הדפסה
מעגל השנה - פסח

חמץ ומצה


א.ראוי לאדם שיזכור כל השנה את חג הפסח ויתכונן אליו כבר ממוצאי פסח בכך שיזהר שלא יתפזר חמץ בבית במקומות שיהיה קשה למצוא אותו בערב פסח. ושלא יאכל חמץ בשעה שספר פתוח לפניו שלא יכנסו בו פירורים שיקשה להוציאם בבדיקות חמץ.
ב.
כתב בזוה"ק (רע"מ כי תצא דף רפ"ב ע"ב) שהשומר עצמו בפסח מחשש חמץ - שמור גופו מיצה"ר, נשמתו עליונה ועליו נאמר "לא יגורך רע". על פי זה מובא מהאר"י שהנזהר מחמץ במשהו - מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה.
ג.
מצרכים לפסח- אין לקנות שום מוצר לפסח, אלא אם כן יש עליו השגחה מרבנות מוכרת ואחראית שהוא כשר לפסח.
ד.
כל המצרכים המיועדים לפסח בבית או בחנות, צריכים להיות שמורים במקומות מיוחדים לבל יפול עליהם אבק קמח או חמץ. ויזהרו שלא להניח את המצרכים המיועדים לפסח במקום שיש חשש שיתערבו עם החמץ וביותר יש להזהר בבית שיש בו ילדים קטנים.
ה.
בעלי מכולות וצרכניות יזהרו ביותר להפריד לפני פסח את המדפים שיש עליהם חמץ, מהמדפים שיש עליהם סחורה כשרה לפסח, כיוון שתערובת עלולה להכשיל רבים ועלולה לבוא מכך תקלה גדולה. על כן בערב פסח יש להוציא את החמץ למחסנים שלא יהיה חמץ בחנות כלל, ולא יניחו אותו על המדפים כשהוא מכוסה בנייר או בבד, כיוון שהמכסה יכול להקרע ואנשים עלולים לקנות חמץ בפסח ולחשוב שהוא כשר. ועוון תלוי בצוואר המוכר.
ו.
תרופות- יש כיום רשימות של התרופות הכשרות לפסח לכל נותני הכשרויות ולקופות החולים, ולכל תרופה או סירופ בחשש חמץ אפשר למצוא בדרך כלל תחליף תרופה כשירה כפי שיתן הרופא.
ז.
אם לא נמצאה תרופה כשרה לפסח, ויש הכרח לקחת את התרופה החמץ, יקנה קפסולות כשירות לפסח, ישים את התרופה בתוך הקפסולות ויבלענה. וכל זה בגלל החשש שהחמץ נמצא בציפוי הממותק של התרופה, ובשעה שהוא מונח בקפסולה כשרה כנ"ל - הוא לא נהנה ממנו כלל.
ח.
תרופות חמץ יכול להשהותם בבית בארון של תרופות, אך אסור להשתמש בהם. ובמקרים מיוחדים ישאל שאלת חכם.
ט.
חומצת לימון, ואלכוהל - שאין להם הכשר אין להשתמש בהם בפסח, כיון שכיום הם נעשים לעיתים מחמץ, ואע"פ שיש שלב שבו הם לא ראוים למאכל כלב, אעפ"כ בשעה שמשתמשים בהם למאכל "אחשביה" והרי הם ראוים למאכל משובח של אדם, ואסורים.
י.
תבלינים - יקנה תבלינים לפסח, רק במקום שברור לו, שבדקו קודם הטחינה שאין בתבלין חמץ ושאין קמח ודגן במטחנות, ואין לסמוך על המקילים שאומרים כי חמץ בטל קודם פסח.
יא.
ביצים - באופן כללי אין כיום בעיה בביצים, ומ"מ אם קונה במקום שתבניות הביצים אינן נקיות - יבדוק שלא נדבק בביצים תערובת או קמח. ביצים המוחתמות בדיו כשר לפסח, מסומנות כיום בכוכבית.
יב.
שפתון ומשחת שיניים - צריכים הכשר לפסח (ואסור למורחם בשבת ובחג).
יג.
תמונות - מי שיש לו תמונה עם שיבולים על הקיר או מגש של חמץ תלוי לנוי על הקיר - יורידו משם ויצניעו לפני הפסח, שמא יבוא בפסח להורידו ולהשתמש בו. (עיין מג"א שם ס"ק ב).
יד.
כרית כוסמת - כרית המלאה בכוסמת לא ישכב עליה בפסח, אלא ישים אותה עם החמץ וימכרנה לגוי.
טו.
חיטים מורעלות - חיטים מורעלות המשמשות כרעל עכברים, וכד' אע"פ שהנאת האדם אינו בקיומם אלא בביעורם על ידי העכברים, עם כל זה כעת רוצה בהם ואסור להשהותם בבית (שד"ח).
טז.
כלים שלא משתמשים בהם בפסח - אין צורך להכשירם אבל צריך לשפשפן היטב בערב פסח שלא יהיה חמץ ניכר. ויעשה זאת קודם שעה ששית. ויצניעם במקום צנוע שאינו רגיל לילך לשם בפסח. וטוב לסגרם בחדר מיוחד ולהצניע את המפתח עד לאחר הפסח. (שו"ע תנא סע' א. מ"ב ס"ק ב כה"ח שם ס"ק ב, ד).
יז.
לכתחילה לא יצניע את כלי החמץ במטבח אלא במחסן, ואם מצניעם במטבח אין די בהדבקת מדבקה שכתוב בה "חמץ" על הארון, אלא ידביק את הארון עצמו בנייר דבק חזק על מנת שלא יפתח בקלות באופן, שאם בטעות יבוא לקחת משם כלי יזכר בנתיים (עיין שו"ע כה"ח ס"ק י"ג מ"ב ס"ק ח').
יח.
אם קודם פסח לא שפשף הכלים מחמץ הדבוק בהם - ישפשפם בפסח (אם לא שמכר חמץ הדבוק בכלים, עיין בסעיף הבא), אם לא שפשפם בפסח - ישפשפם לאחר הפסח (עיין כה"ח סי' תמ"ח ס"ק ז' ומ"ב שם ס"ק ו').
יט.
גם מי שמוכר את כל חמצו לגוי צריך לנקות את הכלים כיוון שאין נכרי שיקנה את ה"חמץ הדבוק בכלים". ואת הכלים עצמם אין אנו מתכוונים למכור. ולכן יש לשפשף ולנקות את הכלים היטב. ובדיעבד, מי שמכר "חמץ הדבוק בכלים" לגוי - יכול להשתמש בכלים אלו אחר הפסח. ואם לא מכר לגוי – ינקה אותם אחר הפסח. –( כה"ח שם ס"ק ז).
