הדפסה
פרשת שבוע - לך לך

פרשת לך לך

מקומו ומעמדו של אברהם בעולם המתחדש-עברו פחות משבועיים מתחילתה של התורה והגענו לשנה חשובה – שנת 1948! מספר זה מזכיר לנו בדרך כלל את שנת הקמתה של המדינה, אך לא לכך נתכוונו. אנו מדברים על שנת  1948 האמיתית לבריאת העולם, ומה קרה בשנה זו? בשנה זו נולד אברהם אבינו הנחשב לאבי האומה היהודית. מה עבר על העולם במשך כאלפיים שנה?  עברו שתי תקופות כמעט שוות - עשרה דורות מאדם ועד נח, המבול שנתן תקווה חדשה, ואחר כך שוב עשרה דורות. בשתי התקופות האדם חטא והביא לחשש אצל הבורא. לאחר חטא אדם וחווה באכילתם מעץ הדעת, אומר הקב'ה:

וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים הֵן הָאָדָם הָיָה כְּאַחַד מִמֶּנּוּ לָדַעַת טוֹב וָרָע וְעַתָּה פֶּן יִשְׁלַח יָדוֹ וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם:(ג,כב) ולאחר חטא דור הפלגה, אומר הקב'ה, חשש הנראה דומה מאד:

(ו) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק הֵן עַם אֶחָד וְשָׂפָה אַחַת לְכֻלָּם וְזֶה הַחִלָּם לַעֲשׂוֹת וְעַתָּה לֹא יִבָּצֵר מֵהֶם כֹּל אֲשֶׁר יָזְמוּ לַעֲשׂוֹת:   (יא,ו)הקבלות רבות: ויאמר ה', הן, אחד,ועתה-  ובשני המקרים התוצאה היא גרוש- אדם הראשון גורש מגן עדן,  והאנושות נפוצה לאחר מגדל בבל. הרב מדן, ראש ישיבת הר-עציון (ב"מקור ראשון" לפרשת נח) אכן מבין שיש דמיון בין שני החטאים:"ועתה פן ישלח ידו- ומשיחיה לעולם, הרי הוא קרוב להטעות הבריות אחריו ולומר אף הוא אלו-ה (רש"י).אותו חשש קיים גם לגבי אנשי דור הפלגה, הבונים מגדל וראשו בשמיים..."בשני המקרים ישנה מרידה בבורא עולם.הרב בזק, אף הוא מישיבת הר עציון (נקודת פתיחה, נח, תשס"ד) עומד דווקא על ההבדל בין החטאים, וכבר הרחבנו בכך בשבוע שעבר, ונביא את תמצית הדברים:"נראה כי ההשוואה שבין שתי הפרשיות נועדה כדי להדגיש את ההבדל הקיצוני שבין שני המקרים. חטאם של אדם וחווה היה בשאפתנות יתר, ברצון להגיע למחוזות אסורים...(ונחמד העץ להשכיל). אשר על כן ביטא עונשם, מידה כנגד מידה, את אפסותם של בני האדם...המסר המרכזי לאדם היה –כי עפר אתה ואל עפר תשוב...בני דור ההפלגה לעומת זאת, הגיעו לקיצוניות הפוכה (פן נפוץ על פני כל הארץ). אין הם שואפים לכבוש מקומות חדשים, נהפוך הוא, הם יראים מללכת רחוק מביתם. סביר להניח, שטראומת המבול עדיין לא נשתכחה, ולפיכך חרדה ממשיכה לאחוז את צאצאי נח, וכל רצונם הוא לשוב הביתה בשלום. ברם, גם מחשבה זו שלילית היא ועומדת בניגוד להוראתו של הקב'ה:מלאו את הארץ... אסור שמידת היראה תביא לבטלנות ולחוסר יצירתיות.גם כאן מתערב  הקב'ה...-ויפץ ה' אותם משם על פני כל הארץ..."והנה עתה, לאחר שתי התקופות המנוגדות, מגיע אברהם המבשר את בואו של עם ישראל לעולם.  מצד אחד אברהם מכיר באפסותו, כדבריו "ואנוכי עפר ואפר" (בבקשתו על סדום), אך מצד שני הוא פורץ דרך חדשה להפצת הכרת ה' בעולם. הוא בא לעולם לאחר שני צדיקים קודמים: חנוך היה הראשון שנאמר עליו: ויתהלך חנוך את האלקים" (פעמיים!), אך הוא נלקח- "כי לקח אותו אלקים" מעולמנו, כנראה בגלל שהתחבר אל הבורא בלבד ולא היתה לו כל השפעה על העולם. אף נח התהלך את האלקים, והיה כנראה יותר מחובר אל האנושות, אך לא ניסה ולא הצליח להעלותה ממקומה, והושם בתיבה.ומכאן לאברהם אבינו:הרמב"ם (הל' עבודת כוכבים, פ"א, ה"ג) כותב:"ובן ארבעים שנה הכיר אברהם את בוראו...והתחיל לעמוד ולקרוא בקול גדול לכל העולם...והיה מהלך וקורא ומקבץ העם מעיר לעיר וממלכה לממלכה...עד שנתקבצו אליו אלפים ורבבות...".כדאי לציין, כי לא רק אברהם עסק בכך , אלא גם שרה. ומנין לנו זאת? ידועים דברי רש"י על הפסוק: 'וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת-שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת-לוֹט בֶּן-אָחִיו וְאֶת-כָּל-רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת-הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר-עָשׂוּ בְחָרָן וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן'.(פרק יב, ה)רש"י מביא שני פירושים:

