הדפסה
נקודה למחשבה - ערכים

לכבוד הרב**** - ישיבת בני עקיבא כפר הרא''ה

לכבוד הרב - * - ישיבת בני עקיבא כפר הרא"ה
אני אחת מקבוצת קיבוצניקים בני האזור, שביקרו בישיבתכם לפני כמה שבועות. הסיבה, שאני פונה אליך דווקא – אע"פ שמעולם לא נפגשנו – היא, שבמקרה שמעתי את שמך בביקורינו אצלכם, ואינני מכירה שמות מחנכים אחרים. ברצוני לכתוב על הרגשתי בעת הביקור ולאחריו. הדיון שנערך עם התלמידים שלכם היה , לדעתי , יסודי ברובו, ונגע בכמה שאלות בסיסיות. החבר'ה שלכם ענו לעניין, שאלו שאלות טובות, אע"פ, שברור לי שהצגתם "נבחרת" ובאותה "נבחרת" ענה כל פעם ה'שחקן הבכיר' באותו תחום. נהנתי מכם. אומנם גם מצידנו הייתה זו "נבחרת" למרות, שחלק ניכר מהמעולים שבנו העדיפו לנסוע למפגש באום אל פחם. לאחר הדיון, יצא לי לדבר עם אחד מתלמידיכם (שלצערי שכחתי את שמו) הוא תאר לי בהתלהבות את היופי שביהדות; המשפחה היהודית, החגים, התפילה, ערכי הצדק והיושר וכו'… אצלי אומנם הדברים אינם חדשים לגמרי – בניגוד למרבית חברי – שכן, אני קצת מתעניינת בנושא ואף השתתפתי פעם בסמינריון של "גשר" בצפת. הבחור דיבר בהתלהבות על רעיון "תורה ועבודה", כמוטיב מרכזי אצלכם וברור, שקיבוצניקית כמוני התלהבה מכך. אודה ולא אבוש , חשבתי לעצמי, שסוף סוף, נוצר לנו בארץ טיפוס חדש של אנשים דתיים בעלי רמה מוסרית – תרבותית גבוהה, שלא כמו אותם קיצוניים פנטים, אנשים התורמים למדינה(כמובן נזכרתי בבחורי ההסדר) אלא, שלצערי ולבושתכם כאן נגמרה האידיליה!!!
תוך כדי שיחתנו ביקשתי להשתמש בשירותים והבחור הובילני ברוב אדיבות לפנימייה הסמוכה. ראיתי שם כ- 25 בחורים מסתובבים באפס מעשה, לשאלתי 'האם אין לכם לימודים…' סיפר לי מלווי, שאומנם עכשיו יש להם "סדר" אך הוסיף בשקט, שהתלמידים ניצלו את העובדה, שהמורה שלהם לא נמצא על מנת להתחפף. שאלתי אותו כיצד מסתדר הדבר עם האידיאלים הגדולים של התורה והעבודה, של רצון להתעלות רוחנית, של יושר ואמון שדובר עליהם אך זה עתה. אך יותר מכמה מילים מגומגמות לא קיבלתי מענה. המשכתי ושאלתי בנושא העתקות במבחנים ונענתי במבט מושפל, אינני מכחישה, גם אנו מעתיקים בבחינות אך אנו לפחות לא מדברים על ערכים שמימיים של "לא תגנוב" על "מצלמות הטלוויזיה המצלמות אותך מן השמים" וכו'. אצלנו זה משחק בין המורה לתלמיד אך אתם מדברים על מי שצופה עליכם מהשמים. אתם מאמינים בכך או שאתם עובדים עלינו הצלחתי מרחוק לשמוע את הדיבורים של אותם חבר'ה, הסמקתי מרוב בושה למשמע הקללות העסיסיות ששמעתי, אפילו אצלנו לא מדברים כך, האם אתם עוברים קורס לניבול פה החלטתי להעמיק בעניין, ודיברתי עם אחד מידידי, שביקר בישיבה בשנה שעברה. הוא סיפר