כ.
כלים שמשתמשים בהם בפסח - צריך להכשירם אם הם משומשים ועיין לקמן בדיני הכשרת כלים. ואם הם חדשים - הם צריכים טבילה בלבד.
כא.
חמץ גוים ברשות ישראל - מותר להשכיר חדר לנכרי כדי שידור בו בפסח, אף על פי שיודע שהנכרי יכניס לתוכו חמץ. מכל מקום, הישראל אינו נוטל ממנו שכר על הכנסת החמץ אלא שכר על שכירות הדירה, שאף אם לא יכניס לשם חמץ, לא ינכה משכרו. (ועיין שו"ע יורה דעה קנא סע' י, מתי מותר להשכיר).
כב.
מי שנזקק לסיוע של עובדים זרים, יזהירם לבל יכניסו חמץ לביתו. שמא יחשדו בו שמאכילם חמץ, ועוד שעל ידי זה עלולים להתפזר פירורי חמץ בבית. אך אם הנכרים קונים חמץ לעצמם ואוכלים אותו בחדר המיוחד להם - מותר.
כג.
מותר ליתן כסף לגוי על מנת שיקנה אוכל לעצמו, אע"פ שיודע שיקנה בזה חמץ אך אסור ללכת למסעדה ולשלם עבור החמץ שאכל הגוי (שו"ע ת"נ סעי' ז).
כד.
במפעלים וכד' שהפועלים אוכלים ביחד לא יאכל בפסח על שולחן אחד עם מי שאוכל חמץ ואפילו אם האוכל הוא לא יהודי, ואפילו אוכלים על מפות נפרדות. (שו"ע ת"מ סעי' ג').
כה.
חמץ בערב פסח - אם נמצאה תערובת חמץ בערב פסח עד הלילה, הרי היא כמו שאר איסורין שבטלה בששים. ולכן אם נמצא גרעין חיטה בעוף ובתבשיל, זורקו והשאר מותר לאכול אפילו בפסח. (שו"ע תמז סע' ב ג).
כו.
לא ישליך גרעיני תבואה בלול או במקום לח תוך ל' יום קודם פסח, שמא ישכח מלבערם.
כז.
חמץ בפסח - היות שחמץ אוסר אפילו במשהו גם בהנאה, לכן אם נמצא חמץ של ממש בתבשיל - הכל אסור. אבל אם נמצא איזה גרעין מחמשת מיני דגן בתוך הפסח, צריכין לשאול שאלת חכם (שו"ע תמז סע' א) .
כח.
באר מים שנמצאו בה גרעיני תבואה, אין להשתמש במים הללו. אמנם אם אין מים אחרים בנמצא - יסננו את המים הללו וישתמשו בהם. (מ"ב תסז ס"ק סז). ואם נמצא בו חתיכת פת - אסור אפילו אין מים אחרים, וגם סינון לא יועיל.
כט.
מצא חמץ בביתו בחול המועד – יוציאו וישרפו מיד. או יזרקנו לשירותים (שו"ע תמו סע' א). אך לא יברך על ביעורו כיוון שכבר ביטלו בערב פסח. וכשמגביה את החמץ - יכוין שלא לזכות בו. (כה"ח תלה ס"ק יב).
ל.
אם מצא חמץ ביום טוב או בשבת חול המועד וכן בשבת שחל בערב פסח אחר זמן הביעור - אסור לטלטלו משום שהינו מוקצה. ולכן יכפה עליו כלי עד מוצאי יום טוב או מוצאי שבת ואז ישרפו. וכששורפו - יברך ללא שם ומלכות (כה"ח תל"ה ס"ק י"ב. שו"ע תמו סע' א. כה"ח תמו ס"ק ט).
לא.
מי שמצא פיתות בתא ההקפאה בחג או בשבת - יפרוש עליו מגבת והרי זה כעין כפיית כלי. ובמוצאי שבת - יבערנו
לב.
המוצא חמץ בשבת או ביום טוב בזמן איסור חמץ ואינו יכול לבערו אז, כדלעיל, טוב שיאמר: "רבש"ע מה שאיני שורף החמץ הוא מפני שחכמים גזרו שלא לגעת בו משום מוקצה ואתה ציויתני "ועשית ככל אשר יורוך" ואני מקים את מצותך". באמירה זו אדם מוכיח כוונתו לא יעבור על "בל יראה ובל ימצא" כי רצונו לבערו מיד לכשיוכל. (עיין תוס' פסחים כ"ט ע"ב ד"ה ר"א ועיין תוס' כתובות דף ז' ד"ה: "טוב שיאמר").
לג.
המוצא חמץ ברשות הרבים בימי הפסח אסור לו להגביהו, ואפילו אם מתכוין שלא לקנותו. ואם חושש שילדים יאכלו אותו, ירים אותו ויתכוין לא לזכות ויניח אותו במקום אחר (כה"ח תמו ס"ק א).
לד.
חמץ אחר הפסח - אסור לאכול חמץ ביום שבת שלאחר שביעי של פסח.
לה.
חמץ ממש שעבר עליו הפסח - אסור בהנאה ואסור למוכרו לנכרי וכד'. אמנם כלים שבלעו חמץ מותרים בשימוש אחר הפסח. (שו"ע תמח סע' ג. כה"ח ס"ק כט, כה"ח תנא ס"ק ה).
לו.
הקונה חמץ אחר הפסח, יקנה רק מאדם או חנות שמכרו חמצו לנכרי. ומי שלא מכר חמצו אין לקנות ממנו מספר ימים, עד שיגמר לו החמץ שנשאר אצלו בחנות בפסח.
לז.
חמץ שנתערב בשאינו חמץ, בין שנתערב קודם הפסח, בין שנתערב בפסח עצמו, ובין שנתערב לאחר הפסח, כיון שעבר כל הפסח - בטל בשישים (שו"ע תמ"ז ס"ק י"א).
לח.
מצה לאחר הפסח - הפוסקים כשו"ע מברכים על מצה שנותרה מפסח "המוציא" עד י"ד באייר, ובמשך כל שאר השנה עד פסח הבא מברכים עליה "מזונות". הפוסקים כרמ"א מברכים על המצה כל השנה המוציא. ומכיוון שדבר זה הוא מחלוקת טוב לאוכלה בתוך הסעודה, ומי שנמנע מלאכול מצה במשך השנה אם לא בסעודת פת - תבוא עליו ברכה. (עין בי"ד או"ח סי' ע' מחב"ר סי' קנ"ח כה"ח קנ"ח ס"ק מ"ג, אורח חיים עמ' רי"ג סעי' כ"ג, מ"ב קס"ח ס"ק ל"ו, כה"ח שם ס"ק ס"ה, ס"ו)

