הדפסה
נקודה למחשבה - האור שבדור

האור שבדור- היציאה לגלות

arch of titus menorah  האור שבדור- היציאה לגלות

עם  קבורתו של יוסף במצרים, מתקבע עם ישראל בגלות הראשונה. ברוך ה' גואלנו. אולם לשם מה אנו יוצאים לגלויות?  התענוג היה מפוקפק...

בספרו 'אורות', מזהה הרב קוק, משוררה של הגאולה, כמה דברים מועילים גם בגלויות.

ראשית, הגלות היא עונש. השחתנו את הקומה היתירה והייחודית של עם ישראל, ולפיכך עלינו להתחיל מאנושיות בסיסית:

" וזה נשאב דווקא בגלות, והארץ מתחרבת ומשתוממת  וחורבנה מכפר עליה...  (ארץ-ישראל ג').

*ניהול מדינה הוא אתגר מחייב. כפי שלמדנו על בשרנו, פיתוי עז קיים לשולטים לנצל את כוחם לרעה כלפי הנשלטים. כעומדים מן הצד חזינו בעולם מתלמד בהליכי שלטון, תוך ניסוי וטעייה. את הלקחים ניישם בממלכתנו.

  "עזבנו את הפוליטיקה העולמית מאונס שיש בו רצון פנימי, עד אשר תבוא  עת מאושרה שיהיה אפשר לנהל ממלכה בלא רשעה וברבריות, זהו הזמן שאנו מקוים..."

 ('המלחמה' ג).

*גם תוך כדי המפגש הטראומטי באומות העולם, ניתן היה לסנן ניצוצות אורות, ללמוד מכל אומה תכונות חיוביות, ולשלבן באומתנו. לא נעסוק  בשאלה  איזו תכונה נלקחה מאיזו גלות...

 "מתוך המוני גלי הצרות העוברים עליה, מכל הגויים, מכל הנפוצות, היא... מוסיפה את הצדדים הטהורים שמבחוץ על רכושה העצמי".      (שם, ז’).

*בתורת המידות של הרמב"ם, כשיש קיצוניות מזיקה - תרופתה היא הטיה לצד שני. אם שקענו בארצנו בחומריות, עלינו לפרוש ממנה.

"לא הייתה שום תרופה למחלה, כי אם על ידי שבירת האומה, באופן שלא יהיה לה ימים רבים מה לעשות בעניינים חמריים בכללותה... רפואה לנטייה חמרית מופלגת...   

מסקנתו מרחיקת הראות של הרב קוק היא, כי בזמן הגאולה צפויה הטיית-נגד לגלות, ועם ישראל יסתער על החומר, אבל

"אך ינוח הסער, וילכו העניינים לצד המעלה והמשקל הראוי...".    

(אורות ישראל, פרק ו, סעיף ד).