הדפסה
פרשת שבוע - וירא

פנינים לפרשת וירא


מצווה אקטיבית"וירא אליו ה' באלני ממרא"
במסכת בבא מציעא אנו מוצאים (פ"ו, ע"ב): "אותו היום יום שלישי למילתו היה, ובא הקדוש-ברוך-הוא ושאל בשלומו". ורבים השואלים, מה עניין מצא המקרא לספר לנו , כי אותו היום היה יום שלישי למילתו? אלא, שהדבר בא ללמד אותנו לקח לדורות, בכל הקשור למידת הכנסת אורחים, אותה אנו למדים מאברהם. הנה אברהם, ביום השלישי למילתו, שאז הכאבים בשיאם, חרף זאת, כאשר ראה אורחים עוברים לא הרחק מאהלו, "שכח" מהכאבים האישיים שלו, רץ לקראתם ומקיים בשמחה מצוות הכנסת אורחים. כך גם אנו, כאשר מזדמנת לידינו מצווה זו של הכנסת אורחים, שלא "נדלג" עליה, שלא נקל על עצמנו בתירוץ של "אנו עסוקים בדבר אחר" ו"העוסק במצווה פטור מן המצווה", אלא נלמד מלהיטותו של אברהם אבינו לקיים את המצווה הזו, וכזה ראה וקדש.
על מצוות הכנסת אורחים נכתב במסכת שבת (קכז, עא): "אמר רב יהודה אמר רב: גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני השכינה". ושואלים, עד כדי כך הכנסת אורחים חשובה מהקבלת פני השכינה לא מוגזם מסביר , האדמו"ר ממודזיץ: במסכת סנהדין (מ"ב, ע"א) מצאנו: "אלמלי לא זכו ישראל אלא להקביל פני אביהם שבשמים פעם אחת בחודש- דיים", ומשכך, לו הייתה הגמרא רק משווה בין הכנסת אורחים להקבלת פני השכינה ואומרת שחשיבותן זהה, היו כאלה שהיו מסתפקים בהכנסת אורחים רק אחת לחודש ובכך לצאת ידי חובת המצווה. לכן, העמדת מידת הכנסת אורחים מעל לעניין הקבלת פני שכינה, באה ללמדנו, להיות עסוקים בה תמיד. לחפש אחר אורחים, ולא להסתפק בישיבה סטאטית בהמתנה שיבואו.




מי נחשב במניין צדיק?
"אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר"
כאשר אברהם נוקב במספר חמישים צדיקים בתוך העיר, ומבקש מה' רחמים ושבזכות אותם צדיקים תינצל העיר, מתכוון אברהם לא סתם לחמישים צדיקים המתגוררים, במקרה או שלא במקרה, בסדום. הוא מציין: "חמישים צדיקים בתוך העיר", ומפרש רבי שמשון רפאל הירש, שהכוונה היא לחמישים צדיקים הנמצאים "בתוך העיר" כאלה הפועלים תדיר בקרב תושבי העיר ומנסים להחזירם למוטב. חמישים צדיקים כאלה, שאינם מסתגרים בדלת אמותיהם אלא פועלים להביא דבר ה', בזכותם מבקש אברהם להציל את העיר כולה. אבל מה לעשות, ובכל העיר הזו אין אפילו חמישים כאלה.



אסור להתייאש
"וילך ה' כאשר כילה לדבר אל אברהם, ואברהם שב למקומו"
פשוטו של מקרא- אברהם הבין שה"מערכה" אבודה, שכן אפילו עשרה צדיקים אין בסדום והקב'ה גמר אומר להשמידה. אך סניגורם של ישראל, רבי לוי יצחק מברדיטשב מפרש את "ואברהם שב למקומו" כדרכו שלו- זכות. עפ"י פירושו, אברהם "שב למקומו", אברהם הוסיף לדבוק בדרכו הייחודית, שתמיד יש ללמד זכות על כל אדם, ואפילו הוא חוטא, שכן שערי תשובה לא ננעלו.



יחד, אבל לחוד
"ויכרתו שניהם ברית"
אברהם לקח צאן ובקר ונתן לאבימלך "ויכרתו שניהם ברית". בשביל מה הייתה צריכה התורה לכתוב "שניהם", וכי לא מספיק לו כתבה "ויכרתו ברית?!. מעיר על כך האדמו"ר מפשיסחה, שהמלה "שניהם" באה ללמדנו, שאף כי כרת אברהם ברית עם אבימלך הנכרי, בכל זאת הם נשארו שניים נפרדים, ללא אחדות פנימית. על אותו משקל, אך בדיוק בכיוון ההפוך, ניתן ללמוד את הפסוק: "וישב אברהם אל נעריו, ויקומו וילכו יחדיו אל באר שבע". "יחדיו"- כאיש אחד בלב אחד. גם אברהם ויצחק שעמדו בניסיון הקשה וגם הנערים, שכלל לא ידעו דבר מה קורה בהר המוריה בעת שאברהם עלה עם יצחק בנו.




