הדפסה
מעגל השנה - חנוכה

הרב שמואל בירנבויים לחנוכה

כמה נרות מדליקים בחג?כידוע, אין לנו מסכת על הלכות חנוכה, גם אין משניות מפורשות בענין. אך ישנם מספר דפים במסכת שבת, העוסקים בענייני חנוכה, ובתוכם כמה ברייתות- א. כמה נרות מדליק?- מקור ההלכה, ומחלוקת הרמב"ם והתוס' בהבנתה- ישנה הברייתא הידועה העוסקת במצוות ההדלקה:   שבת (כא:)

תנו רבנן: מצות חנוכה נר איש וביתו. והמהדרין - נר לכל אחד ואחד. והמהדרין מן המהדרין, בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך; ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחת, מכאן ואילך מוסיף והולך. המצווה היא בהדלקת נר אחד בלבד, ואין זה משנה כמה אנשים בבית, וגם אין הבדל בימים- ולכן די בנר אחד לכל יום. ה"מהדרין" מתחשבים גם באנשים, וה"מהדרין מן המהדרין" מבחינים בין ימי החג. מחלוקת התנאים- בית שמאי ובית הלל היא בשאלה האם מוסיפין או פוחתין, אך לדעת כולם משנים, ואין יום אחד דומה לחברו. אנו נוהגים, כמובן, כשיטת המהדרין מן המהדרין לדעת בית הלל, אך עדיין מחלוקת בענין: רמב"ם הלכות מגילה וחנוכה פרק ד: הלכה א כמה נרות הוא מדליק בחנוכה, מצותה שיהיה כל בית ובית מדליק נר אחד א בין שהיו אנשי הבית מרובין בין שלא היה בו אלא אדם אחד, והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד. הלכה ב כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות. לשיטתו, ה"מהדרין מן המהדרין" אכן מצרפים את שני הגורמים- האנשים והימים, ולכן בבית ובו עשרה ביום השמיני ידליקו שמונים (שמונה ימים * עשרה אנשים). אך לא הכל מסכימים לכך: התוס' בשבת מפרש בצורה שונה :  (וגם הרמב"ם  בהמשך מביא שיטה זו) והמהדרין מן המהדרין - נראה לר"י דב"ש וב"ה לא קיימי אלא אנר איש וביתו שכן יש יותר הידור דאיכא היכרא כשמוסיף והולך או מחסר שהוא כנגד ימים הנכנסים או היוצאים אבל אם עושה נר לכל אחד אפי' יוסיף מכאן ואילך ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית.לדעת התוס' ה"מהדרין מן המהדרין" מתחשבים רק בימים אך מוותרים על הידור האנשים, וגם בבית בן עשר נפשות ידליקו חנוכיה אחת בלבד, וביום השמיני ידלקו שמונה נרות ולא יותר. הדבר נראה מוזר,שהרי ב"מהדרין מן המהדרין" עסקינן, ובסופו של דבר לשיטתם מדליקים פחות נרות! כיצד יתכן הדבר?ההסבר מופיע בסוף דבריו- "ליכא היכרא שיסברו שכך יש בני אדם בבית"- אם נתחשב גם בימים וגם באנשים, האדם ברחוב לא ידע אם ריבוי הנרות הוא כתוצאה מהאנשים הרבים או ימי החג. כך למשל, אדם הרואה שמונה נרות- אינו יכול לדעת אם היום יום שמיני ואדם אחד מדליק, או אולי שמונה אנשים מדליקים ביום הראשון, ושמא יום ב' וארבעה אנשים, ואף יתכן והיום יום ד' ומדובר בשני מדליקים. כדי למנוע בלבול זה, נקבע שרק בעל הבית מדליק, וכך ניתן לדעת במדויק את יום החג, שזו מטרת "מהדרין מן המהדרין". המטרה איננה ברבוי הנרות אלא בציון היום המדויק של החג. ב. פסק ההלכה- מחלוקת קדומה זו נמשכת לאורך הדורות, בפסק ההלכה- שולחן ערוך (אורח חיים סימן תרעא סעיף ב): כמה נרות מדליק?  בלילה הראשון מדליק אחד,  מכאן ואילך  מוסיף והולך  אחד בכל לילה  עד שבל יל האחרון יהיו שמונה, ואפילו אם רבים בני הבית   לא ידליקו יותר. הגה (הרמ"א): וי"א דכל אחד מבני הבית  ידליק (הרמב"ם), וכן  המנהג פשוט. כידוע, הספרדים נוהגים כמנהג "המחבר"- ר' יוסף קארו, ולכן רק בעל הבית מדליק, ואילו האשכנזים נוהגים כמנהג הרמ"א- וכל אחד מבני הבית מדליק. מחלוקת קדומה זו, ניכרת היטב בבתינו , ומלווה אותנו לאורך כל השנים. הט"ז (ס"ב) מסביר את המחלוקת ומסיים בהערה מעניינת ביותר-...