מכירת חמץ


לט.
מי שיש ברשותו חמץ שלו בפסח, עובר בכל רגע על "בל יראה ובל ימצא". החמץ אסור בהנאה לעולם, אפילו ביטלו קודם פסח. ולכן מי שיש לו הרבה חמץ שאינו יכול לבערו מהעולם, יכול למכרו לגוי קודם הפסח בשעה שעדיין מותר בהנאה.
מ.
ולא יהא ענין מכירת חמץ אצל האדם כמו מצות אנשים מלומדה, אלא צריך שיגמור בדעתו שהוא מוכרו באמת לגוי מכירה גמורה וחלוטה. ולא ימכור בפחות מן המחיר הראוי ויעשה קנינים כדין וכן יקבל מן הגוי דמי קדימה. ולאחר הפסח יבקש מאת הגוי שישלם לו את החוב. וכאשר ישיבו שאין לו כסף, יבקש ממנו שיחזור וימכור לו את החמץ בעד כך וכך. ולא יהא הדבר כמשחק בעלמא, אלא כדרך הסוחרים ממש. (בא"ח צו ט). ומאחר ויש דינים רבים כיצד להקנות לגוי, על כן לא יעשה את המכירה באופן פרטי, אלא באמצעות רבנות מוכרת, או על ידי חכם המומחה לדבר. (שדי חמד ח, עמ' 379 סע' ו).
מא.
החמץ שהוא מוכר לגוי צריך שלא יהא בביתו של ישראל. ואם הגוי לוקח את החמץ לתוך ביתו - מה טוב. ואם אי אפשר שיקחהו לביתו, צריך להשכיר לו את החדר שהחמץ מונח בו. (כה"ח תמח ס"ק מה). ואע"פ שמוכר החמץ אינו בעל הדירה, יכול הוא להשכיר את הדירה לנכרי למספר ימים.
מב.
להלכה מועילה המכירה גם למי שהדירה בה נמצא החמץ היא דירה מושכרת ולא דירה שלו, אומנם דבר זה מכביד על התר מכירת החמץ ומטעם זה ומסיבות נוספות עדיף שלא להזדקק למכירה.
מג.
אם אינו יכול להשכיר לו את כל החדר, מפני שהוא צריך גם כן להשתמש בו, יעשה מחיצה לפני החמץ, ואף על פי כן ישכיר לנכרי את המקום ודרך גישה אליו.
מד.
מי שנוסע לפני פסח וסומך על אשתו שתמכור ותבדוק את החמץ — כדאי שיתן לה רשות בפירוש למכור את החמץ ולהשכיר את החדר. וגם אם לא נתן רשות במפורש, יכולה למכור ולהשכיר ולבדוק.
מה.
חמץ שהוא בתוך כלי הצריך טבילה (זכוכית, מתכת וכד') לא ימכרנו עם הכלי, כי לאחר הפסח כשיחזור ויקנהו מן הגוי, יצטרך טבילה מחדש, בלי ברכה. ולכן ישאיל את הכלי לנכרי כדי שיהא החמץ בתוך כליו של קונה. (עיין פ"ת קכ ס"ק יג. בא"ח צו ט).
מו.
צריכין ליזהר שלא ליהנות אחר הפסח מחמצו של ישראל החשוד שלא מכרו לנכרי.
מז.
מהדין אין צריך למכור שעועית יבשה או סוכר שאין עליו הכשר לפסח, ובודאי שאין צורך למכור קיטניות וכד' והמחמיר למכור דבר שאין עליו הכשר - תבוא עליו ברכה.

