הדפסה
משפחה - תורה לילדים

שבת במחיצת הצדיק

הצדיק רבי מאיר'ל מפרימישלן, נודע בקרב החסידים במסירות הנפש, שהיה מגלה לגורלו של כל יהודי. המוני העם אהבוהו מאד והיו משכימים לפתחו כדי ליטול ממנו עצה טובה בשעת מצוקה ולהתברך מפיו הקדוש. לעומת זאת זכה רבי מאיר'ל לביקורת מסויימת מצד חוגי הלמדנים, שלא נתפשו לתנועת החסידות.
ומעשה בתלמיד חכם נודע, שהטיח כלפי רבי מאיר'ל את הדברים הבאים: עד מתי מעקם עלינו רבי זה של החסידים את הכתובים ומוציאם מפשוטם? אסע אליו לשבת: וכאשר יתחיל לדרוש את דרשתו, אעשה ממנו חוכא והיטלולא כדי שהבריות ידירו רגליהם מביתו וכך יחדל האיש לעוות ולעקם את פסוקי התורה הקדושה . . .
בערב שבת פרשת "אמור" קם האיש ונסע לעשות את השבת בעיר פרימישלן, במחיצת רבי מאיר'ל וחסידיו. בדרך כלל, נהג רבי מאיר'ל לדרוש באזני החסידים בכל שלוש הסעודות בשבת, אך הפעם לא השמיע הצדיק דברי תורה בסעודת ליל שבת וגם לא בסעודת צהרי שבת; ודבר זה היה לפלא בעיני חסידיו המובהקים, שהיו מסובים על שולחן הרבי מדי שבת.
כשהסבו רבי מאיר'ל וחסידיו לסעודה השלישית, פנה לפתע הצדיק לעבר המסובים ושאל: מי מכם יכול לפרש לי את הפסוק הבא בפרשת השבוע: "כי כל איש אשר בו מום לא יקרב"?
עוד הרבי מדבר ומיד נשמע קולו של אותו למדן, שבא לקטרג על הצדיק: מה שאלה יש כאן? פסוק זה תינוקות של בית רבן יודעים לפרשו! ותוך כדי דיבור מיהר האיש לפרש את דברי הכתוב כפשוטו וכלשונו.
שיסע רבי מאיר'ל את הדובר בתנועת יד של ביטול ואמר: הטה נא אזנך ושמע, איך מאיר'ל מפרש פסוק זה: "כי כל איש" - מי שמחזיק עצמו שהוא "כל איש". הסובר שהוא אדם שלם ומושלם ויודע הכל; "אשר בו מום" - סימן הוא, שהאיש מלא מומים וחסרונות; ולכן "ולא יקרב" - אין לו התקרבות, לא עם ד' יתברך ולא עם אנשים . . .
המוני החסידים, שהיו נוכחים באותו מעמד, לא הבינו את פשר חילופי הדברים שבין הרבי לאורח, שנודע כחריף וכבקיא בכל מכמני התורה. אולם האורח הלמדן עמד מיד על משמעות הדברים, שהטיח רבי מאיר'ל בפניו בנוכחות קהל החסידים ומאז חדש להשמיע דברי ביקורת וקנטור על אורחותיו ותורתו של רבי מאיר'ל.