ובכאן יש חידוש במנהג, שהספרדים נוהגין כתוס' כמ"ש [ב"י] והאשכנזים כרמב"ם וזה לא מצינו בשאר מקומות: טענת התוס' (כנגד שיטת הרמב"ם), שאין היכר לימים, נראית כפתירה שהרי כל אחד מדליק בחנוכיתו, וניכר ההבדל, ולא נראה שהשאלה היא טכנית בלבד- אם רואים או לא רואים? ויש להעמיק יותר בנושא: ג. מחלוקת רמב"ם –תוס': תלויה בשאלה- מי המדליק?אם נעיין היטב ונדייק בדברי הרמב"ם,  הרי  שהוא כותב: והמהדר את המצוה מדליק נרות כמנין אנשי הבית נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים, והמהדר יתר על זה ועושה מצוה מן המובחר מדליק נר לכל אחד ואחד בלילה הראשון ומוסיף והולך בכל לילה ולילה נר אחד. ואם כן לשיטתו, לא כל אחד ואחד מדליק, אלא בעל הבית מדליק עבור כולם. גם בהדגמה מדגיש זאת: כיצד הרי שהיו אנשי הבית עשרה, בלילה הראשון מדליק עשרה נרות ובליל שני עשרים ובליל שלישי שלשים עד שנמצא מדליק בליל שמיני שמונים נרות. ואם כן, מובנת טענת התוס'- 'שאין היכר', שהרי בעל הבית מדליק את כל הנרות, ולא כל אחד בחנוכייתו. אך ראינו שהרמ"א אמנם פוסק כרמב"ם, שכן מתחשבים באנשים, אך משנה מדבריו, ומציין שכל אחד מדליק: הגה:  וי"א דכל אחד מבני הבית  ידליק (הרמב"ם), וכן  המנהג פשוט. בעל "ערוך השלחן" מחזיק בשיטת הרמב"ם אך עומד על הערה זו שהערנו: (סימן תרע"א) במ"ש רבינו הרמ"א וי"א דכל אחד מבני הבית ידליק וכן המנהג עכ"ל וזהו ע"פ שיטת הרמב"ם כמ"ש, וטעות הוא דהרמב"ם לא קאמר שכל אחד מבני הבית ידליק אלא הבעה"ב ידליק כפי מספר בני אדם שיש בביתו…לדבריו, גם מלשון הברייתא משמע כרמב"ם ולא כרמ"א: וגם הגמ' שאמרה והמהדרין נר לכל אחד ואחד, לא אמרה נר כל אחד ואחד אלא נר לכל אחד ואחד, כלומר, שהבעה"ב ידליק נר לכל אחד מבני ביתו וזהו שביאר הרמב"ם דאם יש לו עשרה בני אדם ידליק בלילה ראשונה עשרה נרות ובשנייה עשרים וכן עד סופו וזהו הכל על בעה"ב אבל שידלוקו שני אנשים בבית אחד הוי ברכה לבטלה ואסור לעשות כן [גליא מסכתא סי' ו'] הביטוי "נר לכל אחד ואחד..."- משמעו שבעל הבית מדליק עבור כולם, שהרי אם כל אחד מדליק היה ראוי לכתוב: נר כל אחד ואחד". הוא אף מסביר זאת בכך שאם כל אחד ואחד ידליק יש בכך ברכות לבטלה- שהרי אין צורך בכך. בכך הוא מסביר את טענת התוס' כנגד הרמב"ם בדבר ההיכר: ולפ"ז א"ש מה שטרחנו בסעיף ז' בדברי התוס' שכתבו דאם נדליק כמספר אנשי הבית לא הוה היכר והרי כל אחד יכול להדליק במקום בפ"ע אך אם נאמר דרק על הבעה"ב החיוב אתי שפיר- דהוא מדליק במקום אחד: טענת התוס' כנגד הרמב"ם בענין ההיכר אכן מובנת כעת. אך למרות זאת, בהמשך הדברים עה"ש מסכים לשנוי הרמ"א, ונביא אך חלק מדבריו: אמנם באמת דברי רבינו הרמ"א צודקים דמה שמדייק מדאמרו נר לכל אחד דאבעה"ב קאי וודאי דכן הוא אבל האם בשביל זה אם כל אחד ידליק נר לעצמו מיגרע גרע? וראיה לזה מספ"ז דעירובין [פ':] לעניין עירובי חצרות ...וה"נ בנר חנוכה העיקר שכל אחד ידליק נר לעצמו ורבנן הקילו שהבעה"ב יכול להדליק בשביל כולם...מסקנת דבריו, שהרמב"ם קובע כי יכול בעל הבית להוציא כולם, אך בהחלט ראוי שכל אחד ואחד ידליק. הסבר זה נראה קצת דחוק, שהרי מלשון הרמב"ם משמע שהדלקת בעל הבית היא העדיפה, וכפי שהוסבר לעיל- בגלל ברכה לבטלה! חזרנו לטענת התוס' בדבר ההיכר- מה נקודת המחלוקת שבין הרמב"ם לתוס'- האם שאלה טכנית בלבד? "ערוך השלחן" (בתחילת הסימן שהבאנו) אמנם מנסה לטעון כי בזמן התוס' נהגו להדליק רק בטפח הסמוך לפתח, ולכן כל הנרות ביחד ואין היכר, אך לרמב"ם ניתן גם להדליק בבית וכ' ולכן ניתן להפריד. (כך גם נראה מהשגת הגר"א על השו"ע). מהלך שכזה, אכן מנתח את המחלוקת כתלויה בשאלה הלכתית על מקום ההדלקה, וממנה נובע החילוק בענין ההיכר.  אך ניתן להבין כי המחלוקת עמוקה ומהותית יותר

נכתב ע"י הרב שמואל בירנבויים