאת גם על דעת שרה באותה עת. אך ברגע שנולד יצחק, צורך זה של בנין שרה מהגר נתבטל, והוא הופך כעת לבנה של הגר. הדבר גם בא לידי ביטוי בהתנהגותו, ובעיקר כלפי יצחק. הוא מנסה להשפיע עליו ומכך חוששת מאד שרה. כפי שראינו בפסוק ט- זה אותו בן, אך עתה הוא כבר מעין יצירה חדשה: "בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם"- התנהגותו כבן הגר המצרית  מביאה את  שרה לדרוש מאברהם  לגרשו. אך אם מדובר בישמעאל הרי חוזרת הבעייה שהצגנו- על נשיאת הבן הבוגר. ועתה נלך בדרכו של רש"י שאכן חלה. זהו איננו דרש, הבא רק כדי לפתור את הקושי, אלא נרמז היטב בפסוקים: בקטע הגירוש כינויו משתנה מ"נער" שזה הכינוי המתאים לגילו (וכך נקרא בפסוק י"ב), ולפתע הוא "ילד" בכל הפסוקים (מי"ד ועד ט"ז). והנה לבסוף לאחר התערבות המלאך הוא שוב "נער" (החל מפסוק י"ז)! פירושו של רש"י אודות מחלתו, נובע משינוי לשון זה (שינוי דומה מצאנו אצל משה בתיבה). איך נער הופך לילד? אלא הוא חלה , ולמרות גילו המתקדם, הוא כעת כילד שיש לשאתו על הכתפיים מחמת מחלתו.לפי זה אכן ישמעאל עצמו גורש, ומפאת מחלתו נחשב ונקרא: ילד.

 אך מה גרם לחזרתו בעת הלוויית אברהם? רש"י מפרש שישמעאל חזר בתשובה ותקן דרכיו, וזאת מדייק מהקדמתו של יצחק לישמעאל בהלוויה,ומשמע שכיבדו. ניתן ללמוד על כך גם מכך שישנה הקבלה בכתוב בין "ואלה תולדות ישמעאל בן אברהם" (כ"ה,י"ב) ל- "ואלה תולדות יצחק בן אברהם" (כ"ה,י"ט) ונראה שהוא עדיין חלק ממשפחתו של אברהם. ניתן להוסיף ולומר, שייתכן וליצחק אבינו חלק בתיקון דרכיו של ישמעאל: אנו מוצאים בעת שאליעזר מחפש ומוצא אישה ליצחק, כי יצחק עסוק באותה העת בעניין אחר לגמרי:

וְיִצְחָק בָּא מִבּוֹא בְּאֵר לַחַי רֹאִי וְהוּא יוֹשֵׁב בְּאֶרֶץ הַנֶּגֶב  -(כ"ד,ס"ב)

רש"י מפרש:   שהלך להביא הגר לאברהם אביו שישאנה:

מה הבסיס לפירושו? אמנם מוצאים אנו בהמשך שאברהם נושא אישה ושמה קטורה , ורש"י מפרש שמדובר בהגר "שנאים מעשיה כקטורת...", ואם כן הקשר עם משפחה זו לא נותק. אך דומה שפירושו נובע משם המקום- הלא כשהגר גורשה היא ברחה לבאר , והאירוע הסתיים במילים:

על כן קרא לבאר באר לחי רואי, הנה בין קדש ובין ברד:  (ט"ז,י"ד).

זהו מקומה של הגר, ויצחק עסוק כנראה בחידוש הקשר עם המשפחה. מסתבר שהצליח ואכן ישמעאל חזר בתשובה, ולכן גם מכבדו בהלוויה. יצחק אף מתיישב במקום זה לאחר מות אברהם כנאמר:

ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלקים את יצחק בנו, וישב יצחק עם באר לחי רואי: (כ"ה,י"א).

ולוואי ובני ישמעאל היו נוהגים גם בימינו, כזקנם בערוב ימיו, עת כיבד את יצחק...!

