הדפסה
פרשת שבוע - וירא

''גרש את האמה הזאת ואת בנה''


אחת התוצאות של לידת יצחק היא גירושם של הגר וישמעאל, שהיווה את אחד הניסיונות של אברהם אבינו.יש לעמוד על יחסו של אברהם לישמעאל כפי המתואר בתורה.

על קריאת שמו של ישמעאל מסופר[1]:

ותלד הגר לאברם בן ויקרא אברם שם בנו אשר ילדה הגר ישמעאל.

בניגוד ללידת יצחק[2]:

ויקרא אברהם את שם בנו הנולד לו אשר ילדה לו שרה יצחק.

אצל יצחק מודגש כי הוא נולד לאברהם.
בתאור התורה את גרוש ישמעאל מדויקים הביטויים[3]:

ותרא שרה את בן הגר המצרית אשר ילדה לאברהם מצחק. ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק. וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודת בנו. ויאמר אלהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הנער ועל אמתך כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה כי ביצחק יקרא לך זרע. וגם את בן האמה לגוי אשימנו כי זרעך הוא.

אברהם מתייחס לישמאל כבנו - "על אודות בנו".
שרה מתייחסת לישמעאל כבן האמה - "כי לא יירש בן האמה הזאת".
הקב'ה, שהכריע כדעת שרה, חוזר על הביטוי - "וגם את בן האמה".

הזוה"ק בפרשה עומד על דקות הביטויים[4]:

אמר רבי יצחק, ותרא שרה, בעינא דקלנא חמאת ליה שרה, דלא חמאת ליה בעינא דאיהו ברא דאברהם, אלא דאיהו ברא דהגר המצרית, ובגין כך ותרא שרה, דשרה חמאת ליה בעינא דא, ולא אברהם, דאילו באברהם לא כתיב את בן הגר, אלא את בנו, תא חזי לבתר מה כתיב וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו, ולא כתיב על אודות בן הגר המצרית, בגין כך ותרא שרה את בן הגר המצרית, ולא חמאת דאיהו בריה דאברהם. רבי שמעון אמר, האי קרא תושבחתא דשרה איהו, בגין דחמאת ליה דקא מצחק לעכו"ם, אמרה ודאי לאו ברא דא ברא דאברהם, למעבד עובדוי דאברהם, אלא ברא דהגר המצרית איהו, אהדר לחולקא דאמיה, בגין כך ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה, כי לא יירש בן האמה הזאת עם בני עם יצחק, וכי ס"ד דקני לה שרה או לברה, אי הכי לא אודי קב"ה עמה, דכתיב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה, אלא בגין דחמאת ליה בעכו"ם, ואמיה אולפא ליה נמוסי דעכו"ם, בגין כך אמרת שרה כי לא יירש בן האמה הזאת, אנא ידענא דלא ירית לעלמין חולקא דמהימנותא ולא יהא ליה עם ברי חולקא, לא בעלמא דין ולא בעלמא דאתי, ובגין כך אודי עמה קב"ה. וקב"ה בעא לאפרשא בלחודוי זרעא קדישא כדקא יאות, דבגין כך ברא עלמא, דהא ישראל סליק ברעותא דקב"ה עד לא יברי עלמא, ובגין כך נפק אברהם לעלמא, ועלמא מתקיים בגיניה, ואברהם ויצחק (לא) קיימו ולא אתיישבו בדוכתייהו עד דנפק יעקב לעלמא.
תרגום: אמר רבי יצחק, ותרא שרה עם עין של קלון ראתה אותו שרה, כי לא ראתה אותו, עם העין, שהוא בנו של אברהם, אלא שהוא בנו של הגר המצרית, ומשום זה ותרא שרה, כי רק שרה ראתה אותו עם עין כזו, ולא אברהם, כי באברהם לא כתוב את בן הגר, אלא את בנו. בוא וראה לאחר כך מה כתוב, וירע הדבר מאד בעיני אברהם על אודות בנו. ולא כתוב על אודות בן הגר המצרית, וכנגד זה כתוב, ותרא שרה את בן הגר המצרית, ולא ראתה שהוא בנו של אברהם. ר' שמעון אמר מקרא זה, שבחה של שרה הוא. משום שראתה אותו שמצחק לעבודה זרה, אמרה, ודאי, אין בן זה בנו של אברהם, לעשות מעשיו של אברהם, אלא בן הגר המצרית, כי חזר לחלק אמו, ומשום זה, ותאמר לאברהם גרש האמה הזאת ואת בנה כי לא יירש וגו'. והכי יעלה על דעתך, ששרה קנא אותה או את בנה, אם היה כן, לא היה הקב'ה מודה לדבריה, שכתוב כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אלא משום שראתה אותו בעבודה זרה, ואמו למדה אותו חוקי עבודה זרה, משום זה אמרה שרה, כי לא יירש בן האמה הזאת: אני יודעת שלא יירש לעולם חלק של האמונה, ולא יהיה לו חלק עם בני לא בעולם הזה ולא בעולם הבא. ועל כן הודה לה הקב'ה. והקב'ה רצה להבדיל זרע הקדוש בלבדם כראוי, משום זה ברא העולם, כי ישראל עלה ברצונו של הקב'ה מטרם שברא העולם. ומשום זה יצא אברהם לעולם, והעולם נתקיים בשבילו. ואברהם ויצחק עמדו ולא נתיישבו במקומם עד שיצא יעקב לעולם.

