הדפסה
פנאי - תרבות

''הסמוראי האחרון''

הסרט "הסמוראי האחרון" לוקח אותנו 130 שנה אחורה, הישר אל ארצות הברית של 1874, שם מתחילה העלילה. קפטן נתן אלגרן (טום קרוז) הוא "גיבור מלחמה" למוד קרבות. כבר בפתיחה מקבל אלגרן הצעת עבודה חדשה במשלחת שעתידה לייצג את הקיסר היפני. הקיסר מעוניין ללמוד איך להקים צבא מודרני ליפן והוא מגייס "גיבורי מלחמה" אמריקאים לשם הכשרת חייליו.
אלגרן מסכים, בסופו של דבר, לקחת על עצמו את העבודה החדשה ומפליג ליפן יחד עם מפקדו לשעבר (אותו הוא מתעב) ועם הסמל הנאמן שלו. הם מתחילים לאמן את הצבא המקומי, שמורכב בעיקר מאיכרים פשוטים. לפני שמספיק אלגרן לאמן את הלוחמים, ובעצם לאחר שרק הספיק להקנות להם יכולות בסיסיות בלבד, נשלחים הלוחמים מול סמוראים- מתמרדים מול המאמנים המערביים.
קפטן אלגרן הוא אדם ציני, אכול תסכולים וכבוי למדי. הוא לא באמת מתלהב מהתפקיד שקיבל ועסוק בלהיות רדוף רגשות אשם על טבח אינדיאנים בו היה מעורב במסגרת שירותו בצבא האמריקאי. במהלך הסרט פוגש אלגרן, בנסיבות לא נעימות במיוחד, את קצמוטו- מנהיג הסמוראים (קן ווטנאבה, שחקן יפני) שמעורר בו מחדש את הכרת הכבוד העצמי ואת המשמעות לחיים בכלל. הוא פותח בפני קפטן אלגרן הסתכלות חדשה על מהות הלוחם והרצון האמיתי לשרת ולעשות מתוך מגמה של טוב, כמה שרק יתבקש.

הסמוראי האחרון הוא מהסרטים שכיף לראות. הוא מעניין, מתפתח, יפיפה (נופי ניו זילנד הם תמיד דבר טוב, ראה ערך "שר הטבעות"…) מצולם מקצועי ובנוסף- משאיר רושם וחומר למחשבה. אחת הדמויות המרשימות היא קצמוטו- הסמוראי, הוא שקט ומרגיע כמו שרק לוחם יפני יכול להיות. (טוב נו, גם רב גדול יכול להיות כזה מרגיע, אבל על נוף ניו זילנדי, כאמור, קצת קשה לדמיין חצר חסידית…, לא משתלב בנוף.)

הצפיה משאירה טעם של עוד, למרות שאינה מומלצת לבעלי לב חלש ונשים בהריון, זה בכל זאת סרט מלחמה, ובסרטי מלחמה כמו בסרטי מלחמה…אם לומר בעדינות- לא חסכו בקטשופ.., קטעי הלחימה איכותיים במיוחד.

ולכם- חובבי תעשית הסרטים, "הסמוראי האחרון" הוא אחת ההפקות היותר רציניות של, מי ולא אחר, טום קרוז עצמו. ודרכו קרוז סולל דרך בטוחה לקריירה של מפיק הוליוודי מצליח ביותר.

(טום קרוז, קן ווטנאבה. בימוי, תסריט והפקה: אדוארד זוויק. 2004)