הדפסה
פנאי - תרבות

צריך ללמוד דיזנגופית

איך הרב רואה את הדור שלנו?
אנחנו בדור מסובך, יש לנו היום, כציבור דתי לאומי, תפקיד שאולי הפך להיות קריטי הרבה יותר מאי פעם. יש קרע מאוד מאוד גדול בציבור הישראלי יש קרע תרבותי מאוד מאוד קשה בין הנוער שלנו שמחבר את עצמו כל זמן לזיקה, לנצח, לכלל, להשתייכות, לעבר, לבין אנשים שהזיקה הבסיסית שלהם לנצח ישראל, למושגים של כלל, למושגים של עבר ועתיד ואמונה ושאיפות לאומיות כלליות כל השאיפה לזיקה הזאת נשחקה. הם חיים בעולם שהנשיא קרא לו "אמריקניזציה".
איך מבצעים את המטרה שהרב דיבר עליה, להיות גשר?
הציבור שלנו היווה גשר במשך הרבה מאוד שנים, זה לא חידוש הוא היווה גשר התיישבותי בין תנועות ההתישבות הציונית. עד לפני כמה שנים לא חשנו את הנתק שאנו חשים היום, לא כי הוא לא היה, הוא פשוט היה מתחת לפני השטח. היינו בקואליציה (לא במובן הפוליטי של המילה), מאה שנה. מאה שנה נסענו יחד עם התפיסה הציונית והאווירה הציונית, עם התנועה כולה, אביב גפן לא נולד אתמול, כבר 20-30 שנה הוא מתבשל במציאות הזו. המציאות הזו נוצרה בגלל שאנחנו לא טיפלנו בזה! היוונו גשר מעשי, רצנו על הג'בלאות, הקמנו התיישבות, היווינו גשר בעולם של רפואה, חיברנו טכנולוגיה והלכה בהמון דברים, אנחנו באיזשהו מקום עדיין חיים עוד בתפיסות הציוניות יותר עתיקות,
אנחנו עוד שרים שירים של רחל, שרים "אנו באנו" קצת. לא התקדמנו להבנה שבעצם גדלה פה תפיסה חדשה שבכלל לא העמקנו די הצורך כדי לתקשר איתה, להתחבר עם נושאי באמת.
צריך להתחיל לפרוץ איתה החוצה, לצאת לשטח האמיתי.
כמה שקשה לי להגיד את זה בימים אלו, הוא לא על הגבעות לא בגבעת הדגן ולא בהר ארטיס. השטח האמיתי, עם כל הקושי, הוא בדיזנגוף סנטר! שם נמצא השטח האמיתי, שם נמצאים הקשיים האמיתים ושם נמצא העם! בשביל לדבר בדיזינגוף סנטר צריך קודם ללמוד דיזנגופית! צריך להיזהר כשלומדים דיזנגופית.
כי אז עדיף שלא תלמד - תשב על הגבעות ואל תסתבך. אז צריך ללמוד דיזנגופית בזהירות.
אני לא חושב שמה שיכלו ההורים שלנו לעשות בגשר שבין סוציאליזם ויהדות , אי אפשר לעשות בין אביב גפן לבנינו.