אברהם, אב המון גוים, רואה את תפקידו כמפיץ שם ה' בעולם. הוא שואף להרחיב את מעגל המאמינים בה' ככל שניתן. כבר בחרן החל אברהם בגיור האנשים. גם לאחר שנאלץ להיפרד ממולדתו ולהגיע לארץ, מבין אברהם שזהו תפקידו, ולכן הוא רואה את ישמעאל כבנו. גם את ישמעאל יש צורך להכניס תחת כנפי השכינה.
אך התפקיד האלוקי שיועד לאברהם הוא שונה. הקריאה בשם ה' תגיע לעולם דרך אומה אחת, שכולה קדושה, והיא תביא לעולם את דבר ה'. לשם כך יש צורך בצמצום השפעת העולם על אברהם ומשפחתו. אברהם עובר צמצום אחר צמצום - עזיבת מולדתו והתבדלותו בארץ כנען, גירוש ישמעאל, וכן הלאה - דחיית עשו, עד יעקב שמיטתו שלמה ובניו הם היסוד לאומה הישראלית.
זו הדרך שרצה הקב'ה בגילוי דברו בעולם, ולשם כך הוא מצווה את אברהם, עם כל הקושי, לגרש את בנו - בן האמה, מביתו.

עניין זה חזר פעם נוספת בהסטוריה של עם ישראל - ביציאת מצרים.
כך מספר המדרש[5]:

'לך רד כי שחת עמך' העם אין כתיב כאן אלא עמך. אמר משה רבון העולם מנין הם עמי, אמר לו הקב'ה עמך הם, שעד שהיו במצרים אמרתי לך (שמות ז') 'והוצאתי את צבאותי את עמי' אמרתי לך שלא לערב בהם ערב רב, אתה שהיית עניו וכשר אמרת לי לעולם מקבלים השבים, ואני הייתי יודע מה הם עתידין לעשות, אמרתי לך לאו ועשיתי רצונך והם הם שעשו את העגל שהיו עובדים עבודת כוכבים והם עשו אותו וגרמו לעמי לחטא. ראה מה כתיב אלה אלהינו אין כתיב כאן אלא 'אלה אלהיך' שהגרים שעלו עם משה הם עשאוהו ואמרו לישראל 'אלה אלהיך', לכך הקב'ה אמר למשה 'לך רד כי שחת עמך'.

לאחר כור הברזל במצרים רוצה משה להפיץ את דבר ה' בקרב כל מי שבא לשמוע. ה' אומר למשה שלא לערב בהם ערב רב, אך משה מתעקש, וכך נגרם חטא העגל.

