הדפסה
פרשת שבוע - נח

פרשת נח פרופ' שלום רוזנברג

רבים הם הנושאים המצויים בפרשתינו. מתחילה היא בדורו של נח, ומסיימת בדורו של אברהם. מתוארים בה פרקים רחוקים בתולדות האנושות, אך למרות ריחוקם הם קרובים לנו, וככל הפרשיות הראשונות של התורה מהווה היא מעין מבוא לבעייותיה של האנושות בת-זמננו, ולתולדותיו של עם ישראל. אכן, אנו קוראים פרשות המתוארות לכאורה כשייכות לעידן אחר, והנה הן מתארות אותנו ואת בעיותינו הקיומיות. הן מבוא והסבר למה שעתיד להתרחש מאוחר יותר.
אחד הנושאים המרכזיים בפרשת נח הוא סיפור דור הפלגה ומגדל בבל. במרכזם באה לידי ביטוי בעייה שתלווה את האנושות בכל דורותיה, ושהפכה למרכזית בתקופה החדשה, בעיית הלאומיות.

לכאורה פרשת מגדל בבל מלמדת אותנו שהלאומיות היא עונש. האנושות היתה "שפה אחת ודברים אחדים" (בראשית יא א). האדם חולם על אחדות האנושות כולה, אולם הקב'ה מעניש את האנושות על יומרתה זאת. או אז נולדים הפילוג ואי-ההבנה בין בני האדם, וקבוצה אחת לא תבין את לשונה של קבוצה אחר: "אשר לא ישמעו איש שפת רעהו". גם בדברי הנביאים מוצאים אנו את המשכה של השקפה זאת. אחרית הימים מתוארים על ידיהם כהתגברות על הפילוג. והנביא צפניה מנבא בשם ה', שבאחרית הימים "אהפך אל עמים שפה ברורה" (צפניה ג ט), כלומר אביא את כולם להבין איש את שפת רעהו.

מה ערכו של הפילוג הלאומי? נדמה לי שהטיב להסביר זאת ר' שמשון רפאל הירש. שתי תופעות יסוד של האנושות מובאות לפנינו כעונש בפרשיות הראשונות של התורה: העבודה והלאומיות. ר' שמשון רפאל הירש הגדיר אותן יפה כעונשים מחנכים. הן מוטלות עלינו כעונש, אך העונש אינו כולו שלילה, הוא בא לחנך ולעצב את האנושות.

הביטוי החשוב ביותר של העונש הזה שלא תקום אימפריה עולמית שתצליח להטיל את מרותה על כל הארץ: "וזה החלם לעשות, ועתה לא יבצר מהם כל אשר יזמו לעשות". זוהי הבטחה לפיה לא יוכלו הכובשים הגדולים, למן סרגון ועד לנפוליון ורודני דורנו, להגשים את חלומם של כיבוש אוניברסלי. אולם, יתירה מזאת, זוהי לדעתי גם הבטחה שמימית מופלאה, שרואה סכנה אף בקיומו של חזון אחדות אנושית בעולם בלתי מושלם. למרות האידיאליות שבו, חסד עשה הקב'ה עם האדם, שלא נתן לו להגשים את חלומו האוטופי, אחדות אנושית תוך ביטול כל הגבולות. חסד עשה הקב'ה שאיפשר לאדם למצוא מחסה מחוץ לאותה אימפריה של קונצנזוס. גורלה של האימפריה הקומוניסטית, והרטוריקה של אחוות עמים בה היא הלעיטה אותנו שנים רבות מהוות גם הן הוכחה של הסכנה הגדולה שהיתה כרוכה בחזון צבוע זה. ההסטוריה היהודית היא עדות מתמשכת לחשיבות החסד האלקי הזה, לקיומו של מקלט מחוץ לאימפריה הגדולה והמנצחת.