שכפול הברכה?
"כי ברך אברכך והרבה ארבה זרעך..."
אחרי פרידתו מלוט, ברך ה' את אברהם שירבה זרעו כעפר הארץ, בברית בין הבתרים ברך ה' את אברהם שירבה זרעו ככוכבי השמיים, אם כן, מה חידוש לנו בברכה עתה, לאחר שעמד בניסיון העקידה? אלא, שפה יש תוספת על הגזירה שווה לכוכבים ולעפר הארץ. בפרשה שלנו יש גם הבטחה ש"וירש זרעך את שער אויביו". ומציין הרמב"ן, שבזכות העמידה בניסיון העקידה, הובטח "שלא יגרום שום חטא שיכלה זרעו או שייפול בידי אויביו ולא יקום. והנה זו הבטחה שלמה בגאולה העתידה לנו".




מן המדרש
קבלת אורחים
שמאי אומר: הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות. כיצד? מלמד, שאם נתן אדם לחברו כל מתנות שבעולם, ופניו זעומות, וכבושות לארץ, מעלה עליו הכתוב כאילו לא נתן לו כלום. אבל המקבל את חבירו בסבר פנים, אפילו לא נתן לו כלום- מעלה עליו הכתוב כאילו נתן לו כל מתנות שבעולם.
יוסי בן חנן, איש ירושלים, אומר: יהי ביתך פתוח לרווחה, ויהיו עניים בני ביתך. "יהי ביתך פתוח לרווחה" – כיצד? מלמד, שיהא ביתו של אדם פתוח לרווחה לצפון ולדרום ולמזרח ולמערב- כגון איוב, שעשה ארבעה פתחים לביתו. ולמה עשה איוב ארבעה פתחים לביתו? כדי שלא יהיו עניים מצטערים להקיף את כל הבית. הבא מן הצפון, ייכנס כדרכו, הבא מן הדרום ייכנס כדרכו, וכן לכל רוח.




ממידותיו של אברהם
"ויתפלל אברהם אל האלוהים"
מכאן אמרו: לעולם יהא אדם רך כקנה, ואל יהא קשה כארז. ויהא נוח לרצות וקשה לכעוס. ובשעה שיבקש ממנו החוטא למחול לו, ימחל בלבב שלם ובנפש חפצה. ואפילו חטא לו הרבה והצר לו, לא ייקום ולא ייטור.
ילמד כל אדם דרך ארץ מאברהם אבינו. יש לך קשה מזה, שנוטלים אשתו בעל-כרחו? וכיוון שביקש אבימלך מחילה, מחל לו אברהם בלב שלם. ולא די שמחל לו, אלא שביקש עליו רחמים, שנאמר: “ויתפלל אברהם אל האלוהים".



מעשה שהיה
הכנסת אורחים – כיצד?
רבי אליעזר, אביו של רבי ישראל בעל-שם-טוב, הצטיין כל ימיו במצוות כיבוד אורחים. ביתו הדל היה פתוח לעניים ולעוברי דרכים. ביקשו מהשמיים לנסותו. התלבש השטן בדמות עני לבוש קרעים, והתדפק, ערב שבת, על דלת ביתו של רבי אליעזר, כשבידו דברים שהם "מוקצה" בשבת.
רבי אליעזר קיבל את האורח, כדרכו, בסבר פנים יפות, ולאחר הארוחה הציע לו את המיטה לישון. במשך כל אותו ערב לא העיר הרב לאיש דבר על המוקצה, שכן חשב לעצמו, אולי האורח אנוס הוא לכך, או אולי שכח כי שבת היום.
אמרו חסידיו של רבי אליעזר: בשכר מידה גדולה זו של אהבת הבריות, זכה ונולד אצלו הבעל שם-טוב – מאורם של רבבות אלפי ישראל.




מעשה שהיה
במחצית השנייה של המאה ה-18 פרצה במזרח אירופה מחלוקת קשה בין ה"מתנגדים" לחסידים. ה"מתנגדים" השתמשו ב"נשק" שהיה מקובל מדורי דורות- כתבי חרמות נגד אנשי ה"כת". (כך קראו לחסידות).
כתב חרמות כזה הגיע גם לביתו של רבי רפאל הכוהן, בעל "תורת יקותיאל", אחד מגדולי הדור שהיה מורה הוראה בקהילות חשובות באירופה, בצירוף בקשה כי יצרף חתימתו אליו.
במכתב הלוואי שמסר השליח לרב כוהן נכתב גם ש"הרב הדומה למלאך ה' צבאות" (הכוונה לרבי אליהו חסיד מווילנא) חתם כבר בראש הרשימה אליה הצטרפו רבים מרבני ישראל.
רבי רפאל הכוהן סרב לחתום על כתב החרם הזה ואמר לשליח: כאשר ציווה הקב'ה את אברהם אבינו לשחוט את בנו- הוא הטיל את הגזירה הזו על אברהם אישית, לא על ידי מלאך או שליח. אחר כך, כאשר נצטווה אברהם שלא לשחוט את בנו, הנחייה זו ניתנה בידי מלאך, ולא בידי הקב'ה עצמו. דבר זה בא ללמדנו מוסר השכל חשוב: את ההוראה להציל אדם- די שנשמע מפי מלאך/שליח. אבל כאשר מורים לנו לשחוט אדם- אין להאמין למלאך, אלא אם כן הקדוש ברוך הוא בעצמו מורה לעשות כן...