הדפסה
נקודה למחשבה - אדם וחברה

חייל טוב הוא קודם כל בן אדם

זה היה ביום הראשון של הטרונות. במחלקה עברו שמועות שהמחלקה שלנו-מחלקה ג', קיבלה את המפקד הכי משונה בבסיס. חיימק'ה. לו רק ידעתי כמה שהם צדקו... את שיחת הפתיחה שלו לא אשכח לעולם, הוא הגיע על א' לבוש טיפ טופ כמו כולנו, עמדנו בשלשות, טירונים נפחדים, שחולמים להגן על המולדת, בטוחים שתוך שבועיים כבר עולים ללבנון, ורועדים, רועדים מפחד..

"חשבתם שהיום אתם נכנסים לצה"ל, מה?, אני כאן להגיד לכם שטעיתם בגדול. לא אתם נכנסים צה"ל נכנס בכם, אתם, כל אחד ואחד מכם מחזיק על הגב שלו את החיים של המדינה הזאת, של העם הזה שנשלחנו להגן עליו. וזה דורש, מכל אחד מאתנו להיות הכי טוב שאפשר! במחלקה שלי אתם תהיו קודם כל בני אדם. הסתכלו רגע על העומד מימנכם, וזה שמשמאל, אלה האנשים שאיתם תהיו בזמן הקרוב. אתם תרוצו איתם, תזיעו, ובסופו של דבר הם ישכבו לצידכם במארב בלבנון. זה שעומד מאחוריך יכול להיות זה שיחפה עליך כשתרוץ קדימה לפרוץ איזה דרך חסומה ואולי אתה זה שתחפה עליו."

עם המחשבה הזאת התחנו טירונות. במהלך האימונים התברר לנו על חיימק'ה שהוא באמת משונה. הוא המפקד היחיד בבסיס שעושה הכל עם יחד עם פקודיו. לא דרש שום דבר מאיתנו שלא דרש מעצמו. הוא רץ בג'בלאות, עבר את כל המסלולים... באמת משונה.. הוא לא לקח מאף אחד בלי לבקש רשות, וכשאני אומר כלום אני מתכוון כלום אני מתכוון גם לדברים שבצבא עוברים מיד ליד.. פלנליות, פותחנים, שרוכים.. ועל השלמת ציוד אין מה לדבר!! פישלת? טעית? תשלם על זה. אין שום דבר שיכול להצדיק את זה שחבר מהמחלקה שלנו או בכל מחלקה אחרת ישלם את המחיר על פשלה שאתה עשית. ומה שדרש מעצמו. כמובן דרש מאיתנו. כמעט ולא היו אצלנו השלמות ציוד. המקלחות שלנו היו הנקיות ביותר בבסיס. הוא לא הירשה להשאיר מלוכלך והסביר שחייל שישאיר מקלחת מלוכלכת עתיד להשאיר נשק מלוכלך, יזלזל בציוד המחלקתי ועלול ביום מן הימים לגרום למחלקה כולה להפסיד בקרב גורלי.. הוא פשוט לא הירשה לנו לדפוק את החבר'ב מסביב. אף אחד לא העיז לאחר למפקד כי אחרת המחלקה כולה היתה נשארת לעבודות רס"ר או מינימום מקיפה את הבסיס.. ופשוט אין סיבה שמישהו יסבול בגללך.

הוא הכניס לנו את הדברים האלה עמוק. היום הם ממש יוצאים מתוכי..

והיה גם את עניין הטלפון והשקט בשעות שינה, חיימק'ה מעולם לא ישן. כך חשבנו. אבל על 6 שעת השינה שלנו הוא לא ויתר מעולם. ואם מישהו העז להפריע היה מבטו של חיימק'ה מפריע למצפון שלו לישון. עברה עלינו טירונות עם מפקד משונה- הכי משונה בצה"ל, בשיחות בין החבר'ה הודינו שלא כך חשבנו שיהיה ושלא בשביל זה התגייסנו, אבל בכל זאת כך הכי טוב ואמיתי וכך היה. עלינו ללבנון.

בנסיעה בדרך למוצב חיימק'ה דיבר עם המחלקה, הוא אמר שעכשיו זה המבחן האמיתי שלנו. בתור חיילים ובתור בני אדם. בעצם- בתור חיילים. כי אף אחד לא יכול להיות חייל טוב אם הוא לא קודם כל בן אדם.

נראה לי שמעולם לא נראתה אוירה רגועה כ"כ במוצב היושב עמוק כ"כ ברצועת הבטחון, זו היתה הנוסחה הסודית שלנו- החשיבה על האחר וההבנה שכדי לנצח במלחמת העם אנחנו לא יכולים לותר לעצמנו על כלום.

אלה הביאו לצל"ש המחלקתי שקיבלנו כשחיסלנו חוליה שניסתה לחדור למוצב.

היום, 4 שנים אחרי, אני עומד מול כתבה בעיתון על מר חיים שומרוני שנהרג מפגיעת רכב כשקפץ לתוך הכביש בניסיון להציל ילד בן 5 שכמעט נדרס. זכיתי להכיר את אותו חיימק'ה, בזכותו, הבנתי מה שאני מנסה להעביר היום לילדי. המחשבה על האחר, הפנית המבט לימין ולשמאל. ההבנה שאת המחיר על מעשי רק אני בעצמי אשלם ואת הרצון הזה שיהיה טוב, טוב לכולנו, טוב לעם ישראל. היה שלום חיימק'ה, היית לי דוגמת מופת.