הדפסה
פנאי - תרבות

יש לנו בשר קודש לא פחות מרוח הקודש


מי שמסתכל על הספורט באופן שטחי לא מבין מה מרוויח מי שקולע סל או מבקיע גול, ובהסתכלות כזו מי שקולע סל או תוקע גול זה לא הופך אותו לאדם יותר טוב אלא לבעל חיים עליז יותר. אך בהסתכלות מעמיקה ניתן למצוא דברים חיובים כמעט בכל דבר. "התורה מקיפה עולם, מאירה למרחוק, ומוצאת ערך תורני בשטחי החיים" (הרב אלישע אבינר). אשרי אדם מעמיק בעומק הקפת הכללות. הוא ימצא נועם בכל מר, טוהר בכל טומאה, אמת בכל שקר, צדק בכל רשע, ויכוף את כל רע וכל רשע, כל שקר וכל כיעור, לאופי האמת והצדק, האור והטוב (הראי"ה קוק, אורות הקודש חלק ג,קפה).



החזון איש כתב שטבע בני אדם לאהוב את ההתחרות (חזון איש, אמונה וביטחון פרק ה). במשנה במסכת יומא בפרק ב משנה א מסופר כיצד הכוהנים בבית המקדש עשו תחרות בריצה על הכבש (של המזבח) וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה לתרום את הדשן "ובזמן שהן מרובין (הכוהנים) רצין ועולין בכבש, וכל הקודם את חברו בארבע אמות זכה". ואם כך ייתכן שתחרויות הריצה בעולם התחילו על פי היהדות עוד מימי המשנה.



הספורט הוא כלי לחיזוק הנשמה והגוף "גדולה היא תביעתנו הגופנית, גוף בריא אנו צריכים, התעסקנו הרבה בנפשיות ושכחנו את קדושת הגוף, זנחנו את הבריאות והגבורה הגופנית, שכחנו שיש לנו בשר קודש לא פחות ממה שיש לנו רוח הקודש, ובגבורת הבשר המקודש תאיר הנשמה שנתחלשה. מעומק התחייה הרוחנית המוכנת לתורת א"י קירות הברזל שבין מקצוע למקצוע ילך ויקטן, חפץ השקידה המצוינת וחשק ההתפתחות הגופנית (ספורט) שלפני ימי התחייה העומדים אחר כותלנו היו נידונים כרחוקים וסותרים זה את זה, עומדים עתה להיות מאוגדים" (הרב אברהם יצחק הכהן קוק).



ילדים זקוקים למשחק ויש לו תפקיד בבניין אישיותם "וייעפו הנערים ויגעו ובחורים כשול יכשלו, וקווי ה' יחליפו כוח, יעלו אבר כנשרים ירוצו ולא ייגעו, ילכו ולא ייעפו" (ישעיה מ,ל).



כל זמן שהאדם מתעמל ויגע הרבה אין חולי בא עליו וכוחו מתחזק (הרמב"ם פרק ד, יד). ובמורה נבוכים ח"ג פ' כה נאמר "יש דברים רבים שהם הכרחיים או תועלתם גדולה כהתעמלות הגוף לכל שינוי מיניהן שהם הכרחיים להתמדת הבריאות כגון המשחק בכדור". במשחק הכדור דרושים יכולת אישית, ריכוז, יוזמה, שיתוף פעולה, גמישות, זריזות, מהירות, כוח, שליטה, שאפתנות, התלהבות, סבלנות, כוח רצון, אחריות, ומשמעת. תכונות אלו של המשחק בכדור יכולות לעזור לפתח את התכונות הללו במסע החיים.



מעטים הם המקומות שבהם מתרכזים חמישים אלף יהודים ומתאחדים. אחד המקומות האלו הוא אצטדיון רמת גן בכדורגל. וכשמגיעים למשחק וכולם באהבה ובאחדות שרים את ההמנון היהודי זה עושה לך משהו בלב שמי שלא אוהב ספורט ולא מבין, לא יבין זאת. אחרי שההמון מתפזר משתלטת על הלב תחושה עמוקה של תוגה. ההמון מפסיק להיות המון והופך שוב לתרכובת יחידים, וכל יחיד נושא בתוכו את הגעגועים להיותו ההמון, ומשתלטת עליו תחושה של בדידות, והיחיד מחכה לרגע שבו הפרט יחזור להיות כלל. "יש שהוא שר שירת נפשו ובנפשו מוצא הכל ויש שהוא שר שירת האומה, יוצא מתוך מעגל נפשו ומתדבק באהבה עם כללות ישראל" (הרב אברהם קוק). יש האומרים שנבחרת ישראל היא חלק מהתחייה הלאומית (כמו הרב אורי שרקי) שמביאה כבוד למדינה. מאז חורבן הבית השכינה בוכה במסתרים "מפני גאוותן של ישראל שניטלה מהן ונתנה לאומות העולם" (חגיגה ה,ב), וקיימא לן שכל מקום שישראל נוחל כבוד בגויים כאילו נתגדל כבוד אלוהי ישראל בעולם. "ההתלהבות הלאומית על ניצחון היא דבר מלבב מעצם היותה לאומית" (הרב שלמה אבינר). גם ספורטאי שמצליח בחו"ל (למשל אולמפיאדה) וקבוצה ישראלית שמנצחת באירופה מביאים כבוד למדינה.



תמיר גודמן עושה קידוש ה' ברבים. הוא השחקן הדתי הראשון בליגה בכירה והוא משחק רק עם כיפה על הראש ומניף את דגלה בגאון. הוא משחק בקבוצה בכירה ויחד עם זאת משלב לימודי קודש ומנהל אורח חיים דתי. כמו כן הוא וויתר על מכללה ידועת שם בארה"ב שרצתה אותו, אך הוא וויתר על הכבוד הזה כדי לא לשחק שם ביום שבת. על כל סל וסל של תמיר מנענעת רוח הקודש ואומרת אשרי המלך שאלו בניו.