הדפסה
נקודה למחשבה - אדם וחברה

.........אתה הוא....ששמך הולך מסוף עולם ועד סופו?

נתבקשתי על ידי כמה חברים להביא עוד פעם מה שכתבתי על רבי עקיבא, "לפי הקבלה". והנה מה שהופיע לפני שמונה שנים בפרשת בהר-בחקותי, בס"ד.

חז'ל מגדירים את סדר הלימוד של רע"ק (אבות דרבי נתן פרק י"ח): "למה ר' עקיבא דומה? לפועל שנטל קופתו ויצא לחוץ. מצא חיטים מניח בה, מצא שעורים מניח בה, כוסמין מניח בה, פולין מניח בה, עדשים מניח בה. כיון שנכנס לביתו, מברר חיטים בפני עצמן, שעורים בפני עצמן, כוסמין בפני עצמן, פולין בפני עצמן. כך עשה ר' עקיבא, ועשה כל התורה טבעות טבעות."

כלומר, בגודל חכמתו, סידר, בירר, וליבן כל הלכה והלכה על מקומה במסגרת המתאימה. וכך המשיכו תלמידיו שכל 'הסתמים' הם אליבא דרע"ק. עד כדי כך הגיעה בקיאותו וחריפותו שכפי שמספרים חז'ל (מנחות כ"ט, ב') היה דורש על כל קוץ וקוץ ועל כל תג ותג תילי תילים הלכות.

לא "בחנם" מספרת עליו הגמ' (יבמות ט"ז, א'), בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחים, והיה הדבר קשה לחכמים, כי ר' דוסא היה חכם וזקן הדור, בנוסף לכך היה סגי נהור ולא היה יכול ללכת לבית המדרש. ולכן בחרו חכמים בשלשה גדולי הדור שילכו לביתו להוכיח לו שיחזור בו ממה שהתיר צרת הבת לאחים. הלכו אליו רבי יהושע ר' אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא. ר' דוסא שאל על כל אחד ואחד מהם מי הוא. וכשהגיע לרבי עקיבא, אמר לו "אתה הוא עקיבא בן יוסף ששמך הולך מסוף עולם ועד סופו?-שב, בני, שב

כמותך ירבו בישראל"

התנא הגדול, רבי עקיבא (אותו עה"א שעד גיל ארבעים לא ידע מה זאת אות "א"), לא הסתפק בזה שהגיע למעלת גדול הדור בהרחבת ויסודה של תורה שבעל פה, הוא המשיך לעלות ולהתעמק גם בנסתרות עד שהוא היה היחידי מבין ארבעה שנכנסו בפרדס שיצא בשלום (עיין בכל הענין המפורסם בגמרא חגיגה י"ד). ויש החיוב עלינו להבין מה שקרה לרע"ק, שאיבד כ"ד אלף תלמידים על שלא נהגו כבוד זה בזה.

בספרו "ליקוטי שושנים", הרה"ק שמשון מאוסטרופול, הי"ד, ביאר הגמרא בפסחים (מט, ב'): "תניא אמר רבי עקיבא כשהייתי עם הארץ, אמרתי, מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור! אמרו לו תלמידיו "רבי, אמור ככלב!" אמר להם, "זה נושך ושובר עצם, וזה נושך ואינו שובר עצם". וצריכים להבין ענין מה שאמר דוקא "אנשכנו כחמור"!

כהקדמה לדברי הר' שמשון, זי"ע, כתוב ב"ילקוט ראובני", (פרשת וישב, ד"ה 'שכם בני..')