לי שנכח בתפילה וכי החבר'ה שלכם מפטפטים בתפילה כבשוק הכרמל, מסתובבים בבטלנות ובמקרה הטוב – חולמים. אמנם לא היו אלה כולם, אך נזכרתי בביקור שערכתי פעם במסגד, שם ראיתי אוירה רצינית, דממה ורחש תפילה. בקיצור – הרגשת קדושה ולא סתם מפגש חברתי. באותה הזדמנות , סיפר לי חברי, הוזמנתי לחדר האוכל ו – "חטפתי שוק" אמר, סיפר כי נזכר בצילומים ממקומות מזי-רעב, כאשר המשאית של האו"ם מחלקת אוכל, כזאת התנפלות , רעבתנות, בולמוס של מורעבים, אע"פ , שבהחלט היה מספיק אוכל לכולם ואני הרי יודעת איך נראה חדר אוכל בקיבוץ, ההתנהגות אצלנו, לעומת אצלכם ממש התגשמות גן עדן עלי אדמות.
ואיזה בזבוז והשחתת רכוש אצלכם! ראיתי בפחי האשפה כמויות אדירות של אוכל, אוכל הראוי בהחלט למאכל. האם גם אתם כמו דתיים אחרים סוחטים מיליונים מהמדינה על מנת לבזבזם כך? – הקשה ידידי.
יובל, אחי, מ"פ בצנחנים, בפלוגתו 10 דתיים, שניים מהם רציניים מאד, קמים לתפילות ע"ח זמנם החופשי, מדברים ומתנהגים אחרת. אך שאר החבר'ה, מקללים כמו כולם, אם לא יותר מזה, מנצלים את הזמן לצורכי השתמטות ממסדרי בוקר וכו'. מתנהגים עם בנות בפלוגה בצורה שאינני בטוחה שהדת מרשה, בקיצור, הדת מתבטאת אצלם באיזה משהו על הראש ובעוד כמה מעשים חפיפניקים. אחרי ביקורי ב"גשר" התווכחתי עם אחי, הוא טען, שהדתי המצוי הוא בדמות רוב חייליו, אני טענתי שדווקא השניים הם המייצגים, אודה ולא אבוש, אחרי ביקורי אצלכם כבר איני יודעת מה להחליט! ואתם אמורים להיות העילית של הנוער הדתי. אני נזכרת בעוד משהו: כשהייתי באותו סמינריון ב"גשר" התלהבתי מהרצאה על חיי המוסר והצניעות היהודיים מעל כל יחסי בנים בנות. אצלנו כידוע תחום זה הוא פרוץ ולפעמים אני מרגישה גועל נפש מכך. המרצה סיפר שאתם שומרים על "טהרת העיניים" (או משהו כזה) ומחנכים לקנאת חיי משפחה טהורים. משום מה אני מרבה לפגוש כיום קבוצות של בחורים דתיים הנראים בדיוק כמותכם והלוטשים עיניים תאוותניות ואף מנסים להתחיל עם בנות בצורה זולה.
איני רוצה להכביר מילים ודוגמאות, שלא תחשוב, שאני סתם אחת , שמחפשת היכן להעביר ביקורת, אני יודעת שלא כולם אותו דבר, ואולי יש טובים ורציניים יותר (כמו שהכרתי בגשר) אך אלו החבר'ה, שאני וחברי פגשנו – ובשבילנו , זו היהדות!!
עוד מעט חג השבועות, אצלנו חוגגים זאת כ"חג הקציר"- שירה בציבור, טקס ביכורי היבולים, חג הטבע בסגנון – העבודה היא חיינו – אצלכם : מתן תורה. אצלנו בוודאי ישמחו – ואצלכם
עם יד על הלב, אתם שמחים או עצובים בתורה שלכם אז אולי כדאי שתשאלו את עצמכם טוב: אתם באמת "תורה ועבודה" או "תורת העבודה" ? – איך לעבוד עלינו החילוניים ואולי אף על עצמכם?!

כל טוב , רונית.