הדפסה
נוער - אמונה לנוער

אנחנו שואלים…אתם עונים – התשובות!


בעלון הקודם הבאנו שאלה שהתקבלה ב"חברים מקשיבים" ובקשנו לשמוע את דעתכם.
קבלנו מכתבים רבים בדואר ובאימייל, והתרשמנו מאד מהתשובות היפות. תודה לכל מי שכתב/ה ובמיוחד ל: יהודה רוזנבאום, אוריאל אופיר, שפרה מכאני, רננה ריצ'ולסקי, תמר גרטלר ושרה טיקוצקי. לא נוכל לפרסם את כל התשובות, לכן נביא כאן שתיים מהן, ואחריהן תשובה שכתב אחד מן החברים המקשיבים. אנו מביאים שוב את השאלה:

"לחברים מקשיביםשלום.
דברתי לאחרונה עם חבר שלי והוא טען כלפיי שהדרך הדתית-לאומית היא דרך של 'חפיפניקיות', שנועדה לאנשים שאין להם מספיק כח ורצינות ללכת עד הסוף עם מה שהם מאמינים בו. הוא אמר שאנחנו מנסים להנות משני העולמות - גם העולם החילוני שאנו פתוחים אליו ומקבלים את כל מה שבא ממנו, וגם העולם הדתי , אך מה שבפועל קורה הוא שאנחנו מפספסים את שניהם. "צריך להחליט פעם אחת ולתמיד", הוא אמר, "אם אנחנו דתיים, אז צריך ללכת עם זה עד הסוף - בלי עירוב של בנים ובנות, בלי סרטים וטלויזיה, עם מסירות אמיתית ללימוד תורה ולקיום מצוות, ואם לא - אז לא. אי אפשר לשחק משחקים ולהיות 'באמצע'".
מה דעתכםבעניין?
בתודה, אסף".

התשובות שנבחרו:
i. (תשובה מס' 1 נשלחה על ידי יהונתן אשר)
שלום אסף, מה שלומך?
לפני שאנסה לכתוב בנוגע לטענת חברך, רציתי להתייחס לשתי נקודות ביחס לכולנו.
האחת, חשוב מאוד לדעת שצריך לשאול את השאלות שלנו בעצמנו ברצינות בלי להתבייש, לברר אותן, ולקבל תשובות ברצינות.
והשניה, שהיא גם התייחסות למה שכתבת "צריך להחליט פעם אחת ולתמיד … אי אפשר להיות באמצע".
אנחנו יודעים שאדם נמצא במצבי ביניים בחייו - קצת תורה וקצת טלויזיה ובנות, ובאיזשהו שלב הוא מרגיש שהוא משקר לעצמו. ודאי שקל יותר לעזוב את החצי הטוב וזהו. אך אל לו להתייאש מזה שהוא במצב ביניים.
אכן, כמו שכתבת, צריך להחליט פעם אחת ולתמיד, אבל לדעת שהשינוי בפועל הוא איטי, ובסבלנות ובעז"ה יותר ויותר נתקדם ונתקן.

ביחס לטענת חברך שהדרך הדתית - לאומית נועדה ל"חפיפניקים" .
ודאי שטענה זו אינה נכונה ונקודת המבט הזו מוטעית, מפני שהיא באה מהסתכלות על אנשים שלא מבינים או לא מתנהגים על פי הדרךהדתית - לאומית. אנשים שאורח חייהם הוא "חפיפניקי" – קצת תורה וקצת מושפעים מהעולם החילוני. הם אכן מפסידים את שני העולמות, וקוראים לדרך כזו 'דתית לאומית'. לא כך הם הדברים - הדרך הדתית לאומית קמה עם שיבת ציון ותקופת הגאולה, שבה עם ישראל חוזר לארצו ובונה בה את מדינתו, והיא נועדה לאנשים גדולים ורציניים מאוד שאינם רק מוסרים נפשם ללימוד תורה וקיום מצוות, אלא שמתוך מסירות נפש לתורה ומצוות באמת ובלי פשרות קשורים יותר לאומה ולתקופה בה אנו נמצאים, ומתוך תורה, בונים את הארץ ופועלים לכך שהצבא, הפוליטיקה, התקשורת וכו' כולם ינוהלו על פי תורה. תורהכזו היא גדולה יותר, שלמה יותר ובעצם מטרת עם ישראל.
ודאי שדרך זו לא נועדה ל"חפיפניקים".

