הדפסה
משפחה - תורה לילדים

מעשה שהיה- לפרשת שופטים

אין להפקיע מחיר
ה"חזון איש", רבי אברהם ישעיה קרליץ זצ"ל, סרב לקבל על עצמו מישרה רבנית, וחי בדוחק ממכירת ספריו, ע"י אשתו, במחירים הנמוכים שקבע. פעם אחת, כאשר יהודי עשיר בא לקנות מספריו, לא הקפידה הרבנית למכור לו את הספר ברבע לירה, כמחיר שקבע בעלה, ה"חזון איש", אלא לקחה ממנו את הלירה השלמה שמסר לה. כאשר נודע הדבר ל"חזון איש", ביקש מאשתו את השטר, קרע אותו לגזרים, ואמר: אין בכך משום "בל תשחית" כי הלקח שתלמיד מכך, שווה הרבה יותר מערכה של לירה אחת. לאחר שיצאה מהחדר, רכן ה"חזון איש" אל מתחת לשולחן, אסף את קרעי השטר, הדביקם אחד לאחד, ואח"כ דאג להחזיר את השטר לבעליו.
ברוך גם בצאתך
כאשר נתקבל רבי לוי יצחק כרבה של ברדיצ'ב, אמר בדרשה שנשא בטקס שנערך לכבודו: "נאמר במסכת ברכות (נ"ד, ע"א), הנכנס לכרך מברך שתיים. אחת בכניסתו ואחת בצאתו. ונשאל- הלוא מדובר כאן ב"נכנס לכרך", ומה שייך כאן עניין יציאתו?. אלא, הוסיף רבי לוי יצחק, מדובר היה ברב שבא בפעם הראשונה לעיר לשבת בה על כס הרבנות. בעלי הבתים קיבלו אותו בכבוד גדול, ועל אותו רב להתפלל אותה שעת כושר, גם על "יציאתו", על היום שבו יהיה עליו לעזוב את תפקיד המרא דאתרא, יהיה יוצא ממנה בכבוד. שכן בדרך-כלל, סיומו של תפקיד רב במקום יישוב, כרוך בבזיונות.
"לא תטה משפט לא תכיר פנים"
מספרים על רבי שמלקי מניקלשבורג, שבזמן כהונתו ברבנות, תמיד היו תלויים על הקיר שבבית-הדין שלו, מקל ותרמיל. כאשר שאלוהו פעם פרנסי העיר, מה טעם מצא להציב בקיר שניים אלה, השיב להם: דעו לכם, ראשי הקהל, שאין אצלי משוא פנים. לא אטה משפט ולא אכיר פני איש, יהיה אשר יהיה, יקוב הדין את ההר. ואם אחד מכם לא יהיה מרוצה ממני, הריני תמיד מוכן ומזומן להסתלק מן הרבנות, לקחת את מקלי ותרמילי ולנדוד ולילך באשר אלך, אפילו אם אצטרך, חס ושלום, לחזר על פתחי נדיבים. (מתוך: אמרות חכמה על התורה)
שוחד בכל דבר
אלמנה אחת נכנסה אצל הגאון ר' יהושע, רבה של קוטנא, ובדמעות שליש סיפרה לו על עוול שגרם לה אחד מתושבי העיר, וביקשה מהרב שיזמינו לדין תורה.
סרב לכך הרב ואמר לאלמנה הבוכיה: שוחד הוא לאוו דווקא בכסף. אפילו דמעות יכולות להיחשב כשוחד, ובפרט דמעות של אלמנה, ואחרי שראיתיך בוכה בדמעות שליש, לא אוכל לנהוג בדין בלא משוא פנים.
"כי יפלא ממך דבר"
חסידים מעיר אחת באו להתלונן בפני ר' אברהם מסוכצ'וב, על הרב של עירם, שהכשיר בשאלה של בשר וחלב, שלפי דעתם היה צריך להחמיר בעוד הרב הקל, ושאלו- האם ניתן עוד לסמוך על רבם בהוראותיו בשאלות של איסור והיתר, או שמא להביא רב אחר תחתיו.
השיב להם האדמו"ר: הרי אפילו לדבריכם, הרב הכשיר דבר שהוא עניין של איסור דרבנן, ואילו אתם רוצים לעבור על איסור דאורייתא, כי מחלוקת היא איסור דאורייתא, לדברי הכל. והוסיף: וזהו שאמר הכתוב: "כי יפלא ממך דבר בין דם לדם, בין דין לדין", הרי זה מפני שיש "דברי ריבות בשעריך".