מנהגים וחומרות


מח.
האר"י ז'ל לא היה מזלזל בשום חומרה שנהגו בה ישראל בענין חמץ או חשש חמץ בפסח.
מט.
מי שרוצה להתחיל לנהוג באיזה חומרה חדשה, יעשה תנאי לפני כן שעושה המנהג הזה בלי נדר. וכל זאת משני סיבות א[כדי שאם ירצה יוכל להפסיק את המנהג הזה בלי התרת נדרים. ב[שאם פעם אחת יכשל בו בלי כוונה - לא יענש על כך.
נ.
שינוי מנהג - כל הרוצה לשנות מנהגו יעשה לפני כן שאלת חכם כי יש מנהגים שנהגו במקום מסוים בגלל חשש שהיה בזמנם ועבר, ויש מנהגי איסור בגלל תקנה או הסכמה של ציבור. ולכן מי שרוצה לשנות מנהג לפעמים הוא צריך "התרת נדרים" ולפעמים אין צורך ולפעמים לא תועיל התרת נדרים. על כן תמיד צריך שאלת חכם.
נא.
אשה שנשאת - אשה שנהגו בבית הוריה איסור באכילת אורז בפסח או במנהג איסור אחר המתחתנת עם בעל הנוהג בזה היתר, תעשה "התרת נדרים" על מנהגה שמקדם ותהיה מותרת באכילה כמו בעלה. אמנם אינה חייבת לאכול אם אין רצונה בכך. ומותר לה לבשל לבעלה אף אם היא אינה אוכלת מכך. (לעניין בישול ביום טוב תעשה שאלת חכם. - ועיין שו"ת רב פעלים ג, או"ח ל).
נב.
אורחים - מי שמתארח אצל חבירו לא יאכילנו דבר האסור לו. ונהגו שלא להגיש לאורחים בפסח אלא רק דברים שאין עליהם שום חשש כגון תמרים ושקדים.
נג.
קטניות - אשכנזים נהגו לא לאכול בפסח קיטניות ירוקות או יבשות ובכלל זה אפונה, שעועית, תירס, שומשום, סויה, חרדל, גרעיני חמניות ועוד. (רמ"א תנג סע' א). ובירושלים נהגו האשכנזים לאכול קטניות ירוקות.
נד.
מעיקר הדין לא קיבלו עליהם הספרדים את האיסור לאכול קטניות בפסח. אבל יש שהחמירו בזה שלא לאכול כלל. ויש שנהגו לא לאכול קטניות יבשות אבל קטניות טריות הם אוכלים. ויש נהגו לאסור כל קטניות והתירו אורז. ויש שנהגו לאסור כל קטניות יבשות והתירו קטניות קליות. ועוד מנהגי חומרות יש כגון אלו שלא השתמשו בשמן העשוי מקטניות אלא בשמן זית בלבד. ויש שלא השתמשו בסוכר מחשש לחמץ בתהליך היצור. וכל אחד ינהג בענין זה כמנהג אבותיו, ואם רוצה לשנות - ישאל שאלת חכם.
נה.
גם הנזהרים מקטניות בפסח, אין להם להחמיר בתרופות העשויות בתערובת קטניות.
נו.
מי שנוהג איסור בקיטניות יכול לאכול אוכל בלי קטניות אצל מי שנוהג בהם היתר כיוון שהכלים לא נאסרים. ובלבד שלא יאכל קיטניות ממש. (שו"ע תנג סע' א ונו"כ. כה"ח שם ס"ק כז).
נז.
"מצת מכונה" - יש אומרים שהיא חמץ גמור, ויש אומרים שאינה חמץ רק שהיא "שלא לשמה" ולכן מותרת רק לשאר ימי החג אך לא למצות מצוה בלילה ראשון. ויש אומרים שאין בה שום חשש חמץ ואדרבה כשרה למהדרין אף למצת מצוה. ואנו נוהגים כדעה אמצעית. ובמיוחד היום אין חשש חמץ במצות מכונה כיון שבמכונות של היום עושים מצות ביתר הידור והקפדה וזהירות מהחמצה.
נח.
הרוצה להחמיר על עצמו שלא לאכול מצות מכונה בפסח, יקפיד לומר שעושה כן בלי נדר.
נט.
גם המקפיד שלא לאכול מצות מכונה, אין כלי חבירו האוכל ממנה נאסרים עליו, ואל ירבה מחלוקת בישראל.
ס.
"מצה עשירה" - היא מצה הנאפית מקמח רגיל עם מי ביצים או שאר מי פירות, כגון חלב או יין וכדומה. ספרדים נהגו בה היתר מעיקר הדין ואשכנזים נהגו בה איסור. ובכל מקרה צריך להזהר בה מאוד מאוד שלא יתערב בקמח אפילו מעט מים, שטיפת מים אחת מצמצת כל העיסה.
סא.
מכיוון שאפילו טיפת מים מחמיצה עיסה שלמה נהגו גם הספרדים כיום שלא לאוכלם, ובפרט עוגות שנעשות במפעלי תעשיה שקשה מאוד להשגיח עליהם שלא תבוא אליהם טיפה אחת של מים. (שו"ע תסב סע' א).
סב.
יש להזהר מעוגות מצה עשירה הנעשות במפעלים כיון שכיום יש שמכניסים בהם חומר משמר, אלכוהול, חומר כימי מתפיח וחומרים שמפרישים מים - על כן אין לזה דין של מצה עשירה שאינה מחמיצה, ואסורים באכילה. (ועיין פסחים כ"ח ע"ב ותוד"ה "מחמת" שכל דבר שהוא מחמץ כגון שמרי יין וכדו' אסור. ועיין פקודת אלעזר תס"ב, א').
סג.
עוגה שנאפתה מקמח העשוי ממצה טחונה אין בו שום חשש מהחששות הנ"ל, וצריך מאוד להבדיל בין שני סוגי עוגות אלו.
סד.
"מצה שרויה" - יש שנוהגים לא לאכול מצה שרויה, מחשש שמא היא תחמיץ על ידי המים, ומחמירים כמו כן שלא להשתמש בקמח מצה לקציצות או דגים. ורבים לא נוהגים בחומרה זו כיוון שעל פי ההלכה אין המצה יכולה להחמיץ אחרי האפיה. ואין לחשוש גם לקמח שבתוך המצה כיון שמצות מכונה של היום הם דקות ביותר ואין בתוכם קמח שלא נלוש או לא נאפה.
סה.
מי שהחמיר לאסור מצה שרויה ורוצה להקל בזה - צריך "התרת נדרים" על ידי חכם. (שו"ע תסא סע' ד)
סו.
חלב - יש כאלו שנהגו להחמיר שלא לשתות חלב אפילו מבהמת גוי שאכלה חמץ בפסח וכל שכן בהמת ישראל בגלל איסור הנאה מחמץ בפסח. ולכן הם קונים חלב ומוצריו לפני פסח או חלב שנחלב לפני פסח להיות בטוחים שלא שותים מבהמה שאכלה חמץ בפסח (בא"ח צו מב).
סז.
עופות - יש כאלו שנהגו לא לקנות עופות בפסח מחשש שמא ימצאו בהם חיטים ושעורים. ואם רוצים לשנות מנהגם צריכים "התרת נדרים". (בא"ח צו מ).
סח.
הקונה עוף חי בפסח יכוין שלא לקנות את החמץ שבזפק ובקורקבן של העוף. וכשפותח את העוף יזרוק את החמץ שבו. (בא"ח שם).

בדיקת חמץ

ניקוי חמץ


א.
לפני ליל י"ד בניסן יש לנקות את הבית ומקום העבודה, את המחסן ואת מקומות האיחסון שבתוך הבית (מעל האמבטיה, מתחת לכיורים וכד'), את החצרות בבית ובמקום העבודה, את המכונית הפרטית והמכונית שעובד בה, את הארונות והמקרר, וכל מקום אחר שהאדם השתמש בו כדי שלא ישאר שום חשש חמץ. כן יש לבדוק את כיסי הבגדים וביחוד בגדי הילדים, את התיקים ואת ילקוטי בית הספר פן נשאר שם חמץ. ולסברת הרמב"ם הניקוי הוא חיוב בפני עצמו. (הלכות חמץ ומצה ב ג. בא"ח צו א).
ב.
יזהר כל אדם לדקדק בניקוי כל הבית, שלא יהיה ברשותו אפילו כלשהו חמץ, וידוע מה שאמרו תלמידי רבינו האר"י זיע"א שהנזהר מכלשהו חמץ בפסח, מובטח לו שלא יחטא כל השנה כולה. (עיין שו"ע תמז סע' א).
ג.
יש לדקדק בניקוי המטבח, היות ומצוי שם חמץ תדיר. לכן יש לנקות באופן יסודי את המקרר, הארונות וכדו'. ולאחר הניקוי ראוי לצפות את המדפים בנייר, ואם יש בהם חורים או סדקים יסתמום בדבק וכדו', כיוון שגרגיר אחד של חמץ שנופל לתבשיל אוסר את הכל, כי חמץ בפסח אפילו באלף לא בטל.
ד.
יש לנקות היטב במקומות שעלולים להמצא פירורי לחם, כגון: בין קפלי הגומי בדלת המקרר, פינות החלון של תנור האפיה, ופינות ארגז הלחם. יש להצניע את הארגז מחוץ למטבח.
ה.
יש לנקות היטב את המחזורים כיוון שיש הרבה המשתמשים בברכת המזון המופיעה בתוך ההגדה גם בחג הסוכות ובחג השבועות, ויתכן שיהיו שם פירורי לחם וכדו', ויש לחוש בליל הסדר שכשיאמר את ההגדה יפלו פירורי חמץ לתוך מאכלו ויכשל באכילת חמץ בפסח. לכן מה טוב להשתמש במחזורים מיוחדים לפסח.
ו.
טוב להזהר שלשים יום קודם הפסח מלהוליך חמץ לכל מקום בבית, ולהשגיח על הילדים בכך. (שו"ע תלו סע' א).