לא נתעלם, אנחנו חיים ביחד עם אנשים שאינם שומרי תורה ואינם מבינים באיזו תקופה אנו נמצאים ואכן יש כמה קלקולים שבעקבות רצוננו להשפיע עליהם ולתקנם אנו מושפעים, אבל בעזרת ד' לאט- לאט מתוך רצינות וגדלות בתורה ומצוות, ושאיפה לראות את מדינתנו מתפתחת באור ה' – נמשיך לפעול למימוש מטרתנו, שזו הדרך הדתית לאומית .
אסף, כל טוב ובהצלחה!
יהונתן אשר

ii. (תשובה מס' 2 נשלחה על ידי אושרת עמרם)
אסף,שלום רב!
שמי הוא אושרת, ואני תלמידת כיתה י"א באולפנת מירון. חשבתי על השאלה, והאמת שגם אותי היא העסיקה לא מעט. תמיד הטרידה אותי השאלה מדוע אדם שחוזר בתשובה מייד מניח כיפה שחורה ואינו מניח כיפה סרוגה. נראה לכאורה שהוא מדלג על שלב הביניים של כיפה סרוגה, ומייד מניח כיפה שחורה. ובאחת מהשבתות באולפנא פתחנו לדיון את השאלה הזו, אמנם לא הגענו לתשובה חד משמעית, אך הבהרנו לעצמנו שיהודי דתי - לאומי אינו פחות דתי מיהודי חרדי . אדרבא, יהודי דתי - לאומי עומד בניסיונות יותר גדולים מאשר יהודי חרדי, משום שיהודי דתי - לאומי חשוף לחברה החילונית, שבה לצערנו נפרצו הרבה פרצות, והמתירנות עומדת חשופה. הדתי לאומי חושף עצמו לחברה החילונית משום שהוא רוצה להשפיע עליה, ולהשפיע על המדינה ועל האופי והצביון היהודי שלה, בניגוד לציבור החרדי שהוא חברה סגורה בפני עצמה.
לפני כארבעה חודשים בימים הנוראים היה לנו סמינריון התחזקות באולפנא, ואחד המרצים סיפר לנו שהיה לו ויכוח בזמן שהוא למד בישיבה תיכונית עם חבר שלו בקשר למי יותר דתי, דתי לאומי או חרדי, ומי יותר טוב?
החבר שלו הביא הרבה טיעונים כנגד החברה הציונית לאומית דתית.
המרצה שלנו השיב לו כי דרכם של הרב קוק והרב נריה שלאורם הולך הציבור הדתי- לאומי מדריכה את היהודי המאמין והפשוט להגיע לדרגות רוחניות ודתיות גבוהות, וזה שישנן כיום לצערנו הרבה פרצות בגדר זהלא אומר שהדרך היא דרך מתפשרת, זה רק מראה על קשיים בדרך. זה לא אומר שאנחנו לא שואפים לתקן ולשפר את מצבנו ולהמנע מלראות טלויזיה או מהקמת סניף מעורב .
אנחנו רוצים להתקדם מבחינה אישית וגם מבחינה לאומית, חשוב לנו להשפיע על כלל המדינה, ואנחנו תמיד במגמה של שאיפה להגיע למה שהרב קוק והרב נריה חרתו על דגלם.
אכן, יש הרבה קשיים אך זה לא "חיפופים" בדרך, אלא רק נסיונות שאנו עומדים בפניהם ועלינו להתגבר עליהם .
אסיים את מכתבי במשל יפה ששמעתי בשיחה של הרב אמנון יצחק. באחד מנאומיו שאל אחד מקהל השומעים מה יותר טוב חרדי או דתי לאומי. ענה לו הרב: בצה"ל יש כמה יחידות. יש חיל רגלים, חיל הים, חיל האוויר ואין אחד יותר טוב מהשני. כולם תורמים לביטחון המדינה.
כך אנחנו כולנו חיילים בצבאות ה' וכולנו תורמים לביטחון היהדות, העם היהודי ומורשתו. גם החרדי וגם הדתי לאומי תורם את מיטב מאמציו להשיג מטרה זו.

