הדפסה
פנאי - תרבות

מיהו מקובל?




יום ל"ג בעומר, הוא חגה של חכמת הקבלה. העם היהודי יציין את מותו של ר' שמעון בר יוחאי, מחבר ספר הזוהר. זוהי הזדמנות טובה לעסוק בפריחה המיוחדת של ספרי קבלה המתחוללת בדורנו. בכל חנות ספרים יהודית היום, תופסים ספרי הקבלה והמיסטיקה מקום נכבד. כל ספר שבכותרתו משולבת המלה "קבלה", זוכה מיד לקפיצה ברמת המכירות. קורסים ופקולטות ללימוד הקבלה נפוצים היום מאד. תעשיה שלמה של ברכות, קמיעות, מים קדושים וחוטים אדומים, מגלגלת מליוני דולרים. האם באמת יש ערך אמיתי לכל אלה?

מפליא לגלות, עד כמה מוכנים האנשים להיות תמימים. אף אחד לא הולך לרופא, בלי להיות בטוח שהוא באמת רופא טוב. פרסומת בעיתון על מוסך חדש ובלתי ידוע, לא תביא אנשים רבים. אולם בנושא המיסטיקה, מספיק שאדם יכתוב על כרטיס הביקור שלו "מקובל", וכבר ינהרו אחריו ההמונים. ישנם אנשים, שלא ישקיעו אגורה מכספם בתכנית חסכון שאינה בטוחה לגמרי. אך אותם אנשים ימהרו לבזבז כסף ולקנות ספר של סופר המכריז על עצמו שהוא מקובל או מיסטיקן, למרות שמעולם לא בדקו את רצינות ידיעותיו הקבליות.



הקוד הסודי

למעשה, אין חכמה קלה יותר לרמאות, מאשר ידע קבלי. מעט מאד אנשים מבינים באמת בזה, כך שניתן בקלות לפטפט שטויות בהרצאה "מלומדת", בלי לחשוש שאיש יקום ויצעק. בנוסף, חכמת הקבלה כתובה ב"קודים" מיוחדים. ר' שמעון בר יוחאי רצה להסתיר את הידע הזה, ולכן כתב אותו באופן שרק מי שיודע את הקוד האמיתי, יוכל להבין את הדברים באמת. מושגים כמו עשר הספירות, קליפות, אצילות, שדים וכיו"ב - יובנו כראוי רק למי שקיבל את ההסבר הנכון ממקובל אמיתי. לכן, ניתן היום לומר כל דבר שרוצים, "בשם ספר הזוהר". אפשר לומר כל רעיון שיעלה על הדעת, בשם כל קטע בזוהר. הדבר דומה למכתב הכתוב בכתב סתר, ויש רק קוד אחד אמיתי שבעזרתו מבינים מה באמת רצה הכותב. אולם אדם רמאי, ימציא קוד אחר, וממילא יטען בפני האנשים התמימים שדברים אחרים כתובים במכתב זה. קל מאד למקובל המתחזה "להראות בספר הזוהר", כל דבר שיעלה על דעתו.

למרבה הצער ניתן היום לקבוע בבירור, שרבים מהמתיימרים לדבר בשם חכמת הקבלה הינם רמאים, המרויחים כסף רב על חשבון אנשים תמימים. חלקם גם בעלי זקן ארוך וגלימה רבנית, המתחזים כאנשים דתיים לכל דבר.



מבחן ההסמכה

כיצד באמת נדע מיהו מקובל אמיתי מה הצורה שבה נבחן אם הידע שלו אמיתי

1. ניתן בקלות יחסית, לבחון את ידיעותיו בגמרא והלכה. מי שלא יודע לחשב 1+1, ודאי שלא יוכל להיות פרופסור למתמטיקה. גם חכמת הקבלה, היא ידע עמוק וגבוה מאד של היהדות. אי אפשר בשום אופן להשיג אותה, ללא הכרת מעמיקה של הרובד הראשון של התורה. מי שאינו בקי היטב בגמרא ופוסקים, אינו יודע להשיב על כל הלכה בשולחן ערוך היטב, ודאי שלא יוכל לדעת היטב קבלה.

2. יש שוני יסודי, בין הקבלה לחכמות אחרות. כל חכמה שבעולם, מספיק לקרוא וללמוד את הידע הטקסטואלי, כדי להיות בקי בנושא. אין חשיבות לרמה המוסרית של האדם, אלא רק למידת ההשקעה שלו בקריאה ובעיון. חכמת התורה, ובמיוחד הקבלה, אינה כזו. מדובר על ידע עמוק ביותר, שללא עזרה מיוחדת מהקב'ה, לעולם לא נוכל לזכות להבינה כהלכה. אין זה רק אוסף של ידיעות, אלא צורת מחשבה שיש להבינה היטב. אפשר לקרוא את כל הזוהר, אבל לא להבין שום דבר נכון. רק אדם העושה את רצונו של הקב'ה, ושומר באופן מוחלט על מצוותיו, יזכה לעזרה אלוקית זו.

לכן, נוכל לבדוק את מידת קיום המצות של המקובל, ואת רמתו המוסרית. מי שאינו שומר שבת או כשרות כראוי, בודאי שאינו מבין שום דבר בקבלה. מי שרמתו המוסרית אינה גבוהה מאד, לא יזכה להבנה נכונה בדברים. מי שנגוע במידת הגאוה, או ברדיפת ממון וכבוד, כל הבנתו בקבלה תהיה מוטעית. רק מי שמקדש עצמו כראוי, ועושה את כל רצון האלוקים באופן מיוחד, יעזור לו ה' להיות מקובל אמיתי. מדובר כאן בבחינה סובייקטיבית, שעל כל אדם לעשות בינו לבין עצמו: מהי התרשמותו על יראת השמים ויושרו של מקובל זה

בודאי שמקובל המתגאה במעשיו ובניסים שעושה, אינו מקובל אמיתי. מי שטורח ומפרסם לציבור איזה נפלאות הוא עושה וכמה שברכותיו מצליחות, בודאי אינו "הרב המקובל", אלא "הרב המקבל (כסף)".

3. גם לאחר כל הבחינות הללו, יש לבדוק אצל מקובלים רציניים ומפורסמים, את רמת ידיעותיו של המקובל. כדאי לשאול את המקובל עצמו, מי הרב שאצלו הוא למד. יש לבדוק האם רב זה הוא אדם המוחזק למקובל אמיתי, והאם אכן הוא הסמיך את התלמיד הזה ללמד קבלה.



לימוד הקבלה אינו דבר פשוט. בגמרא (חגיגה יד) מסופר, על ארבע רבנים גדולים שרצו ללמוד קבלה. התוצאות, היו קשות מאד. אחד מהם מת, אחד איבד את שפיות דעתו, ואחד התפקר ועזב את דרך היהדות. רק אחד מהם, ר' עקיבא, הצליח להיות מקובל אמיתי. לימוד קבלה ללא הדרכה אמיתית, יכול להיות משחק באש מסוכנת מאד. הבה ונעשה זאת ברצינות ובזהירות.

שבת שלום ול"ג שמח!