אשר עשו בחרן - שהכניסן תחת כנפי השכינה אברהם מגייר את האנשים ושרה מגיירת הנשים ומעלה עליהם הכתוב כאלו עשאום (לכך כתיב אשר עשו), ופשוטו של מקרא עבדים ושפחות שקנו להם כמו (שם לא) 'עשה את כל הכבוד הזה' (לשון קנין) (במדבר כד) 'וישראל עושה חיל'-  לשון קונה וכונס'.

הקושי בפסוק הוא הפועל: 'עשייה' אצל הנפשות. הפירוש (השני) אותו רש"י מגדיר כ'פשוטו של מקרא' הוא: העבדים שקנו. הסברו מבוסס על כך שבתנ"ך משתמשים בפועל 'עשה' גם בעניני קנין: העברה מרשות לרשות נחשבת לעשייה. הוא מביא שתי ראיות לכך, ועל פי שני עדים יקום דבר.

אך הוא פותח שלא על דרך הפשט, ומפרש: האנשים שגיירו. עיצוב דמותם של האנשים גם היא נחשבת לעשייה! וכאן רש"י מוסיף שגם שרה עסקה בכך. ומנין לו הדבר? נשים לב שהפסוק פותח בלשון יחיד: 'ויקח אברהם' אך ממשיך: 'ואת הנפש אשר עשו בחרן'- לא נאמר: 'עשה' ומכאן שאף שרה עסקה בכך.

ואם נתמה מדוע רש"י פותח בדרש ורק אח"כ מביא את דרך הפשט, הלא רש"י תמיד בוחר בפשט ולא בדרש? נראה שכאן יש קושי בפירוש הפשט, שהרי אם מדובר ברכוש- בעבדים שקנו, הלא  נאמר קודם לכן: 'ואת כל רכושם אשר רכשו', והלא עבדים בכלל? אך לפי דרך הדרש הענין מבואר יותר: אברהם לוקח את משפחתו המצומצמת (אשתו ולוט), וגם את הרכוש, שזהו מעגל חיצוני יותר, והמעגל החיצון הם אותם מגויירים שהצטרפו לאברהם ולמשפחתו. הרמב"ם מוסיף שהצטרפו אליו 'אלפים ורבבות' ומעניין מה המקור לכך? אשמח לשמוע... שלש פרשיות עוסקות בדמותם של אברהם ושרה, ואנו פותחים בראשונה שבהן-פרשת "לך לך".

 

נכתב ע"י הרב שמואל בירנבוים