הדפסה
נקודה למחשבה - האור שבדור

"הניצוץ- "והייתם לי סגלה מכל העמים

ברצוני לחלוק עמכם שני סיפורים קצרים, שלימדו אותי כמה הניצוץ דליק. כן כן, הניצוץ הזה שתמיד מדברים עליו, אבל לשמחתי זכיתי גם לראות אותו באמת נדלק...

27332389 1585351691501781 2199499029681572802 n  "הניצוץ- "והייתם לי סגלה מכל העמים


***
1. יצא לי להשתתף בסידרה יפהפיה של חיל החינוך למפקדים בכירים מכל החילות. סידרה מושקעת שכולה בירושלים, הכוללת מפגשים עם כל גווני האוכלוסיה. כולל שיחות נוקבות, לימוד מקורות יהודיים, וביקורים באתרים לאומיים חשובים כמו עיר דוד ומנהרות הכותל. היתי המפקד הדתי היחיד וכמובן שנאלצתי להיות הדובר של כל הדתיים ולהיות במגננה מתמשכת.. זו היתה סדרה נפלאה ומופלאה, שבה אט אט מתקלפת השכבה הקשוחה של המדים והדרגות, עד שבסיומה הלבבות נפתחים וכל אחד לוקח את זה לכיוון אחר. בסיום הסידרה התבקש כל משתתף לומר מה הוא מקבל על עצמו מעתה ואילך. הרוב אמרו שמעכשיו פעם בשבוע הם יקריאו לחייליהם קטע מהמקורות היהודיים, או מהספר המצוין "5 דקות של ציונות עם קורטוב של יהדות" שחולק לנו. חלק אמרו שכעת הם מבינים טוב יותר את החיילים השונים שביחידתם. ומפקדת אחת, קשוחה, שכל הסידרה יצאה כנגד הדתיים והמסורת (אז עוד לא קראו לה 'הדתה'..) אמרה פתאום : "מעכשיו אני אדליק נרות בביתי בכל ליל שבת..."
***
2. זכיתי לפני כמה שנים לצאת כרב משלחת של "עדים במדים". זו משלחת צבאית למחנות ההשמדה בפולין. אין ספק שמדובר במסע מרגש, מטלטל, נוגע. המתכונת הצבאית שונה מאוד מהמתכונת המוכרת של הישיבות התיכוניות והאולפנות. היא יותר 'אוניברסלית' ומציפה בעיקר סוגיות של אתיקה בלחימה וכדומה. הרבה סימני שאלה, ללא סימני קריאה. לכן להיות רב משלחת זו מטלה מסובכת ומורכבת, שהרי זה לא מסע דתי. הוא גם מנוהל במקצועיות צבאית ראויה לציון כך שאין כמעט בעיות כשרות ולו"ז וכדומה. לכן מעבר להיותי נותן מענה למשתתפים הדתיים, השתדלתי יותר להיות נגיש דווקא לכל השאר. לתת כיוון רוחני ולדייק את המסרים היהודיים. היתה קצינה אחת שהתבלטה כבר משלב ההכנות- שמתי לב שהיא לא הרגישה שוב דבר מול המראות של יד-ושם. היא התנצלה שלמשפחתה ולעדה שלה אין בכלל קשר לשואה והיא ממש לא מצליחה להרגיש כלום. 'מצטערת, כלום'. וכך עם התקדמות ההכנות ואף בתחילת המסע היא היתה אאוטסיידרית. לא מרוע לב חלילה. באמת קהות רגשית. ואז ביום השני או השלישי באחת העצירות של הנסיעות הארוכות ליד פונדק דרכים, ארגנתי את החבר'ה הדתיים לתפילת מנחה בזמן שהשאר הלכו לקנות לעצמם פחיות או סיגריות. וכך התרכזנו בצד, תחת העצים הגבוהים והתפללנו. אגב כך, שמתי לב ששאר החבר'ה מוציאים מצלמות ומצלמים אותנו.. כשסיימתי את התפילה, ראיתי שהקצינה הזו ממתינה לי בצד. התקרבתי אליה וראיתי שהיא דומעת כולה. ממש בוכה. "הרב" היא פתחה ואמרה, "היתי חייבת לספר לך שעד עכשיו ממש לא הרגשתי כלום. אבל כשראיתי אתכם, קבוצה של מפקדים בצה"ל, עומדים ומתפללים תחת העצים האלו, אותם עצים שכל כך מזכירים את כל התמונות ההן... אני לא יודעת.. אבל.. פתאום.. יצא לי בכי גדול...". התרגשתי ועניתי לה, גם כן עם דמעות: ":אני ממש מודה לך שספרת לי!".

הרב צחי פנטון

מגיד ברשת ש"ת של מעלה. ומנהל כולל רצון יהודה פ"ת