הדפסה
מעגל השנה - ט"ו בשבט

ט''ו בשבט - חג האדם והאדמה


בפרשת בראשית (פרק ב') מתוארת בריאת העולם מזוויתו של האדם - "אלה תולדות השמים והארץ בהבראם, ביום עשות ה' אלוקים ארץ ושמים. וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ, וכל עשב השדה טרם יצמח, כי לא המטיר ה' אלוקים על הארץ ואדם אין לעבוד את האדמה … ".
מפשט הפסוקים עולה, כי ללא עבודת האדם אין כל משמעות לכל הצומח בעולם, וממילא גם אין מקום לגשם. ברגע שייברא האדם ירד הגשם, והאדם יוכל להצמיח את האדמה. תהליך "חקלאי" זה הינו סימלי ומהותי להבנת תפקידו של האדם, ואין להבינו כפשוטו בלבד.
האדם נברא בעולם למטרה מרכזית אחת - לחבר שמים וארץ. אל לו לאדם להתנתק מהארץ, מהחיים ומעולם המעשה מחד, ואף לא להתנתק מהשמים ומהאלקות מאידך. על האדם מוטל התפקיד לאחד שני עניינים אלו, הנראים, לכאורה, הפוכים וסותרים. זהו גם סוד בריאתו - האדם הוא הברייה היחידה שנבראה גם מן השמים וגם מן הארץ. גופו - מן האדמה הארצית ורוחו - מנשמת חיים אלוקית שמימית. ממילא ניתנו לו הכח והחובה לחברם.
כיצד יממש האדם את ייעודו? עליו להצמיח את האדמה כלפי מעלה, כלומר - לרומם את הארץ כלפי השמים. כיצד יעשה זאת? באמצעות הגשם, כלומר - ההשפעה הרוחנית היורדת מן השמים. בכך יתבצע החיבור ההרמוני של הבריאה. זהו סוד הנטיעה ותפקיד עבודת האדמה.
האדם - תפקידו למצוא את ההרמוניה בינו לבין אדמתו ובינו לבין בוראו. בכל פעם שיפגע האדם בהרמוניה עם בוראו תפגע אף ההרמוניה שלו עם אדמתו. כך קורה לאדם הראשון; תוצאה ישירה של חטאו היא גלות - הוא מגורש מגן עדן ומתקלל: "ארורה האדמה בעבורך, בעיצבון תאכלנה כל ימי חייך … ". גם קין לאחר חטאו נענש בגלות: "כי תעבוד את האדמה לא תוסף תת כוחה לך, נע ונד תהיה בארץ".
משוואה זו חלה גם על עם ישראל: "ושמרתם אתם את חוקתי ואת משפטי ולא תעשו מכל התועבות האלה … ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה … " (ויקרא י"ט). כאשר העם ינתק באופן מוחלט את קשרו עם בוראו תהיה התוצאה הישירה - נתק בין העם לאדמתו, היינו - גלות. זו בדיוק משמעות הפרק השני בקריאת שמע: "והיה אם שימוע תשמעו אל מצוותי … ונתתי מטר ארצכם בעתו … ואספת דגנך תירושך ויצהרך" אם העם ישמור על הקשר עם הקב'ה ירד הגשם - ההשפעה האלקית וממילא גם האדמה תצמיח ותהיה הרמוניה מושלמת. "הישמרו לכם פן יפתה לבבכם וסרתם ועבדתם אלוהים אחרים … וחרה אף ה' בכם ועצר את השמים ולא יהיה מטר והאדמה לא תיתן את יבולה ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה … " - תוצאה ישירה לכך שהעם ינתק קשרו מהקב'ה תהיה עצירת ההשפעה מלמעלה, וכפועל יוצא יווצר נתק בין העם לאדמתו - דבר שיגרור אחריו גלות.
אין לקרוא פרשה זו בשטחיות כפרשה של איומים והפחדות, הקוראת לעבודת ה' מיראת העונש בלבד. פסוקים אלו מתארים תהליך טבעי - רוחני, הנגזר מתפקיד האדם בעולם.
סופו של התהליך מתואר בספר דברים בסוף שירת האזינו - " … וכפר אדמתו עמו" - ומפרש שם החזקוני - "אדמתו ועמו, כלומר, יירצה ויפייס אדמתו ועמו … " ההבטחה האלקית היא, כי בסופו של דבר יגיע הפיוס המיוחל בין האדם לאדמתו. זוהי חזרת העולם לתיקונו.