גם רצונו של אברהם להשאיר את ישמעאל עלה לעם ישראל במחיר רב. ה' מבטיח שזרעו של ישמעאל יפרה וירבה ועד היום אנו נאבקים בזרעו בזכות אותה הבטחה, כדברי הזוה"ק[6]:

ואברהם אמר לו ישמעאל יחיה לפניך, ואף על גב דקודשא בריך הוא הוה מבשר ליה על יצחק אתדבק אברהם בישמעאל עד דקודשא בריך הוא אתיב ליה ולישמעאל שמעתיך וגו', לברת אתגזר ועאל בקיימא קדישא עד לא יפוק יצחק לעלמא, ות"ח ארבע מאה שנין קיימא ההוא ממנא דבני ישמעאל ובעא קמי קודשא בריך הוא א"ל מאן דאתגזר אית ליה חולקא בשמך, א"ל אין, א"ל והא ישמעאל דאתגזר אמאי לית ליה חולקא בך כמו יצחק, א"ל דא אתגזר כדקא יאות וכתיקונוי ודא לאו הכי, ולא עוד אלא דאלין מתדבקין בי כדקא יאות לתמניא יומין ואלין רחיקין מני עד כמה ימים, א"ל ועם כל דא כיון דאתגזר לא יהא ליה אגר טב בגיניה, ווי על ההוא זמנא דאתיליד ישמעאל בעלמא ואתגזר, מה עבד קודשא בריך הוא ארחיק להו לבני ישמעאל מדבקותא דלעילא ויהב להו חולקא לתתא בארעא קדישא בגין ההוא גזירו דבהון, וזמינין בני ישמעאל למשלט בארעא קדישא כד איהי ריקניא מכלא זמנא סגי כמה דגזירו דלהון בריקניא בלא שלימו, ואינון יעכבון להון לבנ"י לאתבא לדוכתייהו עד דישתלים ההוא זכותא דבני ישמעאל.
תרגום: ואברהם אמר, לו ישמעאל יחיה לפניך, ואע"פ שהקב'ה היה מבשר לו על יצחק, התדבק אברהם בישמעאל, עד שהקב'ה השיבו ולישמעאל שמעתיך וגו'. ואח"כ נימול, ונכנס בברית הקדוש, מטרם שיצא יצחק לעולם. ובוא וראה ארבע מאות שנה עמד הממונה של בני ישמעאל, ובקש לפני הקב'ה, אמר לו, מי שנימול יש לו חלק בשמך. אמר לו הקב'ה כן. אמר לו הרי ישמעאל שנימול, למה אין לו חלק בך כמו יצחק. אמר לו, זה נימול כראוי וכתיקוניו, וזה אינו כך. ולא עוד אלא שאלו מתדבקים בי כראוי לשמונה ימים. ואלו רחוקים ממני עד כמה ימים. אמר לו ועם כל זה, כיון שנימול לא יהיה לו שכר טוב על זה. אוי לאותו זמן שנולד ישמעאל בעולם ונימול, מה עשה הקב'ה, הרחיק את בני ישמעאל מדבקות העליון, ונתן להם חלק למטה בארץ הקדושה, בשביל המילה שלהם. ועתידים בני ישמעאל לשלוט על הארץ הקדושה זמן הרבה בשעה שהיא ריקה מכל, כמו שהמילה שלהם היא ריקה בלי שלמות. והם יעכבו את בני ישראל לשוב למקומם, עד שישלם הזכות של בני ישמעאל.
זכותו הזמנית של ישמעאל, לא תעמוד בפני ההבטחה הנצחית של ה' לאברהם: "ואת בריתי אקים את יצחק".






[1] ט"ז, ט"ו.

[2] כ"א, ג'.

[3] כ"א, ט' - י"ג.

[4] קי"ח ע"ב.

[5] שמות רבה פרשה מ"ב, ו'.

[6] וארא, דף ל"ב, ע"א.