לפני הבדיקה
ז.
בלילה שלפני ערב פסח בודקין את החמץ. וצריכים לבדוק מיד בתחלת הלילה, כשמונה עשרה דקות אחר השקיעה – בצאת הכוכבים. ולכן יש להזדרז מיד אחר תפילת ערבית לילך לביתו ולהתחיל מיד בבדיקה. (שו"ע תלא סע' א, ב ונו"כ שם).
ח.
אסור להתחיל לאכול סעודה או לעשות שום מלאכה חצי שעה קודם זמן הבדיקה. אבל לאכול פחות מ"כביצה" (כחמשים וששה גרם) פת או עוגה – מותר. וכן לשתות תה או קפה או לאכול פרי – מותר. וכשמגיע זמן הבדיקה צריך להפסיק הכל ומיד יתחיל בבדיקה. (שו"ע תלא סע' ב. כה"ח שם ס"ק יא, טו).
ט.
אסור להתחיל ללמוד תורה קודם זמן הבדיקה, ובוודאי שאסור ללמוד דברים אחרים. וגם אם יש לו עת קבוע ללמוד, לא ילמד עד שיבדוק. (שו"ע תלא סע' ב). ואין מועיל לשים "שומר" שיזכירו לבדוק.
י.
יניח קודם הבדיקה את החמץ שהוא משייר לאכילה או למכירה. ויניחנו במקום משומר היטב. וגם את החמץ שהוא מוצא בבדיקתו וצריך לשרפו למחר, יניח במקום משומר שלא יאבד ממנו. ויניחנו במקום שיראהו למחר ולא ישכח לשרפו. (שו"ע תלד סע' א).

עשרה פתיתים


יא.
על פי האר"י טוב שהאשה או אחד מבני הבית (שאינו הבודק) יקחו קודם הבדיקה עשרה פתיתי לחם פחותים מ"כזית", עטופים בנייר או בשקית כדי שלא יתפזר החמץ שבהם, ויחביאו אותם בבית. וטוב לרשום על פתק מיוחד את המקום שמניחים בהם את הפתיתים כדי שלא ישכח מקומם. אמנם אין להסתפק בלקיטתם, אלא צריך לבדוק כל המקומות מחמץ. ומי שהוא רק מקבץ פתיתים אלו ולא בודק בחורים והבסדקים - לא קיים מצות בדיקה וכמעט בירך ברכה לבטלה. (רמ"א תלב סע' ב).
יב.
אם לא מצא אחד מפתיתים אלו - יחפש שוב. ואם לא מצא - יבטל אותו בפירוש כשמבטל את החמץ. (כה"ח תלא ס"ק ב).
יג.
עשרה פתיתים אלו שורפם למחרת עם שאר החמץ שמצא. (כה"ח תלב ס"ק לא).


נר הבדיקה


יד.
אין בודקים לאור נר של ח?לב או צלוחית של שמן ולא בנרות קלועים וכד' בכדי שיוכל לבדוק היטב בחורים ובסדקים ולא יחשוש מהאש. (שו"ע תלג סע' ב).
טו.
בודקים לאור נרות של שעוה, (שו"ע שם) ומי שאין לו שעוה - יבדוק בנרות המצויים היום העשויים פרפין, ואם אין לו גם כאלה - יבדוק בכל נר שיש לו. ואפילו לאור פנס יד, ויברך על בדיקה זו. ויש חולקין. על כן ידליק גפרור, יברך, יתחיל לבדוק בו ואחר כך ימשיך לבדוק בפנס.
טז.
אין לבדוק עם מנורה המחוברת לחשמל, אפילו אם אפשר לטלטלה.
יז.
בשעת הבדיקה כדאי ע"פ הסוד להוליך עם הבודק קערה עם מלח וסכין. (בא"ח צו ו). וטוב שיהיו בקערה גפרורים או מצית שאם יכבה הנר, ידליקו אותו ללא הפסקה. וכן טוב להכין גבס, או נייר דבק לכסות חריצים שיש בהם חמץ.

