הדפסה
משפחה - תורה לילדים

בדיקת חמץ

מה כבר יכול להיות מסובך ב"משחק" בדיקת החמץ המסורתי, לוקחים כרגיל את הקרקים של הדג מלוח עוטפים בנייר טואלט ומניחים ברחבי הבית.
בבתי הזוגות הצעירים, עם הילדודס הקטנים, נוטים אף לעשות רשימה מסודרת "ליתר ביטחון...". אבל מי חשב שגם אצלנו הותיקים יופיע הנגע..
בידי עבדכם הנאמן, בן הזקונים (18), הופקדו שני קרקרים והשאר הופקדו בידי אחיו המסורים.
ועכשיו השאלה הקשה.. איפה מניחים? ובכן, ללא היסוס זרקתי את הקרקר הראשון (עטוף בנייר כמובן) אל עבר שולחן האכילה, ואת השני- לעברו השני של החדר על אחד הכסאות, ובזה חשבתי שסיימתי את משימתי. מה עם השאר, אתם שואלים? שהאחים ישברו את הראש. אני את שלי תרמתי.
האמת שעד לכאן זהו סיפור די קלאסי לערב החג, אבל מה לעשות שאם זה היה סיפור קלאסי לא היה מקומו כאן. אז הנה השוס: "אתם בטוחים ששמתם עשר חתיכות?", "טוב, זה כבר לא מצחיק.." ולאט לאט זה התפתח ל"טוב, מיצינו, הפכנו כבר את כל הבית מישהו רוצה להתודות?". שתבינו, זה היה כבר בשלב שהפכנו את כל הבית כולל מתחת לספות, מעל לארונות, מאחורי הדלתות ואיפה לא... היו רגעים שבתוך ליבי כבר חשבתי להכין עוד חתיכה מפוברקת ולגמור עם כל הסיפור המוזר הזה.., אבל לבסוף הישועה באה, כרגיל ממקום לא צפוי. אחותי, היקרה מפז, פרצה לפתע בצחוק מתגלגל.. כולנו הסטנו את ראשנו לעברה אך היא המשיכה בצחוקה המתגלגל... עד שגילתי תושיה, הבטתי סביב ומולי ניצב תנור האפיה הביתי, פתחתי אותו... (וההמשך כמובן ידוע)
(זה הזמן גם לחנוך את אפשרות התגובות למאמרים הנמצאת בצד שמאל למעלה)
מעלה - המרכז לציונות דתית 2017 © מעלה - המרכז לציונות דתית