דע כי אין לטומאה שום תאוה בקדושה אלא אם כן יש לה איזה שייכות לקדושה וראויה היא להטהר, ולכן רצונה להדבק בקדושה מצד ניצוץ הקדושה שבתוכה. וכמוכן, שכם, שחשק נפשו לבא בקשר משפחה עם יעקב אבינו, היינו מפני שהיה טמון בו ניצוץ קדוש - והוא נשמתו של רבי עקיבא! ענין זה רמז הקב'ה ליעקב אבינו אחרי שהרגו שמעון ולוי את אנשי שכם (בראשית לה, א): "ויאמר אלקים אל י'עקב ק'ום ע'לה ב'ת א'ל"-ראשי תיבות י-ק-ע-ב-א- עקיב"א! רמז רימז לו הקב'ה שעליו להעלות את ניצוץ רבי עקיבא משכם, כי אחרי שנהרג שכם ואנשי עירו, נשתחררה ניצוצו של (נשמת) רע"ק והיה אפשר להוציאו משם. ממשיך ר' שמשון: הנה שכם שדיבר עם שמעון ולוי, אמר להם (שם, לד, יב): הרבו עלי מאד מוהר ומתן ותנו לי את הנערה לאשה". סופי תיבות של ותנ'ו ל'י הנער'ה לאש'ה הן אותיות שם הוי'ה, אבל כיון שכתיב "ותנו לי את הנערה לאשה" אתי "את" ומפריד בין ד' אותיות שם הוי'ה ב"ה, ומכיון שניצוץ רבי עקיבא עדיין היה טמון בתוך האיש, שכם, לכן היה צריך לתקן את הפגם של תיבת "את" מפריד בין ד' האותיות הוי"ה, ב"ה, וכדי לתקן זה, (ר' עקיבא) היה דורש כל אתין שבתורה! [עוד במקום אחר אנו רואים שהרשעים רוצים להפריד בין ד' אותיות הוי'ה: בדברי פרעה (שמות ט, כז), "י'י ה'צדיק ו'אני ו'עמי ה'רשעים". נרמז בר"ת שם הוי"ה ובאמצע הכניס פרעה תיבת "ואני" להפריד ביניהם: ועל זה "התלונן" דוד המלך ע"ה בתהלים ע"ט, "מזמור לאסף. אלקים! באו גוים בנחלתך"-מי הם הגוים אשר באו בנחלתך? שכם ופרעה ששניהם הפרידו בין ד' אותיות שמו ית' והם הם הגוים (לשון רבים) אשר באו בנחלתך. ועל זה רמז הנביא (איכה א, י), "ידו פרש צר על כל מחמדיה, כ'י ראת'ה גוים בא'ו מקדש'ה-סופי תיבות שם הויה -ומלת "גוים" מפריד ביניהם. כי הגוים רוצים להפריד וכאמור "את" זה שהפריד שכם היה ר' עקיבא לתקן, ועשה דרשה על כל "את-ין" שבתורה.] רב שמשון: בשכם בן חמור היו כלולות בתוכו שתי "קלי-פות" (="כלים לרע") והן נזכרו בגמרא (ברכות ג, א'). קלי' אחת "משמורה ראשונה חמור נוער". והשניה: "משמורה שניה, כלבים צועקים". ושכם בן חמור היה כלול משניהם ולכן נקרא שמו שכ"ם בן חמו"ר, כי חמ"ר נוטריקון מ'שמורה ר'אשונה ח'מור ואלו שכ"ם נוטריקון מ'שמורה ש'ניה כ'לבים! וזהו שאמר רב עקיבא. "כשהייתי עם הארץ"- היינו בהיותי טמון בתוך שכם בן חמור-"אמרתי מי יתן לי תלמיד חכם ואנשכנו כחמור"-דייקא דהיינו לפי ששכם בן חמור היה כלול מקלי-פת חמור, ולפי הנ"ל שהיה כלול בו גם קלי' כלב, בחינת "משמורה שניה כלבים צועקים"-אמרו לו תלמידיו, רבי! אמור ככלב!" וענה להם רע"ק מה שענה. מסיים ר' שמשון במילים האלה: "וזהו סוד נורא ונפלא מה שהשיב לתמידיו, זה נושך ושובר עצם וכו' ואינו ראוי להרחיבו ולגלות פה...." וע"פ המדרש (ב"ר פ, ז') נזכרו שלש ג' לשונות בפרשת שכם ודינה: אהבה – "ויאהב את הנערה", חפיצה – "כי חפץ בבת יעקב", דביקה – "ותדבק נפשו". וכנגד זה תיקן רבי עקיבא שהעלה הכל לאהבת הבורא ית"ש, ומסר נפשו על קדושת ה' : וזהו הסוד בגמ' (ברכות ס"א, ב'): אשריך רבי עקיבא שיצאה נשמתך באח"ד-באח"ד דייקא שהוא ר"ת אהבה חפיצה דביקות.

אלו הם תוכן דבריו שמלמדים לנו ענין ניצוץ רע"ק היה טמון בשכם.

