הדפסה
נקודה למחשבה - האדם עם עצמו

הכל זז בעצם, משתנה.

אני רואה איך עץ אחד סודק את הגדר בענפים שלו. כמה כוח יש לעץ. אני חושב: בכלל לא רואים שהעץ זז, אבל הוא זז לאט לאט. אמא סיפרה לנו איך השורשים של העץ זזים לאט ומחפשים מים. גם הענפים זזים לאט ומחפשים שמש. הכל זז בעצם. גם דברים שאנחנו בכלל לא חושבים שהם יכולים לזוז- זזים. כמו למשל סלעים ואפילו הרים. הם זזים ברעידת אדמה, והרוח והגשם והמים ממיסים אותם. זה לוקח אולי מיליון שנה, אבל בסוף נעשה ההר שטוח וצומחים הרים חדשים. הכל משתנה כל הזמן. הכל משתנה. העננים זזים בשמים, השמש זזה, העצים זזים, והאדמה זזה. מעניין אם יש משהו שלא זז אף פעם. משהו שנשאר קבוע כל הזמן. מה, יש מין דבר כזה שלא משתנה בכלל אני חושב: זה כמו אני. אני יכול יום אחד להיות עצוב, יום אחד שמח, יום אחד מרוגז. אני יכול לחשוב כל מיני מחשבות ולהשתנות ולגדול, אבל מבפנים אני תמיד אותו אני. ובלי האני הזה לא היו יכולים להיות כל הדברים האלה שזזים. זה כמו ציור בלי דף. אבל מה זה יכול להיות הדבר הזה שלא משתנה אף פעם אולי זה אלוהים

-מתוך:"איפה הייתי לפני שנולדתי", פילוסופיה לילדים-