הדפסה
מעגל השנה - יום השואה

טקס יום השואה

1. הקראת שמות של אנשים שנספו בשואה והמקום בו נספו.

כל אחד מעורכי הטקס אומר שם ומדליק נר(הנרות מסודרים בצורת מגן דוד ומתחתיו בחצי גורן פני הפסוק:עם ישראל חי-תלוי במס' עורכי הטקס)

2. קריאת תהילים.

3. אמירת הקדיש הכללי (ע"י רב האולפנא או הישיבה)

4. נספח מס' 1+השיר "תשמור על העולם ילד"

נספח מס' 1:

מיום שלישי ועד שבת נמשכה אקציית הילדים. הילדים הוטענו ונזרקו לקרונות המשא. אם יהודיה, שמזרועותיה נתלשו בכוח שלושת ילדיה, זעקה בקול. היא לא בכתה, הייתה זו שאגה אדירה, שפילחה את האוויר מסוף הרציף ועד סופו, מחרישה באימתה את כל הקולות האחרים. אף הגרמנים הזדעזעו והקצין אמר לה: "עלי מהר לקרון והוציאי את ילדך!". נשימתנו נעצרה לרגע והגרמני הוסיף: "אך עליך לבחור אחד, שומעת יהודיה? רק אחד!"
עד שהאם עלתה על הקרון פשטו הילדים את זרועותיהם והחזיקו בה. שלושתם בכו: "אימא, הצילי אותנו אימא!" האם קפאה תחתיה חושיה ניטשטשו, והיא הוצאה מהקרון בידיים ריקות.
ילדיה- נותרו שם.



5.נספח מס' 2 +השיר שמע ישראל

נספח מס' 2:
".. לפתע פתאום צף ועולה לנגד עיני היום האחרון בגטו, כשאני וישראל בעלי עדיין ניסינו לחפש עזרה להציל את ילדתנו הפעוטה, ופנינו אל שוטר יהודי מכירנו ששמו פרלשטיין.
משפחתו של פרלשטיין אהבה מאוד את תמרלי הפעוטה. פרלשטיין, שהיה אותה שעה בחדר, הסיר את כובע השוטרים שלו מראשו ומסר אותו עם תעודותיו לישראל.
"רוץ מהר לכיכר ההטענה, ותודיע לקצין התורן, שילדתך בין הילדים החטופים. בטוחני שתצליח להחזיר את תמרלי, שכן משפחות השוטרים מוגנות הן. הקרונות עדיין בכיכר והמשלוח לא יזוז אלא בחצות הלילה".
בידיים רועדות חטף ישראל את הכובע ולי אמר לחכות אצל משפחת פרלשטיין. משהגיע לדלת הוסיף השוטר הערה קטנה: "ישראל, שכחתי לומר לך שבדרך עליך לחטוף מישהו, בוגר או ילד, שיבוא במקומה של תמרלי, שכן מספר הנפשות שבמשלוח מוכרח להתאים".
נעמד ישראל כמאובן. דומה היה, שאינו תופס לרגע במה מדובר. אבל מייד הסיר את כובעו מראשו והניחו עם התעודה על השולחן.
"ילדתי היחידה", שמעתי את דבריו החנוקים- "ילדתי היחידה, רק אותה אני רשאי להקריב קורבן, רק את שלי, רק את שלי!"


6.נספח מס' 3- עורכי הטקס ישובים על הבמה בצורת ראש חץ, האחרון שבהם עומד ראשון ואומר את נספח 3 אחריו קם העומד במקביל אליו ואז שניהם אומרים את נספח 3 יחד, וכך מתווספים להם אחד אחרי השני שאר עורכי הטקס.

נספח מס' 3:
"כאן במשלוח הזה ,אני חווה עם הבל בני, אם תראו את בני קין,בן אדם, תגידו לו שאני...."

