הדפסה
נקודה למחשבה - חינוך והדרכה

מהמתחולל בנפשו של ילד


לא, לא
אינני מפגר מורתי
אף לא נולדתי בעייתי
לאימי הורתי.
במטותא ממך,
אל תטילי בי דופי,
ואל תטביעי בי חותם
של נער קשה אופי,
או כך סתם
סתום או מטומטם.
ואל תשימני ללעג
לעיני חברי.
אם לא הכנתי כיאות
מכסת שיעורי.
ואל תענישני בעבור ספר
שלא השיגה ידי לקנותו,
ואל תציגני לשלילה ב-
"אל תעשו כמותו"
אל תסחטי בעטך האדום
עד דם מחברותי ייגר לעיני
ונמהל בדמי השפוך.
והביט בי כל דף
קודר ונזעף
והגביר בי תחושת
מעונה ונרדף
הו המורה!
לו ידעת, חשת כאבי,
סבלי הנורא
אולי אותי היית מכתירה
בכתר גבורה,
שאם נבוא במשפט
אני - ואת,
הו, חיי כי אצדק,
כי גברתי ברוח אף מאבינו יצחק
שנעקד בלא יודעין
עד נגלה הבהיק לעיניו הסכין,
הוא חש בחייו מוראות עקדה
אך אחת, אחת ויחידה,
ואני נעקד מידי יום.
הוא שכב, על גב המזבח,
וחש אהבת אב מתיפח,
ומלאך לווהו מרקיע,
השיב המאכלה,
ואיל נמצא לו לפתע הופיע
ולי, אי הצלה
מאין עזרי יגיע מאין
ולי אין מלאך להושיע,
אין לי אב
שישא עיניו לתור אחר
איל נאחז בסבך.
הידעת מיהו אבי?
האפתח בפניך את סגור לבבי
לא! מה בצע כי אחשף
בפניך ואחטט בפצע
והן את, אדישה היית מורתי,
לא גילית עניין באורח חיי שלי
בבית אמי הורתי,
למה איפוא אספר לך
על אבי המכור לסמים,
על מחזות בלהות
ומראות אימים,
על אם בוכיה בקרן זוית,
על אחותי הבכירה, אחוזת עוית,
על תריסר נפשות בשני חדרים,
והעדר פינה להכנת שיעורים.
על קיבה נאנקת,
מרעב מפרפרת,
ועוד ארוכה ארוכה,
מורתי, השרשרת
עם מטען זה האומלל
חייב אני ניסים להתמודד,
עם איריס, עם אייל,
עם עודד, עם סיגל,
שגורלם להם שפר,
שבלי מאמץ -
נולדו בבית מאושר,
הנתת אי פעם דעתך
על המתחולל בנפשי
בבית הספר בחסותך
הידעת מורתי כי
בשל בגדי הקרוע
אתייצב לרוב אחרון במסדר
ועל כן זכיתי לתואר פרוע,
רשלן ובלתי מסודר
הידעת מדוע לא אובה
עם כולם לסעוד את
ארוחת העשר,
שנוח לי להיחבא
ולעלעלה שם בסתר
הידעת שאני מתבייש
לגלות לעין כל לחמי היבש,
גוש לחם חסר צורה,
שני זיתים וזנב דג מלוח,
כשעל המפית של
חברי מופגן היש
לחמניה ונקניק בכריך מרוח,
ולקינוח גם אגס גם בננה,
לא יחסר גם תפוח.
כאן צריכים לבוא
שנינו לידי גילוי
הנחנק בסתר והנהנה בגלוי.
כן, מורה נאורה,
זה נורא, זה נורא!
האם עתה לך ברור
מדוע לא יתרכז ניסים בשיעור
מדוע הוא תאב להפריע
מדוע עלבונו יתבע במפגיע
אך לזאת, מורתי,
תרופת פלא גילית,
המצאה נפלאה, פשוט גאונית,
אחר כל תקרית בה
מעורב ניסים,
לסלק מהכיתה ללא היסוסים!
הדלת נחרקת,
קללה עסיסית מפי מתמלטת,
אני תרתי אחר נשמה
שתישא עבורי מעט נחמה,
אחר אדם שיושיט לי
את ידו הברוכה, הטובה,
ואת הצלחת, מורתי,
בפתרונך הטוב,
להפילני הישר לזרועות
הרחוב.