הדפסה
פרשת שבוע : וילך

תחת אשר לא עבדת את ה' בשמחה

ימי הסליחות והרחמים, בצד הצורך לתשובה, מעלים מדי שנה את השאלה מהי תשובה.

האם תשובה היא אמירת וידוי על חטאים ועוונות חרטה וקבלה לעתיד, כפי שמתאר אותה הרמב"ם בהלכות תשובה, או שמא לתשובה יש ממד נוסף, גדול ועמוק יותר?

מענה לשאלה זו נמצא אולי בפרשת התשובה שבספר דברים פרשת וילך (פרק ל).

התורה מתארת בפרשה זו, בעשרה פסוקים הבנויים לתלפיות, תהליך של תשובה לאומית, המקבילה לתשובה האישית.

הבה נשים זה מול זה את שתי התשובות המופיעות בפרשיה זו ונשווה אותן:

תשובה לאומית-חומרית

תשובה אישית-רוחנית

(א) וְהָיָה כִי יָבֹאוּ עָלֶיךָ כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה אֲשֶׁר נָתַתִּי לְפָנֶיךָ

וַהֲשֵׁבֹתָ אֶל לְבָבֶךָ בְּכָל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִדִּיחֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

(ב) וְשַׁבְתָּ עַד יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וְשָׁמַעְתָּ בְקֹלוֹ

כְּכֹל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אַתָּה וּבָנֶיךָ

בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

(ג) וְשָׁב יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת שְׁבוּתְךָ וְרִחֲמֶךָ

וְשָׁב וְקִבֶּצְךָ מִכָּל הָעַמִּים אֲשֶׁר הֱפִיצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ שָׁמָּה:

(ד) אִם יִהְיֶה נִדַּחֲךָ בִּקְצֵה הַשָּׁמָיִם מִשָּׁם יְקַבֶּצְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ וּמִשָּׁם יִקָּחֶךָ:

(ה) וֶהֱבִיאֲךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר יָרְשׁוּ אֲבֹתֶיךָ וִירִשְׁתָּהּ וְהֵיטִבְךָ וְהִרְבְּךָ מֵאֲבֹתֶיךָ:

(ו) וּמָל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֶת לְבָבְךָ וְאֶת לְבַב זַרְעֶךָ

לְאַהֲבָה אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ לְמַעַן חַיֶּיךָ:

(ז) וְנָתַן יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֵת כָּל הָאָלוֹת הָאֵלֶּה עַל אֹיְבֶיךָ וְעַל שֹׂנְאֶיךָ אֲשֶׁר רְדָפוּךָ:

(ח) וְאַתָּה תָשׁוּב וְשָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְקֹוָק וְעָשִׂיתָ אֶת כָּל מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם:

(ט) וְהוֹתִירְךָ יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶךָ בִּפְרִי בִטְנְךָ וּבִפְרִי בְהֶמְתְּךָ וּבִפְרִי אַדְמָתְךָ לְטֹבָה

כִּי יָשׁוּב יְקֹוָק לָשׂוּשׂ עָלֶיךָ לְטוֹב כַּאֲשֶׁר שָׂשׂ עַל אֲבֹתֶיךָ:

(י) כִּי תִשְׁמַע בְּקוֹל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקֹּתָיו הַכְּתוּבָה בְּסֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה

כִּי תָשׁוּב אֶל יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשֶׁךָ:

התשובה הלאומית החומרית מופיעה במקביל לתשובה האישית-רוחנית.

מה משמעות יש לכפילות הזו?

בעולם האימון העיסקי, ידוע כי אם אתה מבקש להצליח באופן חומרי, שומה עליך לפתח את רצונותיך הרוחניים ולקשרם אל העולם הרוחני הכללי.

לא ניתן להצליח באופן חומרי בלי שתהיה לכך הכנה רוחנית.

ואם בעולם העסקי כך, בעולם הלאומי לא כל שכן.

קיימת הקבלה בין המתרחש בעולם הפנימי הרוחני של האדם הפרטי, לבין המתרחש בעולם הלאומי הכללי, גם במובן חומרי.

ככל שיצליח האדם באופן רוחני לעלות ולהתקשר לבוראו, כך תצליח האומה לחזור לארצה ולבנות את ביתה הלאומי.

אין כאן רק שאלה של התניה הדדית - אם תשוב יקרה כך וכך ואם לא תשוב יקרה אחרת, כאילו הקב"ה יושב בדין ומחליט אם לתת שכר או עונש על רמתו הרוחנית של היחיד.

השאלה המרכזית היא מהי רמתו של היחיד. אם רמתו תהיה קשורה אל עולם התורה והמצווה, הרי שהאומה כולה תהיה גם היא קשורה לעולם זה והאומה תצליח הן בשיבה לארץ והן בהצלחה החומרית בה.

ואם רמתו של היחיד איננה קשורה לתורה ולמצווה, הרי שרמת האומה גם היא תהיה רחוקה מכך.

ימי הרחמים והסליחות, בהם אנו מצויים, נותנים לנו את התובנה כי התשובה האישית, זו שמחייבת אותנו בוידוי, חרטה וקבלה לעתיד, היא השער לתשובה הלאומית לא במובן שכר ועונש אלא במובן של התניה הדדית.

ככל שנהיה מחוברים יותר אל התורה והמצוה, כך נזכה לשוב יותר אל הארץ הטובה.

עלון מעלה

אם אתם רוצים להשאר מעודכנים, הצטרפו לעלון מעלה