24,000

לא כתוב כמה אנשי שכם נהרגו ע"י שמעון ולוי, אבל הרמ"ע מפאנו בספרו "עשרת מאמרות" (מאמר "אם כל חי", חלק א' סימן ג') כותב שהם היו כ"ד אלף, בדיוק אותו המספר שמתו במגפה על דבר פעור במעשה של זמרי בן סלוא (סוף פ' בלק). כך גם הובא ב"סדר הדורות" (ערך 'רע"ק', בשם "עמק המלך" מ' א'). ואין במקורות דברים ברורים בענין או מספקים הסבר על פרטי מספר הזה של המתים ואיך חוזר המספר הזה אצל תלמידי רבי עקיבא.חידש הר' פנחס פרידמן, שליט"א, ראש ישיבת בעלזא, כי ידוע שהאות "א" רומזת על המספר 1000 , כי "א" במילואו "אלף". אם נספור מתחילת הריגת אנשי שכם עד סוף ההריגה והביזה, נמצא שיש שם כ"ד (24) פעמים האות "א" וזה הרמז על מספר ההרוגים![בראשית לד, כה)... ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו ויבאו על העיר בטח ויהרגו כל זכר ואת חמור ואת שכם בנו הרגו לפי חרב ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו. בני יעקב באו על החללים ויבזו העיר אשר טמאו אחותם את צאנם ואת בקרם ואת חמוריהם ואת אשר בעיר ואת אשר בשדה לקחו ואת כל חילם ואת כל טפם ואת נשיהם שבו ויבזו ואת כל אשר בבית.בדיוק כ"ד "אלף"!]אנשי שכם מכיון שנימולו היה להם קצת תיקון, אלא שמכיון שלא נימולו לשם שמים, נהרגו מהם כ"ד אלף. אולם מכיון שסוף סוף היו נימולים נחשב הדבר לפגם לשמעון שהיה בעיקר העצה להורגם, וכעונש על זה נתגלגלו כולם בכ"ד אלף משבט שמעון על דבר פעור.זאת ועוד, חלק הטוב של שכם נתגלגל בתוך זמרי בן סלוא משבט שמעון: וכמו שהיה לשכם קשר עם כ"ד אלף אנשי העיר שכם שנהרגו בגללו, כך היה לזמרי (הגלגול של האיש שכם) קשר עם כ"ד אלף אנשי שבט שמעון (גלגולם של כ"ד אלף אנשי שכם) וגם אלה נהרגו שוב בגלל עוון הזנות!אחר כך נתגלגל זמרי בן סלוא בתוך רבי עקיבא, וכ"ד אלף שנהרגו על דבר פעור נתגלגלו בכ"ד אלף תלמידיו, ובא רבי עקיבא (גלגול זמרי) לתקן כל אותן הנשמות שמתו בשבילו. [דבר זה גם נזכר ב"ספר הגלגולים", פרק ט' כג, טור ג') : וזהו עקיבה בן יוסף עם י"א אותיות גי' זמרי בו סלוא- כן צריך לכתוב עקיבא עם ה'- ויש עוד לכתוב על החלפת האותיות א' ו-ה' כפי שמצאנו בשמו במקומות שונים] ולכן כמו שמתו הכ"ד אלף במגיפה , כן עתה בא רע"ק לתקן כל אותן נשמות ..שלא היו נוהגים כבוד זה לזה....ואולי זאת הסיבה למה לא כתוב בגמרא על גודל הצער שהיה לו לרע"ק על מיתת תלמידיו, כי למרות שברור שהתאבל עליהם והצטער צער גדול אבל מצד שני ידע שעל ידי מיתתם באו על תיקונם וכולם על מקומם הגיעו בשלום. (ע"כ)

וכ"צימוק אחרון" (!) מובא במדרש ילקוט משלי תתקמ"ד שאליהו הנביא טיפל בקבורתו של רע"ק בעצמו למרות שהוא כהן 'ונטלו על כתפו'! (ע"ש על הכל והשיחה בין אליהו ובין רבי יהושע) אם נתבונן נזכר כי פנחס זה שהרג את זמרי אחרי שחטא וכאן בגלגול רע"ק שנתעלה ותיקן הכל בא אליהו- ופנחס זה אליהו- ונתעסק בקבורתו! (ע"כ ודי בזה)

באהבה

ירושלים עה"ק תו"ת בב"א ימי הספירה צבי פנטון