הדפסה
פרשת שבוע - וירא

פנינים לפרשת וירא

מצווה אקטיבית"וירא אליו ה' באלני ממרא"
במסכת בבא מציעא אנו מוצאים (פ"ו, ע"ב): "אותו היום יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש-ברוך-הוא ושאל בשלומו". ורבים השואלים, מה עניין מצא המקרא לספר לנו , כי אותו היום היה יום שלישי למילתו? אלא, שהדבר בא ללמד אותנו לקח לדורות, בכל הקשור למידת הכנסת אורחים, אותה אנו למדים מאברהם. הנה אברהם, ביום השלישי למילתו, שאז הכאבים בשיאם, חרף זאת, כאשר ראה אורחים עוברים לא הרחק מאהלו, "שכח" מהכאבים האישיים שלו, רץ לקראתם ומקיים בשמחה מצוות הכנסת אורחים. כך גם אנו, כאשר מזדמנת לידינו מצווה זו של הכנסת אורחים, שלא "נדלג" עליה, שלא נקל על עצמנו בתירוץ של "אנו עסוקים בדבר אחר" ו"העוסק במצווה פטור מן המצווה", אלא נלמד מלהיטותו של אברהם אבינו לקיים את המצווה הזו, וכזה ראה וקדש.
על מצוות הכנסת אורחים נכתב במסכת שבת (קכז, עא): "אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". ושואלים, עד כדי כך הכנסת אורחים חשובה מהקבלת פני השכינה לא מוגזם מסביר , האדמו"ר ממודזיץ: במסכת סנהדין (מ"ב, ע"א) מצאנו: "אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש- דיים", ומשכך, לו הייתה הגמרא רק משווה בין הכנסת אורחים להקבלת פני השכינה ואומרת שחשיבותן זהה, היו כאלה שהיו מסתפקים בהכנסת אורחים רק אחת לחודש ובכך לצאת ידי חובת המצווה. לכן, העמדת מידת הכנסת אורחים מעל לעניין הקבלת פני שכינה, באה ללמדנו, להיות עסוקים בה תמיד. לחפש אחר אורחים, ולא להסתפק בישיבה סטאטית בהמתנה שיבואו.



מי נחשב במניין צדיק?
"אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר"
כאשר אברהם נוקב במספר חמישים צדיקים בתוך העיר, ומבקש מה' רחמים ושבזכות אותם צדיקים תינצל העיר, מתכוון אברהם לא סתם לחמישים צדיקים המתגוררים, במקרה או שלא במקרה, בסדום. הוא מציין: "חמישים צדיקים בתוך העיר", ומפרש רבי שמשון רפאל הירש, שהכוונה היא לחמישים צדיקים הנמצאים "בתוך העיר" כאלה הפועלים תדיר בקרב תושבי העיר ומנסים להחזירם למוטב. חמישים צדיקים כאלה, שאינם מסתגרים בדלת אמותיהם אלא פועלים להביא דבר ה', בזכותם מבקש אברהם להציל את העיר כולה. אבל מה לעשות, ובכל העיר הזו אין אפילו חמישים כאלה.



אסור להתייאש
"וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו"
פשוטו של מקרא- אברהם הבין שה"מערכה" אבודה, שכן אפילו עשרה צדיקים אין בסדום והקב'ה גמר אומר להשמידה. אך סניגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשב מפרש את "ואברהם שב למקומו" כדרכו שלו- זכות. עפ"י פירושו, אברהם "שב למקומו", אברהם הוסיף לדבוק בדרכו הייחודית, שתמיד יש ללמד זכות על כל אדם, ואפילו הוא חוטא, שכן שערי תשובה לא ננעלו.