הדפסה
מעגל השנה - יום כיפור

על חטא שחטאנו - לפניך...


וידוי "על חטא" כבר שגור בפינו. "על חטא שחטאנו לפניך באונס וברצון... באימוץ הלב... בבלי דעת...". אולם אם נעצור לרגע ונחשוב על משמעותו, נתמה?. לכאורה, אמור וידוי זה לפרט את אשר קלקלנו במהלך השנה, כנוסח הוידוי שכותב הרמב"ם בהלכות תשובה: "אנא ה', חטאתי, עויתי, פשעתי לפניך ועשיתי כך וכך; והרי ניחמתי ובושתי במעשי ולעולם איני חוזר לדבר זה". אולם אם נסכם את רשימת ארבעים וארבעה החטאים המופיעים בוידוי "על חטא", נגלה עד כמה חסרה היא. ומה יהיה על השאר?

זאת ועוד. רבים מן הפרטים המופיעים ברשימה אינם חטאים כלל ועיקר! האם "אונס, רצון, ואימוץ הלב, בלי דעת וביטוי שפתיים" הם בכלל החטאים? הרי אינם אלא רקע לחטאים! הרי באמצעות אונס או רצון אפשר לעשות גם מצוות! ומהו, אפוא, תוכנו של וידוי זה?

חייבים אנו לומר שלא פירוט החטאים הוא תוכנו של וידוי "על חטא". את מה שכותב הרמב"ם על סדר הוידוי המפורט אשר כל אדם צריך לבנות לעצמו על פי חשבון הנפש האישי שלו, נקיים בערב היום הקדוש. ובאם נתקשה לנסח זאת בעצמנו, נאמר "תפילה זכה" אשר חיבר בעל 'חיי-אדם' ומודפסת ברבים מן המחזורים. וידוי "על חטא", הנאמר בתפילת הציבור, מטרתו אחרת. וכך כותב המהר"ל מפראג ב'נתיב התשובה':

כאשר מודה על חטאו, הוא מוסר עצמו אל ה' יתברך אשר חטא, כמו שהוא כל הודאה, שמסר עצמו אל מי שחטא לו. ועל ידי זה סילוק יצר הרע לגמרי, כי אין ליצר הרע שום צירוף אל ה' יתברך... כאשר מתוודה על החטא לומר "חטאתי לה'", על ידי הודאה זו מוסר עצמו אל ה' יתברך לגמרי, ומסלק מאתו היצר הרע לגמרי, ומתדבק בו יתברך בהודאה זאת...

עיקרו של הוידוי, אם כן, אינו הפירוט של החטא, אלא ראשיתו של המשפט: "על חטא שחטאנו לפניך". לא החטא המסוים הוא הבעיה המטרידה אותנו ברגע זה, אלא העובדה ש"חטאנו לפניך". לכן גם אין אנו מרבים לפרט את החטא עצמו. חשוב לנו יותר הרקע שגרם לחטא, שהרי הוא זה שמרחיק אותנו מ"לפניך". על כך התפלל בהיותו "ביום רעה": "את פניך ה' אבקש. אל תסתר פניך ממני...". החטאים הפרטיים מקבלים מתוך כך משמעות חדשה. לא העובדה שהתנהגתי "לא בסדר" היא המטרידה אותי, אלא המרחק אשר החטא מרחיק אותי מאור פניו יתברך.

ישנה עוד הרגשת תשובה סתמית, כללית. אין חטא או חטאים של עבר עולים על לבו, אבל בכלל מרגיש הוא בקרבו שהוא מדוכא מאד, שהוא מלא עוון, שאין אור ה' מאיר עליו... מתבייש הוא מעצמו, יודע הוא כי אין א-לוה בקרבו, וזאת היא לו הצרה היותר גדולה, החטא היותר איום.

(אורות התשובה פרק ג)


כמו צרתו של הפרט כך היא צרתו של העם כולו. "והסתרתי פני מהם והיה לאכול, ומצאוהו רעות רבות וצרות, ואמר ביום ההוא: הלוא על כי אין א-להי בקרבי מצאוני הרעות האלה". גם כאן, לא חטא מסוים ולא חטאים מוגדרים עלינו לחפש כאשר שואלים אנו "על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חורי האף הגדול הזה?". במצבנו הלאומי ניתן לומר כי "החטא היותר איום" הוא "כי אין א-לוה בקרבו", ההתעלמות מהיותנו עם ה' השב אל ארץ ה' הנמצאת תחת השגחת ה'. די לנו לנהל את השיח הציבורי סביב שיקולים הלקוחים מ"א-להי נכר הארץ", ממושגים ומערכים הלקוחים מתרבויות נוכריות. הגיע הזמן להביא את האמונה בה', בתורתו ובהשגחתו אל מרכזו של השיח הציבורי במדינה.

לסיום, אספר אנקדוטה מלפני שנים מספר. בפעם הראשונה שהתמודד אריאל שרון על ראשות הממשלה, שאלו אותי: מה יהיה? לאחר שהבהרתי כי אינני נביא, עניתי כך: מבחינת הניתוח הפוליטי, נראה לי שיהיה טוב מאד. יש לו היכולת והרצון לנצח במלחמה שבה אנו נמצאים. אולם מנקודת המבט האמונית, אני מעריך שנתאכזב ממנו קשות. בשנים האחרונות, ההנהגה הא-להית מובילה את המהלכים ההיסטוריים בצורה הפוכה לחלוטין מן ההיגיון הפשוט, כדי להראות לנו מיהו בעל הבית באמת, ועל מי נאמר: "אל תבטחו בנדיבים, בבן אדם שאין לו תשועה".

התשובה אל ה', זוהי התשובה הגדולה אשר נדרשת מאתנו ביום הכיפורים הזה; יום שאנו חשים בו יותר מבכל שנה את חרדת הדין; יום שבו אנו מבינים עד כמה תלוי גורלנו האישי והלאומי במה שייכתב וייחתם בבית דין של מעלה. מתוך אותה תחושה עמוקה של תלות בקב"ה, מתוך אותה עוצמה של אמירת "על חטא שחטאנו לפניך", תתקבל תפילתנו: "בספר חיים, ברכה ושלום, ופרנסה טובה, וגזירות טובות, ישועות ונחמות, ניזכר ונ?חתם לפניך, אנחנו וכל עמך בית ישראל לחיים טובים ולשלום".