מקוה שהבהרתי את עצמיטוב
בברכת שלמות עמי וארצי
אושרתעמרם

iii. (תשובה מס' 3. כתב: אלי, אחד מן ה"חברים המקשיבים"(
לאסף שלום.
קראתי את שאלתך, ולהערכתי יש כאן כמה מושגים שדורשים הבהרה.
כשאנו מדברים על "הדרך הדתית לאומית" צריך להבהיר למה בדיוק אנו מתכוונים.
א. התנועה הדתית לאומית – או בשמה הרשמי "המזרחי" (ראשי תיבות "מרכז רוחני") היא תנועה ציונית שהוקמה במאה שעברה על ידי אנשים יראים ושלמים, גדולי תורה, ענקים כמו הרב ריינס זצ"ל שהיה גדול בנגלה, בנסתר, בש"ס ובפוסקים, בבבלי ובירושלמי. הוא ודאי לא הקים דרך של "חפיפניקיות". להפך, גישתו הייתה מלאת יראת שמים. המטרה שהציבה המזרחי לנגד עיניה: העלאת היהודים לארץ ישראל ויסוד מדינה יהודית.
ב. השקפת העולם הציונית על פי דרכו של הרב קוק זצ"ל – הרב קוק לא השתייך לאף תנועה פוליטית, כולל "המזרחי". השקפתו הייתה מעל למפלגות ולתנועות פרטיות. הוא בנה את הרוח של האומה בכללה בדור של תחייה. הרב קוק זצ"ל ותלמידיו שואפים לצעוד בדרך של שלמות ורדיקליות בכל תחומי היהדות – גדלות בתורה, במידות, בצדקות, גדלות באמונה, אמונה ששייכת לדור של גאולה, אמונה בנשמת האומה המתעוררת לתחייה ובאה לידי ביטוי מוחשי בהקמת מדינת ישראל. הפשרנותו'החפיפניקיות' הינם בדיוק האנטיתזה והאויב הרוחני של דרכו של הרב קוק. דרכו של הרב קוק דורשת הרבה כוח ורצינות מכיוון שאין היא מסתכלת בשטחיות על דברים בראיה של שחור–לבן, אלא שואפת להביע את חיי האומה בכל צדדיהם כולל הצדדים החומריים – שהרי אומה צריכה מדינה, כלכלה, צבא ובנין חומרי, אך הכל מתוך מוסר, קדושה וטהרה עצומה. זוהי דרך למיטיבי לכת, לאנשים שרואים את טובת האומה נגד עיניהם, אנשים שקידוש השם המלא יקר להם יותר מכל.
אין כאן שום ניסיון "להנות" מהעולם החילוני, להפך, יש כאן דרישה להעלאת הרמה של עולם החול אל המדרגה הראויה לו, שהרי הקב'ה ברא גם את עולם החומר ולא רק את עולם הרוח, ואם כן ודאי שגם עולם החול והחומר צריך להתקדש. מתוך כך יש התנגדות גדולה – על פי דרכו של הרב קוק – לתרבות החילונית, המערבית, העכשוויסטית, שכל עניינה בנהנתנות שכל עניינה הוא ראיית עולם החומר כפי שהוא, מנותק מכל מגמה של קודש ומוסר.
ג. אין ספק, מצד שני, שחברך לא דיבר סתם מהרהורי ליבו.
עד עכשיו דברנו על התנועה והדרך באופן כללי. כשאנו מסתכלים על אנשים פרטיים ישנם מצבים שונים. זה בוודאי נכון שהדרךהציונית הדתית ששילבה ערכים של דת ותורה עם עלייה לארץ והגשמה מעשית קרצה גםלאנשים רבים שמצד עצמם (בלי קשר לתנועה הדתית הציונית) נטו לפשרנות בענינידת, והדרך הזו משכה אותם בגלל שהיא שילבה גם רעיונות שנראים "חילוניים" והם עדיין במסגרת הדתית כמו: שיבה לארץ, הקמת ישובים, בנייה וכו' ( עצם העובדה שרעיונות אלו נחשבים "חילוניים" היא חלק ממחלת הגלות, שהרי אלה בדיוק גופי המצווה של ישוב ארץ ישראל ששקולה כנגד כל המצוות שבתורה).
מצד אחר, דווקא החיבור של אנשים אלו לתנועת "המזרחי" הצילה אותם מטמיעה רוחנית וקבעה מסגרת דתית שבה הם יוכלו לשמור על דתם. וכאן אנו רואים תופעה מעניינת, שדווקא הדור השני והשלישי של ההמון הדתי - ציוני, בחלקו הגדול, מצטרף לדרך האידיאלית של הרב קוק זצ"ל. אלו תלמידי הישיבות והמדרשות התורניות שהמשיכו את האידיאל הציוני של אבותיהם, אך עכשיו מתוך הכרה שלמה ומתוך דבקות בתורה ודקדוק בכל מצוותיה. לעניות דעתי יש פוטנציאל גדול בציבור הדתי - לאומי, ציבור שמעורה בכל המתרחש במדינה ומגלה אכפתיות ורצינות בכל הקשור למדינה וגורלה.
בכלל אני מציע לא להגדיר חברה על פי קריטריונים של צדקות. בכל ציבור ישנם צדיקים, בינוניים ורשעים ( ראשי תיבות – צבו"ר) ולכל ציבור יש מה לתקן. יש ציבור שצריך לחזור בתשובה בענייני צניעות ויש ציבור שצריך לחזור בתשובה בענייני כלל ישראל והיחס למדינת ישראל ולארץ ישראל.
נתפלל שעם ישראל כולו יחזור בתשובה שלמה ויעלה מעלה מעלה באמונה גדולהושלמה באמת, ומתוך כך נזכה לגאולה שלמה, סוף וקץ לכל צרותנו, תחילה וראש לפדיוןנפשנו,
במהרה בימינו אמן.
כל טוב
אלי, חבריםמקשיבים

