הדפסה
פרשת שבוע - נח

החוק והמוסר





בעולם שבו כל מדינה מתפתחת מחזיקה או שואפת להחזיק נשק אטומי, החזון של הריסת העולם, שאנו קוראים עליו בפרשת המבול, מקבל משמעות אקטואלית מאוד. אך בעוד שרובינו עסוקים בדרך כלל בחשבונות פוליטיים בין לאומיים כדי לנסות לנבא את העתיד לבוא, התורה עוסקת יותר בשאלה מדוע נחרב העולם. את התורה מענינת יותר מערכת הערכים שהביאה להחלטה של הקב'ה להתחיל את ההסטוריה מחדש.
התורה מתארת מערכת מושחתת מבחינה מוסרית שבה שני מרכיבים עיקריים - השחתה בנושא של עריות וחמס. אך כאשר הקב'ה מנמק לנח את הסיבה שגרמה להחלטה הסופית הוא מזכיר את החמס.
מהו החמס החמס הוא סוג של גזל אבל בצורה מתוחכמת. בצורה משפטית אי אפשר לדון דין של פחות משוה פרוטה (המטבע הקטן ביותר בתקופת חז'ל), לסכום זה אין ערך עצמאי ולכן אין בית המשפט מתייחס אליו ואנו מעריכים שאדם סביר מוחל על גזל כזה. אין לראות בכך היתר כל שהוא לגזול פחות משוה פרוטה, גזל הוא גזל הוא גזל, אך מבחינה משפטית אין כאן עילה לתביעה.
דור המבול, לפי דברי חז'ל היה דור מתוחכם. כאשר היה אחד מהם הולך ברחוב עם סל מלא פירות היו מתקבצים מספר בני אדם שכל אחד מהם היה גוזל רק פרי אחד השווה פחות משווה פרוטה. כמובן שבסופו של דבר התוצאה הייתה שהאיש המסכן נשאר עם סל ריק וללא יכולת לתבוע אף אחד על הנזק שנגרם לו.
אך התיאור הזה מעלה תמיהה רבתי. מה הביא את חז'ל לתאר את ההשחתה המוסרית בכזה תיאור ? מדוע להסתבך בכזה תיאור מתוחכם של מערכת של גזל ולא לומר בפשטות שהיתה קיימת נורמה של גזל פשוט ? הרי בסופו של דבר נראה שהחמס שמתארים אותו חז'ל אינו חמור יותר מגזל פשוט או אולי אפילו פחות ממנו, וההוכחה היא שלגזל פשוט נזקק בית הדין ואילו בגזל מתוחכם שכזה אין לבית המשפט עניין האם חז'ל מנסים להוסיף או להפחית מחטאם של בני דור המבול שגרם להשחתת העולם
נראה שחז'ל רוצים ללמד אותנו משהו על שימוש מעוות בפרצות שהחוק משאיר. החברה של דור המבול לפי תאורם של חז'ל היא חברה הנגועה בהשחתה מוסרית קשה. התיאור של הגזל המתוחכם נועד ללמד אותנו שיש משהו חמור יותר מגזל פשוט. אדם הגוזל בצורה רגילה אינו מנסה לטעון שהוא עוסק בעסק כשר. כל מי ששומע או רואה את מעשה הגזל, ובתוכם גם הגזלן עצמו, מודעים לכך שנעשה כאן מעשה מושחת מבחינה מוסרית.
המצב הוא הרבה יותר חמור כאשר מדובר באדם או בחברה המנסים לבצע מעשים אנטי מוסריים ולהצדיק אותם. הם מנסים לחפות על מעשה חמור בכך שמערכת המשפט אינה רואה בכך "תיק" הראוי לטיפולה. לפי גישה זו אם בית המשפט אינו מתייחס למקרה הרי המעשה אינו חמור בעצם ואין בו כל פגם מוסרי.
הגישה הזו אינה חמורה רק מצד תוצאותיה המיידיות, אלא גם בגלל הכתם שהיא מטילה במערכת החוק עצמה. היא מנסה להציג את המערכת כתומכת במעשה שכל בר דעת מבין שהוא בלתי מוסרי בעליל. זאת ועוד, במצב של חטא המוכר כחטא ישנה תקווה לשינוי ושיפור. יתכן שבעוד זמן מסויים יגבר כוחו של המצפון והאדם יחליט לחזור בו מחטאו ולהתחיל בחיים חדשים. אך אם החטא מתואר כמעשה התואם את החוק, ובעקבותיו את המוסר, אין שום סיבה טובה לשינוי.


זהו מסר שכל חברה ובפרט העוסקים במלאכת המשפט - שופטים ועורכי דין - צריכים להפנים אותו, לא כל מה שאינו זוכה לסעיף בחוק הוא מוסרי, והתלות בפרצות בחוק אינה מכשירה מעשה כל שהוא מנקודת מבטו של המוסר.


שבת שלום
יעקב מאיר
"תורה מציון", יבנה.
מונטווידאו, אורוגוואי