הדפסה
נוער - פינה למדריך

עשרת השאלות

א. השם: תנועת בני עקיבא בישראל.
ב. הסיסמא: תורה ועבודה.
מתוך חוקת בני עקיבא
מה הרעיון שעומד מאחורי "תורה ועבודה"?
"דרך חיים ברורה הכוללת קיום תורה ומצוות על הצד המלא והרחב, תוך שימת דגש מיוחד על יישום הרעיונות הנלמדים בתורה, בחיי המעשה.
איש תורה ועבודה שואף לעצב את המציאות ע"פ תורת ישראל וצוויה. הוא מודע לכך, שבכל תקופה משתנות המשימות המעשיות הנחוצות בה, ומטה שכם למילוין, לפיכך, איש תורה ועבודה בוחר את מקצועו, תעסוקתו ומקום מגוריו, לא לפי שיקול רווחתו הוא, אלא לפי המשימות הנחוצות לבניין התורה, העם והארץ."
הרב דני שילה
מה מקור הסיסמא?
הסיסמה "תורה ועבודה" הומצאה ע"י הרב שמואל חיים לנדאו (שח"ל).
התנועה הוקמה בימים של תחילת העליות הציוניות לארץ. בימים האלה כשהחל עם ישראל לעלות לארץ וליישבה, ראו החלוצים הדתיים צורך להדגיש בסיסמתם את הצד המעשי של התורה, המצוות והחיים הציבוריים בארץ ישראל.
הרעיון היה להדגיש שאנו אנשי תורה, העובדים על הקמת הארץ באמצעות עבודה עצמית בהתיישבות, מתוך רצון להביא את הגאולה בידיים.
אם כך, מדוע אנחנו לא תנועת "תורה", הרי זה כבר כולל הכל?
נכון! התורה היא מורה דרכה של התנועה, ותורה ועבודה היא הסיסמא. וכדרכן של סיסמאות היא באה לבטא את הערכים החשובים לנו.
תנועת "התורה" נתפסה ככזאת האומרת: "לא לעלות בחומה", לא לצבא, לא להשכלה, לא לקיים בידינו שלטון יהודי בארץ ישראל, לא לאומנות ולתקשורת, לא להתפתחות בקיצור, המדעים, לא לחיים הלאומיים.
תנועת תורה ועבודה באה להדגיש את אמירת הכן לחיים הפרטיים, הלאומיים והציבוריים תוך חיזוק כל התחומים שהוזכרו.
אז למה דווקא "עבודה" ולא: אומנות, עשייה, דרך ארץ או חיים
המילה עבודה היא מילה רב משמעית, שתחילתה עוד בגן עדן, שם נצטווה האדם הראשון לעבדה ולשמרה דרך עבודה שבלב ועבודת הקורבנות, ועד לעבודה היומיומית של כל אדם בעולם.
הבחירה בהדגשת ערך העבודה החלה בדגש על האנשים שעובדים עבודה עצמית ומתפרנסים מיגיע כפם, ובמיוחד ביישוב הארץ.
מילה זו נבחרה כי היא מילה כוללנית, הכוללת בתוכה את תפקיד האדם שניתן לו בגן עדן ואת עבודת ה' בכלל, ומבטאת ערכים חברתיים והתיישבותיים במובנם הרחב והכולל.
אם הדגשים על ערכי תורה ועבודה כל כך חשובים, אז למה התעוררנו רק לפני כמאה שנה
עם ישראל חי שני סוגים של מערכות חיים: חיי גלות וחיי גאולה. באלפיים השנים שקדמו לאתחלתה דגאולה לא היה שייך לשים דגש על ערכי העבודה, אלא רק על לימוד התורה ושימורה, כתזכורת לקראת החזרה לחיים תקינים של עם בארצו.
ומיום שהחל העם לשוב לארצו דרוש היה להדגיש את הערכים שלא היו אקטואליים בימי הגלות, ולחרוט אותם על דגלנו בצורה הבולטת והברורה ביותר.
הרעיונות התנועתיים נשמעים נפלאים, אך דווקא בגלל זה הם הדרך הקשה, אז למה להתאמץ יותר
נכון, האמת קשה, ואם רוצים לעשות את רצון ה' בעולם צריך להשקיע מאמצים רבים. כל מי שלא בחר בדרכה של תורה ועבודה בעצם בוחר בדרך הקלה, מבלי להסתבך ברעיונות האמיתיים שרוצה הקב'ה שניישם בעולם.