להשלמת התמונה תוכלו לעיין בתשובה נוספתבנושא זה הנמצאת באתר שלנו:
'ציונות דתית פשרה או אידאל' – http://www.kipa.co.il/noar/q.asp?id=1660 .

_____________________

וכעת אנו רוצים להראות לכם שאלה נוספתשהגיעה אלינו:
"לחברים מקשיבים שלום.
קוראים לי ליאור, בן 16, ואני מדריך של שבט הרואה.
השבוע היה אצלנו בשבט דיון באיזה נושא, ורציתי לשאול מה דעתכם בעניין.
חבר שלי, אורי, טען שהבעיה הגדולה ביותר של הציבור שלנו היא הפתיחות לעולם החילוני. זה גורם לנו להיות מושפעים מהם, לספוג מהם דעות ומחשבות, ולאבד בזה את עצמיותנו. הוא טען שבגלל זה אנו נעשים ממש דומים להם, ומאבדים את היכולת להשפיע. לדעתו אנחנו צריכים ללמוד בזה מהציבור החרדי שמסוגר בתוך עצמו, ומסרב לקבל כל השפעה מבחוץ, ודווקא בגלל זה הוא מצליח להשפיע כל כך. וכמובן, יחד עם זה עלינו לשמור על הייחוד שלנו כמאמינים בדרך הציונית דתית.
אני טענתי לעומתו שהפתיחות היא דבר עקרוני אצלנו. ישנם הרבה דברים טובים שנמצאים גם בחוץ, ואם לא ניפתח אליהם לקבל אותם נהיה ממש חסרים, וחיים ב"מאה הקודמת".
אורי אמר לי: "נניח שאתה צודק. לפי מה תקבע מה כן יכול להיכנס אלינו ומה לא טלוויזיה וקולנוע- כן או לא? הצגות ומוזיאונים - ייכנסו או יישארו בחוץ ספרים ובידור,טכנולוגיה ותרבות, וכן הלאה... מה הקריטריון ". התווכחנו בעניין הרבה זמן, אך לא הצלחנו להגיע להסכמה.
אנא עזרו לנו בעניין. תודה, ליאור".


אם יש לך מה לומר בעניין, אלתתעצל/י, קח/י עט ונייר (או גש/י למקלדת) וכתוב/י תשובה לליאור. תשובות ניתן לשלוחאלינו לדוא"לaviya@maale.org.il או לת.ד 36031 י-ם 91360. תשובות טובות יתפרסמו בעז"ה בעלון הבא ובאתר האינטרנט שלנו. ניתן גם להשתמשבשאלה כנושא לפעולה בסניף או לשיעור חינוך/חברה בישיבה או באולפנה שלכם. אפשר לדוןבנושא ביחד, ולאחר מכן שכל החבר'ה ישבו ויכתבו תשובות לליאור. בהצלחה.