הדפסה
מעגל השנה - פסח

שביעי של פסח

השבוע בערב שלאחר ליל הסדר, התחלנו בקיום מצוות ספירת העומר. ערב ערב עד חג שבועות נספור ונתקדם צעד אחר צעד לחג השבועות שיחול ביום ה-50 לחג הפסח "וּסְפַרְתֶּם לָכֶם מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת מִיּוֹם הֲבִיאֲכֶם אֶת עֹמֶר הַתְּנוּפָה שֶׁבַע שַׁבָּתוֹת תְּמִימֹת תִּהְיֶינָה, עַד מִמָּחֳרַת הַשַּׁבָּת הַשְּׁבִיעִת תִּסְפְּרוּ חֲמִשִּׁים יוֹם" (ויקרא כג טו). בפסוקים אלו פסח נקרא "שַּׁבָּת" למרות היותו 'חַג' והשאלה למה? ישנם מספר דברים  המבדילים בין חג לשבת. שבת נקבעה מששת ימי בראשית,  בעוד שאת תאריכי החגים קובעים חכמי ישראל שמסדרים את לוח השנה. שבת עיקרה מנוחת הגוף והנפש ועל כן אסורים בה כל המלאכות, בעוד שבחגים קיימת יותר מצוות תענוג ושמחה ועל כן התורה התירה בהם מלאכות הקשורות בהכנת אוכל. ההבדל השלישי הוא שבחגים מוטלות עלינו מצוות הכרוכות באקטיביות מעשית בעוד שבשבת אנחנו יותר פסיביים, סופגים אל קרבינו את חווית השבת. מכל הסיבות הללו היה ראוי שפסח יקרא 'חג' ולא 'שבת'? בכדי לענות על כך יש להתבונן בתהליך האורך שבע שבועות המביא אותנו מפסח לחג השבועות. בתהליך זה יש לכל שבוע את הייחוד שלו בהתקדמות לקראת חג מתן תורה, אך קיים הבדל בולט בין השבוע הראשון לששת השבועות הבאים אחריו. על כן סיומו של השבוע הראשון נקרא בלשון התורה 'עֲצֶרֶת' כלומר יש כאן עצירה מסוימת בהתקדמות של שבעת השבועות "שֵׁשֶׁת יָמִים תֹּאכַל מַצּוֹת וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עֲצֶרֶת לַד' אֱלֹקיךָ (ויקרא טז ח). הדבר המייחד את השבוע הראשון מהאחרים הוא בחוויות המיוחדות שארעו בו שמפנימות בתוכנו רגשי אמונה עזים. שבוע זה נתון בין שני שיאים: תחילתו בחגיגת ליל הסדר הראשון בו שחטו ואכלו את קרבן הפסח ולמחרת יציאה חפוזה של עם ישראל כולו ממצרים. המשכו בבחירת מסלול הליכה שונה מהצפוי כשבמקום ללכת בדרך הקצרה מארץ גושן דרך אזור עזה בואך ארץ ישראל, נבחר ע"י הקב'ה מסלול ארוך המביאם אל מול ים סוף שבדרך כלל לא ניתן לחציה רגלית. והשיא השני בסיומו של השבוע בקריעת ים סוף וטביעתם של המצרים בים. חג כזה שכולו פסיביות שלנו כשריבונו של עולם מוציא אותנו ומוליך אותנו ועושה לנו ניסים ראוי להיקרא "שַּׁבָּת". נכון. המטרה הסופית הינה הכרה שכלית של האמונה, אך ישנה חשיבות עצומה גם לחלק הרגשי/חווייתי של הנפש שהופך את אמונתנו למשהו חי ותוסס בבחינת "וְצַדִּיק בֶּאֱמוּנָתוֹ יִחְיֶה"(חבקוק ב' ד). בחג נקרא בתורה את שירת הים ששר עם ישראל כשראה את מפלת מצרים "אָשִׁירָה לד' כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם" ושירה זו הינה הביטוי היותר עמוק של חווית האמונה שזכה לה עם ישראל בשביעי של פסח.

נכתב ע"י הרב ראובן הילר