 

ב.       סיפורו של אליעזר:

בפרשתינו שני נושאים: קבורת שרה ומציאת כלה ליצחק. הנושאים שונים, אך בשניהם בעיה משותפת- אריכות רבה. בדרך כלל התורה מקצרת בלשונה והלכות רבות נלמדות מ"קוצו של יוד", והנה פה תאורים ארוכים של משא ומתן בין אברהם לעפרון ובין אליעזר לבתואל ולבן. על החזרות הרבות עמדו רבים מפרשנינו ,כדרכם בקודש, אך היו גם שמיאנו לעסוק בכך. כך למשל, כותב ר' יוסף אבן כספי (1279 - 1340, פרשן מקרא, פילוסוף ובלשן שחי באזור ארדש בצרפת ובספרד) על ההבדל בין דברי אברהם : "ה' אלוקי השמים ואלוקי הארץ" לבין דברי אליעזר: "ה' אלוקי השמים" (עיין ברש"י וברד"ק)-

"ואין קושיא...כי כבר הודעתיך שהביאור חסד ועזיבתו אינו חמס" 

(דהיינו: במקום שהכתוב מאריך הוא עושה חסד עם הקורא, וכשהוא מקצר אינו חומס את הקורא, כי אינו חייב להאריך, ואין לחפש משמעות בהשמטה).

אנו נתמקד הפעם בהבדל אחד (שאפילו אינו נשמע בעת הקריאה!) עליו עומד רש"י) כד,לט):

 

אלי לא תלך האשה - אלי כתיב, בת היתה לו לאליעזר והיה מחזר למצוא עילה שיאמר לו אברהם לפנות אליו להשיאו בתו, אמר לו אברהם בני ברוך ואתה ארור, ואין ארור מדבק בברוך:

מקורו של רש"י הוא כנראה במדרש, אך המדרש איננו דורש את צורת הכתיב של המילה "אולי", אלא לומד זאת מדרשת פסוק בהושע-      בראשית רבה, פרשה נט:

 

ויאמר אליו העבד אולי וגו' הה"ד כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב ח') כנען- זה אליעזר, בידו מאזני מרמה- שהיה יושב ושוקל את בתו ראויה או אינה ראויה, לעשוק אהב (שם שם /הושע י"ב/) לעשוק אהוב העולם זה יצחק, אמר לו עד אלי ואתן לו את בתי, אמר לו ארור אתה ובני ברוך ואין ארור מידבק בברוך.

 

 אך ישנה גם דרך שלישית  ללמוד דרשה זו (וכך פרש בעל "כרם הצבי" ואחרים), וזאת על פי האבחנה שבין מילות הספק "אולי" ו-"פן". הנה בשבת שעברה קראנו:  "אולי יש חמישים צדיקים..."(יח,כד) ובהמשך- "פן תספה בעוון העיר", ומה ההבדל? כשרוצים שהדבר יתגשם, כמו אברהם המקווה שאכן ימצאו הצדיקים , משתמשים במילה –"אולי" וכן "אולי אבנה ממנה" "אולי ישא פני", אך כשפוחדים ומקווים שהספק לא יתממש,משתמשים במילה "פן", ולכן "פן תספה בעון העיר" "פן יפתה לבבכם" "פן יהיה דבר עם לבבך בליעל". לכן, מן הראוי היה שאליעזר יאמר: "פן לא תאבה האישה" –שהרי לכאורה הוא חפץ למצוא חתן? מתוך שהשתמש במילת "אולי" הרי שקיווה שהנישואין לא יעלו יפה, וזאת בשל העובדה שהיתה לו בת, והיה חפץ להשיאה ליצחק.