עם זאת יש לציין, שהאדם מורכב מגוף ונפש ובהתאמה עליו גם לפעול בחייו. לנפש יש צורך בלימוד תורה ועיון בה, והקב'ה הדגיש בזה שהתורה לא ניתנה למלאכי השרת, אלא לבני אדם עם גוף שהוא רוצה שנעבוד וניישם בעזרתו את ערכי התורה בחיים, כמו שציווה את אדם הראשון "לעבדה ולשמרה". רצונו של הקב'ה הוא שנשתמש בכוחות החיים שקיבלנו ונפיק מהם את הטוב ביותר, וכך גם אנו נהיה מרוצים יותר מחיינו, כי נשיג את המטרות שלנו בחיים.
בכל התנועות יש ביטוי לערכים בשם התנועה, כמו ב"נוער העובד והלומד", ה"צופים", ה"שומר הצעיר" אז למה אנו נקראים "בני עקיבא" ולא "תורה ועבודה"?
שם התנועה הוצע ע"י החבר אברהם קסטנבוים ונבחר ע"י מייסד התנועה יחיאל אליאש.
חז'ל לימדונו ערך יסודי בחינוך "והיו עיניך רואות את מוריך", כלומר, אם רוצים לחנך לערך יש ליישמו בדוגמא אישית ולראות את יישום הערכים בחיים. ומכאן למדה התנועה את הרעיון להיקרא על שם מורה דרך ולא דווקא על שם הערך.
בני-עקיבא כתנועת נוער המחנכת לחיים של תורה ועבודה, ראתה לנכון להיקרא על שם אדם שחי ופעל ברוח הערכים המרכזיים של התנועה.
אז למה דווקא רבי עקיבא?
רבי עקיבא היה אדם גדול בתורה ובעשייה, ואנו לומדים זאת הן מתוך דבריו וכתביו והן מתוך הנהגותיו ופועלו:
הוא עמוד התורה שבעל-פה, כי "כולהו אליבא דרבי עקיבא",
הוא שקבע ש"ואהבת לרעך כמוך" זה כלל גדול בתורה,
הוא גדול מרביצי התורה בישראל, עשרים וארבע אלף תלמידים מראים מחנך גדול,הוא היחיד שיצא בשלום מן הפרד"ס (הקבלה) ודרש תלי תלים על כל על כל תג בתורה,
הוא שהנהיג את המרד הלאומי ועשה הכל כדי להביא את הגאולה,
הוא שראה את הגאולה בימי החושך של עם ישראל.
רבי עקיבא מהווה צירוף של גדול המנהיגים, גדול המחנכים, גדול בתורה שחי את חייו כמופת חינוכי לרעיונותיו, וכל זאת מתוך מאמץ רב ותוך בניית אישיותו מהיסוד,
וזה סיבה טובה להיקרא על שמו.
אז למה עקיבא ולא רבי עקיבא?
לימדונו חז'ל, ש"גדול מרבן שמו", כלומר, היה סדר היררכי במעמד הרבנים שהתבטא בתואר שלהם והסדר מהקטן לגדול הוא: רב, רבי, רבן, בלי תואר, אלא רק שם פרטי.
הגדול שבכולם הוא זה הנקרא בשמו הפרטי, וכידוע בחיי רבי עקיבא היו 3 שלבים:
לפני שלמד תורה.
בימים שלמד וגדל בתורה ואז קראוהו רבי עקיבא.
ובימים שהיה לגדול האומה קראוהו בשמו: "עקיבא נחמתנו", "עקיבא אפילו יעלו עשבים בלחייך", "עקיבא כל הפורש ממך כפורש מן החיים" …
וכמו כן, ניתן לציין שהיינו רוצים להיות קרובים לעקיבא עד כדי כך שנקרא לו בשמו הפרטי ולא להרגיש את החיץ שיוצר התואר כמפריד בינינו.
סיבה נפוצה נוספת גורסת שרצו להיקרא תנועת בני רבי-עקיבא, אך זה לא נשמע טוב, אז פשוט "בני-עקיבא".
והאמת ההיסטורית היא, שכך הציע החבר אברהם קסטנבוים וכולם התלהבו, אז אם רוצים ניתן גם לדרוש על כך שעוד לפני שרבי עקיבא למד תורה, ראתה בו בתו של העשיר כלבא שבוע ענוותן בעל מדות מיוחדות שחי לפי כללי "ואהבת לרעך כמוך" מבלי ללמוד כלל. ואנו בשם הזה רוצים לתת דגש למידות נאצלות האלה כבסיס לערכינו.
מה, זהו
לא! יש עוד המון מה להרחיב ולברר ואנו הבאנו רק את קצה קצהו.
מעלה - המרכז לציונות דתית 2017 © מעלה - המרכז לציונות דתית