הדפסה
מעגל השנה - חנוכה

לכבוד חנוכה

לפני שנים רבות נסעתי להרצאות בצבא, ובדרך נזדמן לי קטע של עיתון ובו מאמר של משה שמיר בעניינם של המכבים, ואציג חלק מהדברים בפניכם: (המאמר נקרא: חידה ונס בחג החנוכה)

המאמר מנסה לבאר פסוק מספר מקבים א' פרק ב, א, העוסק בבני מתתיהו:

"בימים ההם קם מתתיהו בן יוחנן בן שמעון, כהן מבני יהויריב מירושלים, ולו חמשה בנים: יוחנן הנקרא- גדי, שמעון הנקרא- תרסי, יהודה הנקרא- מקבי, אלעזר הנקרא- חורן, יונתן הנקרא- חפוש".

לכל בן מוצמד כינוי נוסף. מעניין שגם יוסף בן מתתיהו  ב"קדמוניות היהודים" מזכיר זאת בשיבוש מצוי:

"היו לו חמשה בנים, יוחנן הנקרא- גדיס, שמעון הנקרא- תטיס, יהודה מקביאוס, אלעזר הנקרא- אאורן, ויונתן הנקרא- אפוס" (ספר י"ב, ח"ו,פ"א).

משה שמיר מנסה לתת פשר ומשמעות לשמות אלו, ואביא מדבריו:

רצוני להציע, כי כל חמשת השמות נגזרו מתוך מגמת משמעות אחת- צבאית, והם היו בתחילתם מעין שמות מחתרת... מה פירוש "גדי"(פתח, חיריק)? הרי זה שורש עברי מצוי במקורות, שעיקרו לחתוך, לקצץ, לשסף...ויתגודדו בחרבותיהם...או המושג "גדת הנחל"- מקום שבו הנחל חותך ביבשה...יוסף בן מתתיהו מציין כי "היו להם סכינים רחבות"- לשם מה רחבות?- ללמדך שזהו נשק של שיסוף וחיתוך, ולא של דקירה...גדי- איש הסכינים הרחבות, איש מלחמת גוף בגוף, איש הורדת זקיפים, איש קומנדו וחשכת לילה. שמעון, כנגד זה, הוא תרסי- ...תריס הוא מגן לחלון ובעצם מגן סתם (מתריס בפניו).

בניגוד ליוחנן המסתער בפתאומיות ומכה על ימין ועל שמאל, תפקידו של שמעון הוא להגן על הלוחמים, ולמצוא להם מקום מסתור לאחר התקפת הפתע. לא מספיק לתכנן את ההתקפה, יש גם לחשוב על הלב הבא. הדבר מזכיר לי את ימי אוניות המעפילים שמעבר לתוכנית להבאתם ארצה, היה צורך גם לתכנן את פיזורם והגנתם מפני הבריטים שיצאו לחפשם. ונחזור לדבריו:

על מקבי אין צורך להרחיב את הדיבור, שורשו-מקבת, ועניינו הכח המכה ההולם ומוחץ את האויב)...

מה הוא הורן? עושה החורים, זה שמבקיע, פורץ קדימה בחוד נועזים, פוגע בעורף האויב וממוטט את התנגדותו מאחור. וזכור סיפורו הגדול של אלעזר, שהבקיע אל בין הפילים ומת בהכריעו את "שריון" האויב.

"חפוש" הוא מלשון- "התחפש ובא במלחמה", המופיע במקרא פעמיים- פעם אצל אחאב ויהושפט במלחמה נגד ארם (מלכים א,כב,ל), ופעם אצל יאשיהו במלחמתו נגד פרעה נכה מלך מצרים (דהי"ב,לה,כב). מי שכינויו –חפוש, הוא איש תחבולות והערמה, איש הצחפשות, הסוואה, איש תכסיסי הטעיית האויב- (המסתערבים של ימינו). יהודה ושמעון נשאו בעול של עיקר המערכה-תריס ומקבת- הגנה והתקפה, אך שלשת האחים האחרים הנמוכים יותר בדרגה- הגדי, החורן והחפוש- הם שלושה צדדים של מלחמת גרילה, של מלחמת מעטים דלי ציוד, נגד צבאות גדולים, עתירי נשק ורכב.

אבל הנס ההיסטורי האמיתי של מלחמת השחרור אשר העניקה לנו את חג החנוכה- הוא במערכת היחסים בין האחים, שאין דומה לה בדברי ימי ישראל והעמים. מה שלא היה בביתם של אברהם יצחק או יעקב, ואף לא בבית דוד...היה בין בניו של מתתיהו: ברית אחים מהודקת ונאמנה ללא שיור וללא רבב! לא היה זה דור של צדיקים ותמימי דרך...על רקע זה בולטת משפחת הכהנים ממודיעים בליטות כפולה ומכופלת. לא מקרה הוא שמתתיהו עוזב את ירושלים בה הושחתה הכהונה בהתרפסות לגוי השליט ובהתבוללות בו. לא מקרה הוא שהניצוץ שהצית את המרד היה בגידתו של יהודי בעמו ובקדשיו. לא מקרה הוא, שבמקביל למעשה האב ובניו קיים הסיפור על האם ובניה. משפחת מתתיהו היתה פך אחד של שמן טהור שנשאר לפליטה. במקום שיש טוהר כלפי שמים- יש טוהר איש כלפי אחיו!