 

אך דומה שישנו קושי בדרשה זו-

פסוק זה מופיע פעמיים- פעם בשאלתו של אליעזר את אברהם: (פסוק ה):

ה) וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָעֶבֶד אוּלַי לֹא תֹאבֶה הָאִשָּׁה לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת הֶהָשֵׁב אָשִׁיב אֶת בִּנְךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָצָאתָ מִשָּׁם:

כאן הכתיב מלא ואין דרשה. הדרשה מופיעה רק בהמשך כשאליעזר חוזר ומספר זאת בבית בתואל: (לט) וָאֹמַר אֶל אֲדֹנִי אֻלַי לֹא תֵלֵךְ הָאִשָּׁה אַחֲרָי:

ולכאורה, הדרשה איננה במקומה, שהרי יש פה וויכוח בין אליעזר לאברהם, שהתקיים ,כמובן ,בבית אברהם, ואם כן, מדוע התורה לא כתבה בכתיב חסר בפעם הראשונה ששם מקום דרשה זו, שהרי הוויכוח היה בבית אברהם ולא בבית לבן?

מצאתי לשאלה זו "תשובה חסידית" המתאימה מאד לתפיסת החסידות הלומדת תורה מתוך רגש(והרחבנו בכך בעבר), ותשובה שכלתנית המתאימה לתפיסת המתנגדים:

 

מובא בשם ר' מרדכי מגור:

"כשהיה במחיצתו של אברהם תחת השפעת קדושתו, לא עלתה כל מחשבה רעה במוחו, אולם כשנתרחק ממנו נולדה בו מחשבה זו"

השפעתו של הצדיק כה גדולה, כך שלא תתכן  אפילו מחשבה  שכזו במחיצתו. רק כשעזב את אברהם, העלה מחשבה זרה זו, ולכן נכתבה בבית בתואל, שם יתכנו מחשבות שליליות.

ובדרך דומה הרב יצחק מווארקה:

" כל זמן שישב אליעזר לפני רבו אברהם לא העז אפילו להעלות על דעתו שהוא יתחתן עם אברהם, אבל עכשיו כיון שישב במסיבת בתואל ולבן, וכשראה מי הם ה"מחותנים" המיועדים של אברהם, אמר בליבו- לגביהם  הרי אני צדיק ונכבד, ואז העיז ורחב ליבו לחפש עילה להתחתן באברהם"

ולעומתו , מבאר את העניין ר' חיים סולובייצ'יק, בדרך שכלתנית ביותר:

" בתחילה כשאליעזר דבר עם אברהם היתה זו שאלה נכונה ובמקומה, כי צריך היה לדעת איך יתנהג במקרה כזה, אבל עכשיו כשהוא דבר עם בתואל ולבן מפליג בשבחם של אברהם ויצחק, למה היה לו לספר להם שהיה לו ספק, אולי לא תאבה האשה, הרי זה יכול לעורר חשד בלבם שמא יש פגם וחסרון ביצחק? מכאן שבת היתה לאליעזר, ובכוונה סיפר להם זאת, אולי יתקלקל השידוך בגלל זה"        (מובא בספר: פרחי רש"י עמוד קה-קו)

אצל אברהם זו שאלה מעשית- מה לעשות אם לא תסכים?.הוא חייב להכין את עצמו לכל האפשרויות. (ומכאן הוכחה שבזמנם עוד לא היו פלאפונים ואינטרנט...) לכן אין כל פגם בשאלה מעשית  זו. אך בבית בתואל, מדוע להזכיר זאת ומה טעם לעורר ספק זה, ולתת להם פתח לסירוב? ומכאן, שאכן חפץ בסירוב זה, על מנת להשיא את ביתו.

שלהבת נריה:

גם מו"ר הרב נריה עסק בדרשה זו , ובאורו מתאים מאד לדרכו ולהשפעתו בכל שנות פעילותו-

הרב עוסק בשאלה אחרת-  "נר למאור" עמ' 90)

מול דברי רש"י (והמדרש ) המסיים:

 "ארור אתה ובני ברוך, ואין ארור מידבק בברוך"

 ישנו מדרש אחר:

"בוא ברוך ה'(כד,לא)- כנען הוא אליעזר, ועל ידי ששירת אותו צדיק באמונה, יצא מכלל ארור לכלל ברוך".

