הדפסה
משפחה - תורה לילדים

הצטיינותו המיוחדת של כלב בפרשת המרגלים

הגאון רבי יצחק אלחנן ספקטור היה מגדולי הרבנים במזרח אירופה במחצית השניה של המאה הי"ט יותר משלושים שנה כיהן כרבה של קובנה, בירת ליטא; ובצד גדולתו בתורה, היה מנהיג ציבורי רב פעלים והוראותיו בעל פה ובכתב נתקבלו על ידי רבני הקהילות באירופה בלא עוררין.
רבי יצחק אלחנן נטה אחרי תנועת "חובבי ציון" בצעדיה הראשונים; אך בניגוד לידידו הרב שמואל מוהליבר, רבה של ביאליסטוק, לא היה מן הפעילים הבולטים בה ובכמה מקרים נקט עמדה פושרת למדי בפולמוס שהתעורר בענין זה בקהילות מזרח אירופה. במידה מסויימת היה נתון להשפעת מזכירו רבי יעקב לפשיץ, שהיה מתנגד חריף ל"חובבי ציון" ואף יזם פעולות חריפות נגד התנועה בקהילות קובנה.
יום אחד הגיעו לביאליסטוק כמה כתבי פלסתר נגד תנועת "חובבי ציון", שחוברו בקובנה בהשראתו וביזמתו הפעילה של רבי יעקב ליפשיץ. הרב שמואל מוהליבר, קרא במורת רוח את כתבי הפלסתר שהגיעו מקובנה ומיד הריץ מכתב תקיף לחבירו רבי יצחק אלחנן והוכיחו על כך, שאינו משמיע קולו ברבים נוכח כתבי הפלסתר המתפרסמים בעירו ומשתמע מכך שהוא נוקט עמדה נייטרלית בפולמוס הציבורי, שמעורר מזכירו נגד תנועת "חובבי ציון".
רבי יצחק אלחנן, חבירו ומעריצו של הרב מוהליבר, השיב לו בנימת פיוס, שלא מצא לנכון להתערב בפומבי בפרשת כתבי הפלסתר של מזכירו, כי אהדתו לתנועת "חובבי ציון" אינה בגדר סוד ו"כל העולם יודע שאני עומד לצידכם".
הרב מוהליבר לא נרגע מדברי ההצטדקות של חבירו הדגול והריץ אליו מכתב נוסף, שבו כתב בין השאר: משנים עשר המרגלים ששלח משה לתור את הארץ, התנגדו שניים לעמדת הרוב, שהוציאו דיבת הארץ רעה: כלב בן יפונה ויהושע בן נון. והנה מצינו שכאשר נגזר על דור יוצאי מצרים למות במדבר בגלל חטא המרגלים, מציינת התורה במפורש שעונש זה אינו חל על כלב, ככתוב: "ועבדי כלב עקב היתה רוח אחרת עמו וימלא אחרי והביאותיו אל הארץ".
כאן יש מקום לשאול: הלא גם יהושע היה בדעה אחת עם כלב, בניגוד לעמדת שאר המרגלים. מדוע אין הכתוב מזכיר כאן, שגם יהושע עתיד לבוא אל הארץ ולהתנחל בה, כפי שנאמר במפורש על כלב?
התירוץ לכך הוא, שכאשר המרגלים פתחו בדברי הסתה וניאוץ נגד הארץ היעודה לישראל, היה זה כלב שעמד בפרץ באומץ לב נדיר, כשהוא מתייצב יחידי נגד הרבים, ככתוב: "ויהס כלב את העם אל משה ויאמר: עלה נעלה וירשנו אותה כי יכול נוכל לה". אותה שעה איננו שומעים דבר על יהושע ונראה שעדיין עמד מן הצד ושתק והשליך את יהבו על חבירו הנמרץ כלב ורק בשלב מאוחר יותר, כשהדברים הגיעו לידי כך שההמונים קראו בנימת יאוש: "נתנה ראש ונשובה מצרימה" ומשה ואהרן נפלו על פניהם לפני המוני בני השבטים - התערב גם יהושע יחד עם כלב, ככתוב: "ויהושע וכלב בן יפונה קרעו בגדיהם".
נמצאנו למדים מכאן - סיים הרב מוהליבר את איגרתו לרבי יצחק אלחנן - שפעילותו של מנהיג ציבורי אינה נמדדת רק בעמדה הכללית שהוא נוקט, אלא גם בדרך ובצורה שהוא מפגין את עמדתו ברבים . . .