מקומות הבדיקה


יח.
צריך לבדוק את כל החדרים שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ, אפילו המרתפים והעליות החנויות והמכונית. כמו כן צריכין לבדוק את כל הארונות והמקררים שמחזיקים בהם חמץ. ויבדוק גם תיקי ילדים גברים ונשים מחמץ, וגם הכיסים שבבגדים שלו ושל הילדים, שלפעמים שמים בהם עוגות וממתקים. (שו"ע תלג סע' ג).
יט.
כל מקום שיש לחוש שמא הוכנס לשם חמץ, צריך בדיקה. משום כך יש לבדוק מתחת למיטות, בפרט בבית שיש בו ילדים. (כה"ח תלג ס"ק כד).
כ.
לא יקוץ בבדיקתו כי לפום צערא אגרא. (בא"ח צו ג).
כא.
אם קשה לאדם לבדוק בעצמו את כל המקומות, יעמיד את אשתו או בניו הגדולים אצלו בשעה שמברך, ואחר כך יתפזרו לבדוק לאור הנר כל אחד במקומו על סמך הברכה שבירך בעל הבית. (שו"ע תלב סע' ב. בא"ח צו ה).
כב.
אפילו אם בדק וניקה את הבית ביום י"ג - חייב לבודקו בליל י"ד. (שו"ע תלג סע' יא).
כג.
רפת של בקר שנותנים בה תבואה לבהמות לאכול, וכן לול של תרנגולים שנותנים להם שם תבואה, אינן צריכין בדיקה, כי שמא לא נתחמצה כלל התבואה, ואם תרצה לומר שמא נתחמצה, עדיין יש ספק שמא הבהמות אכלו את הכל ולא השאירו כלום. אבל אם נתנו להם תבואה חמוצה, שאין כאן אלא ספק אחד שמא אכלו הכל, אין סומכין על זה, וצריכין בדיקה. (שו"ע תלג סע' ו).
כד.
חייבים לבדוק בליל י"ד גם את החדרים שמוכרים לגוי עם החמץ, כיוון שאין הרבנים מוכרים את החמץ של העיר לנוכרים עד למחר. ובשעת הבדיקה ירכז את החמץ ויסמן לעצמו את מקום החמץ.
כה.
אם מכר את החמץ דרך רבנים שמוכרים חמץ גם ביום י"ג, אין חיוב לבדוק את החדרים שיש בהם חמץ. ודוקא שהשכיר החדר עם החמץ, אבל מכר החמץ בלבד חייב לבדוק. ובכל מקרה יבדוק חדר אחד בדירתו או חדר שיתנו לו לגור בו במקום שאליו הוא הולך, כדי שיקיים מצות בדיקת חמץ. (שו"ע תלו סע' ג).
כו.
מחסן - חדר שצריך בדיקת חמץ ומילאו בו חפצים ולא בדקו קודם שעשאו מחסן.
- אם יש בדעתו לפנותו קודם שיגיע זמן בדיקת חמץ - אינו צריך להטריח לפנותו זמן קודם לכן לבדקו.
- אם יש בדעתו לפנותו בתוך ימי פסח, צריך לפנותו קודם פסח ולבדקו בלא ברכה ואעפ"י שיש טורח רב וחסרון כיס.
- אם יש בדעתו לפנותו רק אחרי הפסח, והניח את החפצים תוך שלשים יום שלפני הפסח, חל עליו חיוב בדיקה, ואפילו בדיעבד. אם שכח ולא בדקו - צריך לפנות את האוצר ולבדקו בלילה תיכף לאחר שנזכר.
- אם יש בדעתו לפנותו רק אחרי הפסח, והניח את החפצים קודם שלשים יום שלפני הפסח - אינו צריך עכשיו לטרוח ולבדקו.
- אם ידוע לו שיש שם חמץ יבער אותו לפני שמכניס בתוכו חפצים. (שו"ע תלו סע' א).
כז.
בית הכנסת ובית המדרש - צריכים בדיקה על ידי הגבאי או השמש. ואף על פי שמנקים אותם לפני כן, צריך לחזור ולבדוק אותם בליל י"ד לאור הנר, ואין מברכין על בדיקה זו. וטוב לעשותה מיד אחרי בדיקת הבית, שאז היא נפטרת בברכה שמברך הבודק בביתו. (שו"ע תלג סע' י).
כח.
ספרים - במשך כל השנה לא יאכל ליד ספר פתוח, ואם לא נזהר מחמץ בספר יבדקנו דף דף, או שישים אותו עם החמץ )ויכול לכסות אל כל המדפים עם הספרים בנילון ולכתוב ע"ז שיש בזה חמץ(.

סדר הבדיקה והברכות


כט.
יבדוק בתחילת הלילה. שכח ולא בדק בתחילת הלילה - יבדוק במשך כל הלילה. לא בדק בלילה - יבדוק ביום (וחלים על בדיקה זו כל כללי הבדיקה כדלקמן), לא בדק קודם פסח - יבדוק בחול המועד מיד כשנזכר ולא יברך. לא בדק בפסח - יבדוק אחר הפסח בכדי שלא יאכל בטעות חמץ שעבר עליו הפסח, גם על בדיקה זו לא יברך.
ל.
אם לא בדק קודם הפסח וגם לא ביטל את החמץ - כשבודק בתוך הפסח יבדוק עם ברכה.
לא.
טוב ליטול ידיו בלי ברכה קודם הבדיקה ויזהר שלא לשמוע בזמן הבדיקה אפילו קלטות של שירי קודש ודברי תורה, שלא יסיח דעתו. (שו"ע תלב סע' א. מ"ב ס"ק ב).
לב.
קודם שמתחיל לבדוק טוב לומר: "לשם יחוד", ויברך "אשר קדשנו במצוותיו וציונו על ביעור חמץ". ואע"פ שעתה עדיין אינו מבערו, מכל מקום מברך "על ביעור", לפי שמיד לאחר הבדיקה יבטל את החמץ שאינו ידוע לו, וירכז את החמץ הידוע לו לצורך שריפתו ביום המחרת, וזהו ביעור לחמץ. (מ"ב תלב ס"ק ג).
לג.
אם בירך "על בדיקת חמץ", או "לבער את החמץ" – יצא. (שם).
לד.
לא יפסיק בין הברכה לתחילת הבדיקה. וטוב שלא יפסיק עד גמר כל הבדיקה, אלא במה שהוא מענין הבדיקה. (שו"ע תלב סע' א ונו"כ).
לה.
שכח והפסיק בדיבור שלא בענין הבדיקה לפני שהתחיל לבדוק – יאמר "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד" ויחזור ויברך. (שו"ע שם ונו"כ).
לו.
שכח והפסיק בדיבור שלא בענין הבדיקה אחרי שהתחיל לבדוק, לא יחזור ויברך. (שו"ע שם ונו"כ).
לז.
אם הפסיק בענין הבדיקה, לפני שהתחיל לבדוק כגון שכבה הנר וביקש שידליקוהו, אינו חוזר לברך. אולם לכתחלה, גם דיבור מעין זה לא ידבר אלא לאחר שבדק מעט. (שו"ע שם ונו"כ).
לח.
אין לברך "שהחיינו" לפני הבדיקה, אולם אם יש לו בגד או פרי חדש טוב לברך עליהם "שהחיינו" ולכוין לפטור גם את הבדיקה, אלא שבמקרה זה יברך "שהחיינו" לפני שיברך "על ביעור חמץ". (בא"ח צו ה).
לט.
בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים, ואפילו אם הם רחוקים זה מזה, אין ההליכה נחשבת להפסק. ואם עבר זמן רב והיה היסח דעת גדול מהבדיקה הראשונה – צריך לחזור ולברך על שאר המקומות שבודק. (שו"ע תלב סע' ב).
מ.
אם אינו יכול לבדוק בעצמו יכול למנות שליח שיבדוק במקומו, ואשתו יכולה לשמש כשליח לבדיקה שגם היא חייבת במצות ביעור חמץ. ואפילו בעלה לא מינה אותה כ"שליח" והוא נמצא מחוץ לבית ולא יבוא בזמן בדיקת חמץ - תבדוק האשה את הבית "בדיקת חמץ" עם ברכה.