ושואל הרב נריה:

 הדבר תמוה- באותו בוקר בכנען היה אליעזר בכלל ארור, ולפנות ערב בחרן הוא כבר נכנס לכלל ברוך מה קרה במשך אותו יום איך קרה מהפך אישי זה תוך זמן כה קצר

ומסביר הרב באריכות ונביא רק חלק מדבריו הנפלאים:

"עיון בכתובים מגלה לנו מה נשתנה מבוקר עד ערב...בבוקר מטיל אברהם שליחות מפורשת-כי אם אל ארצי ואל מולדתי תלך ולקחת אישה לבני ליצחק. הדברים הם ברורים....ומה תגובתו של אליעזר?אולי לא תאבה האישה...הוא אכול בספקנות, מטיל סימן שאלה...רואה את אברהם אבינו כאחד האדם...ומתוך דברי אברהם אבינו ...בולטת אמונה עמוקה ובטחון כי מכיוון שלקראת תפקיד קדוש צועד יצחק...הרי  ודאי שהקב'ה יזמן לו "עזר כנגדו" כפי מה שהוא זקוק...

במשך היום עם שרשרת גילויי ההשגחה שראה, הרהר אליעזר בתשובה, נוכח לדעת עד כמה לא תפס את עניין האמונה בצדיקו של עולם...כשהוא מגיע לארם נהריים לפנות ערב, התייחסותו לביצוע שליחותו השתנתה לגמרי, הוא בוטח כל כך בה', ומאמין בזכותו של אברהם אבינו- ב"כוחו של זקן"...הגיע אליעזר לאמונה שלימה בצדקתו של אברהם אבינו, השתחרר לגמרי מכל שמץ של ספק, התבטל במלוא תודעתו לגבי אברהם אבינו, ואז- על ידי ששירת את הצדיק באמונה יצא מכלל ארור לכלל ברוך (כדברי המדרש)...הברכה המתחילה בשם בן נח- ברוך ה' אלוקי שם, והמתגלה במלוא עוצמתה באברהם ובהולכים בדרכיו-ונברכו בך כל משפחות האדמה".

וזו גם הייתה דרכו בחייו- אמונה עצומה בדרך ובתפקיד. הוא נכנס למקומות רבים שנחשבו כאבודים (ולא אשתמש בשם ארור), והאמין ביכולת לשנות ולהביא ברכה לכל מקום ומקום. ואכן מפת ברכת התורה נשתנתה לבלי הכר בתקופתו. מישיבה קטנה בת 13 תלמידים פרץ והרחיב את עולם התורה לכל קצות הארץ (וגם מחוצה לה). והכל בזכות אותה אמונה ובטחון שירש מאברהם אבינו. ראש הישיבה, הרב צוקרמן שליט"א דבר לפני כמה שנים  במסיבת יום ההולדת של הישיבה על התפתחותה של הישיבה: בדרך כלל כשישיבה גדלה, ראש הישיבה מעדיף לפתח אותה יותר בכדי שתקלוט עוד תלמידים. אך הרב נריה לא נהג כך. הוא שלח קבוצת תלמידים לירושלים והקים את "נתיב מאיר", ושוב כשגדלה הישיבה שלח כיתה  לנחלים והקים שם ישיבה, וכך בנתניה, בנתיבות, במירון ועוד (לא דייקתי בסדר ואף השמטתי ישיבות נוספות ואיתן הסליחה...) וכך התרחב עולם התורה. זו תפיסה הנובעת מתחושה של שליחות לאומית, ולא בהצלחה אישית. בכך המשיך את מורשתו האדירה של אברהם אבינו.

ואנו תפילה של "חדש ימינו כקדם"-שנזכה להתרחב ולהפיץ תורה, וזאת בתנאי שנמשיך את מורשת רבנו בראיית טובת הכלל של הפצת התורה, ועידוד העוסקים במלאכת הקודש, כפי שנהג בכל ימי חייו.