הדפסה
משפחה - כללי משפחה

על הנישואין והאם יש תקוה

<

אז זהו. בעולם החילוני הנישואין פשטו את הרגל. אפשר פשוט לקחת את התיק וללכת הביתה. אחרי שבני הזוג כבר מיצו את כל מה שהם יכולים למצות האחד מהשני, אם זה בתחום התאוות, ואם זה בתחום הילדים המשותפים, אפשר פתאום לקום וללכת. די, פשוט נמאס, זה לא מקסים כמו באגדות, ולא יפה כמו בסרטים, בסך הכל מציאות אפורה חוזרת על עצמה, מעין שקט יחסי, פשוט נמאס.

ואז קורה שבדרך כלל לבת הזוג נמאס יותר. ואם לה נמאס, אז ממש חבל על הזמן. כי בדרך כלל נשים סבלניות, אבל אם סבלנותן פוקעת, אזי אוי ואבוי. בכלל לא כדאי להסתבך עם אשה שיודעת בדיוק מה היא רוצה, ובמיוחד כשכבר נמאסת עליה. ומצד שני הגברים, תמיד חרב הבגידות עומדת מעל לראשינו, נכון אצלינו בציבור שומרי התורה והמצוות אנחנו יודעים, שמי שנמצא כל הזמן בעולמה של התורה, אזי הוא יותר מדי עסוק בענייני התורה , אז מטבע הדברים הוא פחות טרוד מאותו היצר. אבל עובדה היא שגם אצל הדתיים יש בעיות, וגם אצלהם יש גירושין, ומה לעשות אמנם בקול ענות חלושה, אבל ירחם השם, גם על בגידות שמענו. אז מה עושים זו גזירה משמים וזהו לא! יש פתרון פשוט.

שיטה מאד יעילה והיא: מודעות עצמית. גבר צריך להיות מודע לחולשות שלו, ולדעת ששמירת העיניים זו לא קלישאה, אלא תרופה ממש! העיניים לא רואות אם לא מסתכלים, על הסתכלות יש בחירה. והבחירה נובעת מסקרנות, מרצון לבחון ומעוד כמה פחדים. תארו לכם מצב, שמישהי שהיא לא כל-כך צנועה מתנהגת בצורה שקצת מושכת איזה גבר דתי, אפילו מתקשרת אליו טלפונית, או סתם מתעניינת בו, משהו זז באגו שלו, והוא מתחיל קצת להתבלבל, אם הוא לא יודע לשים את הסטופ במקום, אזי הוא בבעיה. הוא צריך לזכור, שאשתו היא במקום הראשון, ופשוט להסיח את הדעת מאותן מחשבות טורדניות על אותה אשה שהיא בעצם מכשול, אפילו שאין אנו מבינים מה כוונתה האמיתית, יכול להיות שהיא סתם רוצה לקדם את עצמה מבחינה מקצועית, ולכן היא מבקשת תשומת לב, כי נדמה לה שהאיש הזה יכול לקדם את האינטרסים שלה. מחשבה כזו יכולה להציל גבר ממחשבות מכשילות. גבר תמיד צריך לזכור, שאשתו וילדיו הם העיקר, ושהיא היא זו שבאמת רוצה את טובתו, כי פשוט מה לעשות היא תלויה בו, וטובתו היא טובתה. אם גבר חושב כך, הוא יכול להינצל מהרבה נסיונות ופיתויים שהעולם החיצוני מציב לו. חוץ מזה שאשה כזו היא מכשלה ואי אפשר לדעת מהי רוצה באמת, וזה הכי מפחיד. תמיד טוב לשמור מרחק סביר, ליתר בטחון.


דבר נוסף שצריך לזכור הוא שתמיד כשאנחנו פוגשים איזה בן אדם נחמד, ושנדמה לנו באותו הרגע שהוא יותר נחמד מבן הזוג שלנו, נדמה לנו שאנחנו מפסידים. הנה אוטוטו אני מתגרש, ואני יוצר מערכת יחסים חדשה, בלי כל המכשלות שהיו לי במערכת הראשונה, ויהיה לי הרבה יותר טוב.

צריך להבין שלכל אחד יש את היתרונות שלו והחסרונות שלו, ושאולי אם תהרוס את המערכת הקיימת ונניח שבאמת תבנה מערכת חדשה עם בן זוג אחר, זה לאו דווקא יהיה מוצלח יותר, כי מה לעשות גם לבן הזוג החדש יש חסרונות ואולי בדיוק במקום שבן הזוג הקודם היה מוצלח בן הזוג הזה יהיה גרוע, אז בשביל מה להסתבך. צריך לדעת שאין מושלם, צריך להעריך את היתרונות של בן הזוג הקיים, ולהמעיט בחסרונותיו, כי רק כך מתגברים על היצר הרע של להרוס בית, שהוא כל-כך חזק בדורינו.


צריך לדעת: מה שלא יהיה, גירושין זה הרס, והרס עצמי רב. לפעמים רב החורבן על הבניה, ולפעמים המחיר שמשלמים הוא כה רב, עד שלפעמים אתה חושב, אולי היה עדיף בכל זאת להישאר חרף כל החסרונות, כי כמה שהנישואין גרועים, אם אין שם אלימות ובגידות אמיתיות, עדיין תמיד יש סיכוי לבניה. גירושין זה הרס, זה בעצם כלו כל הקיצין.


צריך להיות חזקים, ולהמשיך יחד, ואשה שעוברת נסיונות כאלה, ושחשה שלבעלה קשה להתמודד איתם, טוב תעשה אם תושיט יד ותתמוך, ושתגלה הבנה (אך לא הסכמה) למצבו של בעלה. היא צריכה לאהוב אותו יותר, להראות לו שהטוב האמיתי נמצא בבית, ואז גם לו קל יותר להתמודד עם יצר הרע. כי אם הוא יודע שבבית יש לו יהלום, יהיה לו הרבה יותר קל לחשוב שטוב יהלום אחד ביד משנים על העץ, ואז גם אם יהיו פיתויים מבחוץ, הם יהיו חלשים, כי הפיתוי מבית עדיף ונגיש יותר.


כך שהמושג "חכמות נשים בנתה ביתה ואיוולת תהרסנה" ממש נכון במיוחד בדורינו. אשה יכולה לסובב את ראשו של בעלה אליה, אם היא חכמה. וחכמה זה נתינה ללא סייג, זה נאמנות אמיתית, ומעל לכל קבלה ללא תנאי. אשה כזו באמת תצליח לבנות את ביתה, וכמו שהיא מעבירה על מידותיה הקדוש ברוך הוא יעביר גם הוא על מידותיו ויגזור עליה ועל בעלה גזירות טובות, וישכין בביתה שלום בית אמיתי.