ביטול חמץ


מא.
אחר הבדיקה יבטל את החמץ מיד. ועיקר הביטול הוא בלב, שיגמור בלבו שכל חמץ שברשותו הרי הוא כאילו אינו, ואינו חשוב כלום, והרי הוא כמו עפר וכדבר שאין בו צורך כלל. ותקנו חכמים שיוציא דברים אלו גם בפיו ויאמר "כל חמירא וכו'". ומי שאינו יודע פירושו, יאמר בלשון שהוא מבין. "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שלא ראיתיו ושלא ביערתיו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". ובדיעבד אם אמר בלשון ארמית ואינו מבין אותה אך יודע שמשמעותה ביטול חמץ יצא ידי חובת ביטול. (שו"ע תלד סע' ב).
מב.
נוהגים לומר את הביטול ג' פעמים לחיזוק הענין הספרדים לא מזכירים בו "הפקר" אלא "ליבטיל וליהוי כעפרא דארעא". והאשכנזים נוהגים לומר "ליבטיל וליהוי הפקר כעפרא דארעא". (שו"ע תלד סע' ב. מ"ב ס"ק ח. בא"ח צו ז. כה"ח שם ס"ק כח).
מג.
נוהגים לומר "לשם יחוד" ו"יהי רצון" מספר "לשון חכמים" המופיע במחזורים לפני הביטול בלילה וביום שעניינו ביטול יצר הרע הדומה לחמץ.
מד.
יש להצניע את כל החמץ שנשאר אחרי הבדיקה לצורך סעודת הערב והבוקר. ובפרט יש להזהר בזה כשיש בבית ילדים קטנים. ולכן יש לכסות את החמץ ולהניחו במקום מוצנע. וכשאוכלים בערב ובבוקר יש להקפיד שיאכלו במקום מיוחד ולא יסתובבו בבית, שלא יתפזרו הפירורים ואם יתפזרו – יחזור ויבדוק. (שו"ע תלד סע' א).
מה.
יש עדות הנוהגות שאם לא מצאו חמץ - שורפים את הכלי שלקחו לבדיקה (כדעת הרמ"א וכדי שלא ישכח את חובת הביעור).

בדיקת חמץ שלא בזמנה


מו.
בדיקה קודם פסח - חדר שצריך בדיקת חמץ, ורוצים לעשות ממנו מחסן ולמלא בו חפצים שמחמת זה לא יוכל לבדקו כשיגיע ליל י"ד, צריך לבדוק תחלה את החמץ שם בלילה כמו שבודקין את החמץ ליל י"ד, ללא ברכה, ואפילו יש עוד זמן רב עד הפסח. (שו"ע תלו סע' א, ב ועיין כה"ח שם ס"ק יא).
מז.
היוצא לדרך או למילואים לפני פורים ואינו חוזר עד אחרי פסח - מבער חמץ שבעין ואינו חייב לבדוק. אם חושב לחזור לפני הפסח או בפסח - בודק בלילה לפני הנסיעה ומברך ללא שם ומלכות. ואפילו אם נוסע זמן רב לפני פסח - חייב לבדוק אם חושב לחזור קודם פסח.
מח.
אם יוצא אחרי פורים - חייב לבדוק בלילה לפני שיוצא אע"פ שיחזור אחר פסח. ובודק עם נר ומברך ללא שם ומלכות. אם אשתו נשארת בבית - אינו צריך לבדוק, אלא תבדוק היא בליל י"ד בברכה. כמו כן יכול להניח שליח שיבדוק במקומו בליל י"ד בברכה ואינו צריך לבדוק בשעה שיוצא.
מט.
זה הכלל: כל שבודק לפני ערב פסח שלא בזמן בדיקה – בודק בלילה, עם נר, ומברך בלי להזכיר שם ומלכות. כל שבודק אחר זמן ביטול החמץ – בודק מיד, אפילו ביום, עם נר ובלי ברכה (שו"ע תלד סע' ד. תלו סע' א, ב ונו"כ. ועיין רמ"א תל"ו ס"ק א', ריטב"א פסחים ז' ב"ח ופר"ח שם, ועיין לכה"ח ס"ק י', ט"ל, ובאה"ל שם).
נ.
אדם שיצא מביתו ביום י"ג - ובדק בליל י"ג בלי ברכה כאמור לעיל. אם יחזור בליל י"ד - יבדוק שנית בברכה, אם בירך בטעות בליל י"ג - לא יברך בשנית.
נא.
יש אומרים שהיוצא מביתו תוך שלושים יום קודם לחג אע"פ שבודק - אינו מבטל את החמץ כיון שעדין הוא חשוב אצלו ואוכלו. יש חולקים ואומרים שיש לבטל רק את החמץ הנמצא בבית אחרי הבדיקה. וכך יעשה. (עיין ט"ז שם ס"ק ב', מג"א ס"ק א', ועיין לכה"ח ס"ק ח', ולפוסקים שצוין שם, מ"ב ס"ק ג', ולגר"א שם ס"ק ד').
נב.
כשהשליח מבטל את החמץ יאמר בנוסח זה "כל שאור וחמץ שיש לפלוני שראינו אני או פלוני או שלא ראינו, שביערנו אותו או שלא ביערנו, יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". ומכל מקום, גם בעל הבית במקום שבו הוא נמצא בערב פסח בבוקר לפני זמן הביעור, יבטל את החמץ ויאמר: "כל חמץ ושאור שיש לי בבית או בכל מקום אחר, שראיתי או שלא ראיתי שביערתי או שלא ביערתי יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". (שו"ע תלד סע' ד). אך לא יברך על ביטול זה.
נג.
שכח לבדוק - שכח ולא בדק בתחילת הלילה - יכול לבדוק במשך כל הלילה. לא בדק בלילה – יבדוק ביום י"ד. גם קודם בדיקה זו לא יאכל, וגם על בדיקה זו מברך. וגם בדיקה זו בודק לאור הנר. לא בדק קודם הפסח — יבדוק בפסח (ועל בדיקה לאחר ביטול יש ספק אם יברך). לא בדק בפסח — בודק אחר הפסח, אך לא מברך על בדיקה זו. (שו"ע תלה סע' א).
נד.
מצא חמץ בפסח - מצא חמץ בביתו בתוך הפסח אחרי שביטל וביער כהלכה קודם הפסח - חייב לבערו. אם אפשר שחמץ זה היה בביתו מקודם לפסח ורק מצאו עכשיו - לא יברך על ביעורו כיון שאפשר שכשביטל את החמץ התכון גם לחמץ זה. אם זרקו חמץ לתוך ביתו ולא נכלל בביטולו - נחלקו בזה הדעות אם יברך על ביעורו. על כן יברך "על ביעור חמץ" ללא שם ומלכות (עיין מ"ב תל"ה ס"ק ה' כה"ח שם ס"ק י', י"ב ועיין מג"א תמ"ו ס"ק א' שלדעתו יברך על ביעור חמץ וכ"ש אם נתחמץ לו בצק בפסח, ועיין כה"ח תמ"ו ס"ק ד').