7. נספח מס' 4 (הקטע של אילן פרידמן)+השיר "אלי"

נספח מס' 4:

כשהייתי קטן ואמא אמרה לי "שואה", היא הסבירה לי ש "האנשים הרעים לקחו את היהודים הטובים והרגו אותם".
כשקצת גדלתי והמורה אמרה "מחנה השמדה ", ספרו לי שזה מקום שלקחו אליו אנשים חלשים ולא יעילים , וכדי לפתור בעיות השמידו אותם.
כשגדלתי עוד קצת ואמרו לי "שואה", הבנתי שלקחו יהודים - שישה מליון יהודים - ובגלל שהם לא היו יעילים, השפילו, עינו, ורצחו אותם.
אך לפני כמה זמן נגש אלי אדם מבוגר ואמר: "את היהודים הרגו לא בגלל שהם לא היו יעילים, אלא בגלל ש"יהודים יעילים רק כשהם מתים".
לא הבנתי איך אדם מת יכול להיות יעיל, עד שהבנתי מהו "מחנה השמדה".
מחנה השמדה הינו בית חרושת למוות, בית החרושת המשוכלל ביותר עלי אדמות. המפעל הנו משוכלל משום ש"חומר הגלם" הוא חומר הגלם היחיד בעולם שחושב, שמתנגד ושיכול למרוד. את "חומר הגלם" הזה צריך להביא בערמה. את חומר הגלם צריר לנצל באופן היעיל ביותר. ולכן צריך מפעל משוכלל מאד.
בבית החרושת יש מכונות משוכללות ודייקניות, והן עובדות בצורה היעילה ביותר והמזוויעה ביותר. הדבר המוזר ביותר בבית החרושת הוא שמפעיליו, הם ו"חומר הגלם" מאותו סוג - בני אדם, רק שהם לא נולדו יהודים.
תהליך פעילות המפעל הוא כמו סרט נע ענק: כל כמה שעות מגיע משלוח של "חומר גלם מורכב מאד", צריך לפרק אותו ולהשתמש בכל חלק, אסור לבזבז. את הציוד האישי והבגדים שולחים לשמוש חוזר לגזע הארי, את השערות שולחים למפעלים ושם עושים מהם בגדים, שטיחים, מילויים לכריות ולשמיכות, את שיני הזהב שולחים לצורפים, שעושים מהם תכשיטים. אז נשאר האדם עירום וחסר כל, וגם בזה יש שימוש: ממיתים אותו ומשומנו מייצרים סבונים, ואז שורפים אותו ובאפרו ניתן להשתמש כזבל לאדמה, כי "היהודי יעיל מאד - אך לא כאדם חי!"
עדיין אינני מבין את משמעות השואה וכמה זה שישה מיליון, ואני בטוח שלעולם לא אבין, אבל בדבר אחד אני בטוח , שצריך לזכור ולא לשכוח!

8. נספח מס' 5


נספח מס' 5:

"קל לאמוד מיליונים.
לא היה רגע בפולין שלא חשבתי על כך.
לא היה לילה ששנתי לא נדדה בי.
אמרי לי את האמת. את מסוגלת להמחיש לעצמך מה זה מיליונים?!
אדם אחד ויחיד שניתקוהו מיקיריו, הובל בלילה, מעורטל מכל, אל תאי הגזים.
גביש ציקלון ירד לתוך התא והאדם האחד והיחיד החל להיחנק.
דקה, 5 דקות, רבע שעה...
תינוק אחד ויחיד נקרע מחיק אמו והרוצח הנאצי רוצץ ראשו אל עמוד חשמל.
ילד אחד ויחיד שסעו בו כלבים והוא רץ מסונוור מזרקורים ונופל לתוך בור אש.
אם אחת ויחידה הידקה אצבעותיה מסביב לצוואר תינוקה לבל יבכה ויסגיר למרצחים את כל יושבי הבונקר.
ועתה,
הכפילי זאת בעשר, במאה, באלף, ברבבה, במיליון.
את יודעת,הרי למדת חשבון בבית ספר.
אשר לי, אני רואה תמיד את האחד והיחיד, הכאב האנושי אינו יודע את לוח הכפל, איך לחשב מיליונים במחשב והרי אין לו לאדם אלא לב אחד בלבד,
ולב זה תופס בקושי פחד אחד מהו, יתמות אחת מהי, שכול אחד....
לא איני מתיימרת לספר על מיליונים..."


9. שירת "התקווה" ו"אני מאמין"

10. נציגים של המשלחת האחרונה שיצאו לפולין,כל משתתף מנסה לספר על רגע אחד מכל מה שעבר עליו בפולין,הרגע הקשה ביותר או הרגע שבו הוא קלט באמת מה קרה שם. כמו כן אם יש סרט של המשלחת אפשר להקרין בסוף/ ניצול שואה שמספר את סיפור חייו.