הדפסה
פנאי - תקשורת

שבת – בשביל זה יש ''אושפיזין''


"חופש" הביקורת


לאחרונה פורסם כי 'קולנוע לב' הסכים לבקשת יוצרי "אושפיזין", סרטו של הבימאי גידי דר, בכיכובו של השחקן החוזר בתשובה שולי רנד, שלא להיות מוקרן בשבתות. אל 'קולנוע לב' הצטרפה גם רשת בתי הקולנוע 'גלובוס גרופ' למחווה (אם אפשר לקרוא כך לאחריות חברתית ודאגה אכפתית לצביון היהודי של המדינה), וגם הם מוכנים שלא להקרין את הסרט בערבי שישי ובמהלך השבת.

רשת בתי הקולנוע 'לב' נענתה כבר בעבר לבקשה כלכלית-ערכית גדולה הרבה יותר – בעבר היא החליטה לפתוח בתי קולנוע ב'קניון רמת אביב' שבבעלות איש העסקים לב לבייב, ולא להקרין שם סרטים כלל בימי שישי. זאת כאשר כל הרשתות האחרות נמנעו מלפתוח שם בתי קולנוע כלל בשל הגבלת השבת.
מדובר בצעד שיש בו לכאורה סיכון רב, שכן סופי השבוע הם הימים החזקים ביותר בבתי הקולנוע, ובהם נמכרים בדרך כלל כ- 40 אחוזים מסך כל כמות הכרטיסים השבועית.

לעת עתה, היחידים שמסרבים להקרין את הסרט ללא יום שישי, הם בתי קולנוע 'רב חן'. לתשומת ליבכם.
שולי רנד (שגרף הצלחה עצומה בהצגה "יארצייאט", ע"פ 'שני ת"ח שהיו בעירנו' של ש"י עגנון) הוא איש קולנוע ותיאטרון שחזר בתשובה לפני שנים אחדות. רנד כתב את התסריט של "האושפיזין", וגם מגלם את התפקיד הראשי בסרט. וגם אישתו – מיכל בת שבע רנד משחקת בסרט. זוג במציאות וגם על הסט, וזה כבר שינוי ויכולת התנהלות משובחת שלא פוגעת בכללי ההלכה מאומה.


ולסיפור הסרט:

יש עבר הרודף אדם גם לקצה עולם. משה ומלי הם זוג בעלי תשובה, המתגוררים באחת השכונות החרדיות של ירושלים. לפני שנים, באילת, היה משה חבר בכנופיית עבריינים מקומית, ידוע כבעל מזג סוער, מהיר חימה ונטייה לאלימות. הימים האלו חלפו, ובשעה שרוב חברי אותה כנופיה מיתולוגית יושבים בפנים, "רמלה", "מעשיהו","באר שבע", יושב לו משה בישיבה. לא קלים החיים של משה ומלי, תלמיד מצטיין הוא לא, ופרנסה רק בדוחק. נוסף לכל, בורא עולם לא בירך את רחמה של מלי, ומנע מהם צאצאים. ערב סוכות, אין כסף לסוכה, לארוחת חג, ואפילו לא לאתרוג הנחשב סגולה לבנים. מכאן מתחילה שרשרת אירועים שיש מי שיראה בה נס ויש מי שיראה בה תובנה אל עולמו של האדם המאמין.

שמם של משה ומלי נופל בהגרלה והם זוכים בסכום יפה בגמילות חסדים, בו זמנית מתפנה סוכה, וגם טנדר מזדמן במקרה, לשאת את אותה סוכה לחצר ביתם של משה ומלי, לא די באלו הרי שגם האתרוג היפה בירושלים מתפנה בשוק, וגם שני אורחים נכבדים, יוסף ואליהו, "חברי עבר של משה", שזה עתה נמלטו מבית הכלא, מגיעים לירושלים ומתגלגלים לסוכה. אמנם האורחים אינם בקיאים במנהגי המקום, ועד מהרה נחשף אופיים האלים והנצלני, שיש בו כדי להטיל איום על כל מה שמשה ומלי בנו סביבם, אבל הרי אין מצווה נכבדה יותר, מהבאת "אושפזין" לסוכה. האומנם? מתוך נקודת מבט אותנטית ונדירה, אל שכונות בירושלים שמעולם לא נכנסה אליהם מצלמה, ותוך הסתמכות על שחקנים שהם כולם חרדים, ובסיוע היתרים מגדולי הרבנים, מביאים לנו שולי רנד וגידי דר, סיפור על אמונה ומבחן, חברות ואהבה, תוך כדי נגיעה בעולם שבו נגעו גם ש"י עגנון ושלום עליכם, בסרט שהוא כל כולו ישראל של כאן ועכשיו.


הקרנת הבכורה של הסרט, שיעלה על המסכים בתחילת אוגוסט 2004, התקיימה השבוע במסגרת פסטיבל הסרטים בירושלים.

אולי ומן הסתם לא תהיה לזה הצלחה כמו "ההסדר" של יוסי סידר, בימים שהמוני דתיים איכלסו את אולמות הקולנוע בהקרנות הסרט. אבל בכל זאת, אפילו נשיקה אין שם, וזה לא סיפור אהבה. והנה לנו עוד חידוש בימים שכל סיפור טוב חייב לכלול רומנטיקה מהסוג הגרוע.


השחקן שולי רנד קיבל על כתיבת התסריט ל "האושפיזין" את פרס זבולון המר ז''ל לתסריט מצטיין בנושאי תרבות יהודית, מטעם האגף לתרבות תורנית במשרד החינוך.
בנימוקי ועדת השופטים, שבחרה להעניק את הפרס ל''אושפיזין'', נכתב בין השאר: ''התסריט מצליח לשזור את תהליך התשובה של הגיבור בחוט עדין ויפה, ללא טלטלות, כאשר הדרמה האמיתית מסתכמת בשאלה האם יתפתה הגיבור לפתור את ענייניו באלימות, כמו שהיה רגיל בעברו, או שדווקא ב'שב ואל תעשה' יזכה לשינוי אמיתי בפנימיותו''.

הסרט ''האושפיזין'' הופק בסיוע קרן ''גשר'' לקולנוע רב תרבותי.


לאחרונה עלה לכותרות פרוייקט נוסף של שולי רנד - הצגת הבכורה של התיאטרון החרדי בירושלים. "מים אחרונים" שמה של ההצגה, ואף היא בכיכובו של רנד, שחקן מוכשר ללא עוררין. ההצגה שוזרת, בהמשך להצלחה של "יארצייט", שלושה מסיפוריו של הסופר ש"י עגנון:

הסיפור הראשון - 'מעשה חוטב העצים' מתוך הרומן הכנסת כלה שבו מתואר מאבק עז בין השטן לזוג זקנים בודד שכל דאגתם לשפץ את צריפם לקראת ימי הזיקנה.
הסיפור השני – 'בלתי לה' לבדו' – מספר כיצד חסיד שחשקה נפשו להיות דרשן מוצא עצמו בליל סופה בבית מלא שדים הזוממים להשתלט על נשמתו...
הסיפור השלישי – 'מעשה עזריאל משה שומר הספרים' - עוסק בסבל עם הארץ שחשקה נפשו בתורה עד שזוכה למסור נפשו עליה.


אז מסתבר שיש קולנוע מאמין, איכותי, ומדקדק בקלה כבחמורה; והאומנות הדתית מתחילה לפרוץ גבולות (במובן החיובי של הביטוי) אל הציבור החילוני – ושולי רנד מכיר את שני העולמות – כך שספק אם יש מישהו שיכול לעשות את זה טוב יותר.