שריפת החמץ
א.
מי השורף? - ביום י"ד בבוקר ישרוף את עשרת פתיתי החמץ שנמצאו בבדיקה וכל החמץ שנמצא בבית וכל מה שמצא בבדיקה לקיים מצות "תשביתו שאור מבתיכם", והרא"ש היה משתדל לשרוף את החמץ בעצמו. (כה"ח תלב ס"ק לא).
ב.
ישרוף את החמץ עד שלא יהיה ראוי לאכילה כלל. ויש להקפיד במיוחד בכיכרות לחם וכד' שלפעמים נשרף הלחם מבחוץ בלבד ובתוכו הוא ראוי לאכילה, לכן יחתוך את הלחם לפני השריפה כדי שישרף היטב. (שו"ע תמב סע' ט).
ג.
גם הנשים חייבות במצות ביעור חמץ. ולכן אם אין האיש בביתו, תבער האשה את החמץ בבוקר, והבעל יבטל החמץ בכל מקום שהוא נמצא. (כה"ח תמה ס"ק ב).
ד.
גם האשה תבטל את החמץ ביום י"ד אחרי הביעור. ותאמר "כל חמץ ושאור שיש ברשותי או ברשות בעלי שראינוהו או שלא ראינוהו שביערנו אותו או שלא ביערנו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". (כה"ח תמה ס"ק ב).
ה.
זמן השריפה - החמץ מותר בהנאה שעה זמנית אחרי שליש היום, ומותר למכרו אז לגוי. וצריך לשרוף את החמץ ולבטלו כל זמן שהוא מותר בהנאה. אחר כך החמץ אסור גם בהנאה. (שו"ע תמג סע' א().
ו.
טוב לשרוף את החמץ בשעה מוקדמת ולא לחכות לסוף הזמן.
ז.
טוב שלא ישפוך נפט על החמץ לפני שהחמץ נשרף. כדי לקיים מצות ביעור חמץ על ידי שריפה. (עיין רמ"א תלד סע' ב. בא"ח צו י).
ח.
מה אומרים בשעת השריפה? - בשעה שבא לשרוף את החמץ, טוב שיאמר תחלה "לשם יחוד", ואינו מברך על הביעור כיוון שבירך על כך כבר בלילה. (שו"ע תמה סע' א).
ט.
נוהגים לשרוף את החמץ ורק אחר כך לבטלו ולומר אחר כך שלש פעמים "כל חמירא וכו'" כמופיע במחזורים ואם אינו מבין ארמית יאמר: "כל חמץ ושאור הנמצא ברשותי שראיתיו ושלא ראיתיו, שביערתיו ושלא ביערתיו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". (שו"ע תלד סע' ב ג).
י.
השארת חמץ בבית - טוב שלא להשאיר בבית חמץ ממש על דעת למוכרו לנכרי, אלא אם כן יש לו חנות ובה הרבה חמץ. והחכם עיניו בראשו יראה כבר מר"ח ניסן לאכול או לחלק את כל החמץ שיש בבית כדי שיגמר עד ערב הפסח, וכמובן שלא יקנה יותר מוצרי חמץ. אמנם מהיות טוב נוהגים אנשים למכר את החמץ אע"פ שאין מניחים בביתם חמץ ידוע שמא נשאר באיזה מקום ולאו אדעתיה. (עיין שו"ע תמ סע' א ונו"כ).
יא.
זריקה באשפה - קודם זמן איסור חמץ יכול לזרוק את החמץ באשפה ברשות הרבים. ואם זורק - טוב לזורקו בלילה שיספיקו עובדי העיריה לפנותו קודם הפסח. וטוב לעוטפו בניר מפני "כבוד הלחם". ואם החמץ נשאר באשפה אפילו אחרי זמן איסורו - אין צריך לבערו כיון שהוא כבר מופקר. אך לא ישליכנו בחצרו, ואפילו לא בפח האשפה הפרטי בחצרו. (עיין שו"ע תמה סע' א. כה"ח שם ס"ק י).
יב.
שריפה על ידי שליח - אם בנו או אשתו או שליח שלו שורפים את החמץ, והם גם מבטלים אותו, צריכים לומר בביטול: "כל שאור וחמץ שיש ברשות פלוני שראינו אותו אנו או פלוני או שלא ראינו, שביערנו או שלא ביערנו יהא בטל וחשוב כעפר הארץ". (עיין כה"ח תלד ס"ק ה"ן).
יג.
מינוי שליח לנמצא בחו"ל - ע"פ שאמרנו כי יכול אדם למנות שליח שישרוף את החמץ בשעה הנכונה והוא — בעל הבית — יבטלנו במקומו אחר כך. )שו"ע תלד סע' ד(. אם אדם הנמצא באמריקה ומינה שליח לשרוף חמצו שבישראל, צריך להזהר לבטל את החמץ בשעה שבישראל עדין לא הגיע זמן איסור חמץ. על כן אפילו שבאמריקה בערב פסח בצהרים עדין לא הגיע זמן איסור חמץ - אי אפשר לו לבטל חמצו שבישראל. אלא יבטלנו קודם זמן איסורו שבישראל.
יד.
וכן הדין להפך - אם מכר חמצו בישראל, קודם החג ונסע לאמריקה, יזהר, שהרב העושה את קנין החמץ מהגוי, חזרה במוצאי החג, יקנהו בזמן שגם באמריקה כבר עבר הפסח.