הדפסה
מעגל השנה - ראש השנה

יום כיפור וספר יונה

מה ראו חכמים לקרא ספר זה ברגעי ההתעלות, סמוך לתפילת נעילה? אמנם יש התאמה מעניינת בין מהלך הספר לתקופת השנה- בתשובת אנשי נינווה אנו קוראים על מלך נינוה : "ויקם מכסאו ויעבר אדרתו מעליו"- ובתהליך התשובה מפנה כיסאו למלך מלכי המלכים, דבר המזכיר את המלכת ה' בראש השנה. בהמשך קוראים אנו על הצום שקבעו המזכיר את צום יום הכיפורים, ובהמשך יונה היושב בסוכה. כידוע 70 הפרים של סוכות כנגד אומות העולם, וספר זה אכן מלמדנו על תשובת המלחים הגויים ואנשי נינוה. אך נראה שעיקר הסיבה לבחירת הספר היא ענין התשובה העומד במרכזו של היום.

אך האם הקריאה בספר נועדה ללמדנו פרק תשובה מאנשי נינוה? אם כן הדבר- די היה לקרוא את פנייתו השנייה של יונה, תשובת אנשי העיר וסליחת המקום. אך נצטווינו לקרא את הספר כולו, ועל כן נראה שנקודת המרכז היא ביונה הנביא.

יונה שונה משאר הנביאים בשתיים:

- בעוד שכל הנביאים מנסים להבין את הצדק האלוקי, ומתמודדים עם בעיית "צדיק ורע לו רשע וטוב לו", הרי שאת יונה מטריד דווקא החסד האלוקי- מדוע ה' מוותר כל כך מהר לאנשי נינוה?

- כל הנביאים מנסים לעורר את העם הסורר לתשובה. אצל יונה המצב הפוך, והדבר קורה פעמיים, ועוד אצל גויים: בעוד המלחים מתפללים ונודרים נדרים יונה ישן בירכתי הספינה עד שהמלחים צרכים לעורר אותו לתשובה- "קום קרא....". גם אצל אנשי נינוה – חזרתם בתשובה מתקבלת בהסתייגות ובכעס על ידי יונה. וכי לא היה צריך לשמוח על שנתמלאה שליחותו?


נביא מעט מדברי הרב וינר ממעלות לענין זה:

מה שהציק ליונה זו נקודת האמת...מאוד חרה ליונה שתשובתם של אנשי נינוה לא היתה תשובה אמיתית. עניין זה רמוז בשני עניינים. תחילה, בשמו "יונה בן אמיתי", ושנית בדבריו (ד', ב'):

"...כי ידעתי כי אתה אל חנון ורחום ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה."

יונה מתחיל למנות את י"ג המידות בצורה חלקית (כפי שמופיע מספר מצומצם של פעמים בתנ"ך), אך מאוד בולט שלבסוף הוא משמיט את מידת האמת, "ורב חסד ואמת".

בענין המלחים-  יונה המשיך בשלו. טענתו היתה שתשובתם של המלחים לא היתה תשובה שלמה ואמיתית. בתוך הדג הוא נושא תפילה ואומר (ב', ט' - י'): משמרים הבלי שוא חסדם יעזבו. ואני בקול תודה אזבחה לך אשר נדרתי אשלמה ישועתה לה'.

ומפרש הרד"ק:

משמרים הבלי שוא. אנשי הספינה שהיו עובדים אלילים והם משמרי הבלי שוא ידעתי שאחר שנמלטו מן הצרה יעזבו חסדם שייראו את ה' וזעקו אליו ונדרו נדרים לא יקיימו מה שנדרו וישובו לעבודת אלהיהם אבל אני לא כן כי בקול תודה אזבחה לך:

לכן, בניגוד אליהם, טוען יונה ש"אשר נדרתי אשלמה", הוא לא רק נודר אלא גם מקיים. מתברר שלפי יונה המצוקה שבה היו שרויים המלחים גרמה גם לאותם נדרים ואותם תפילות שהם נשאו בפיהם, וכל זאת על מנת להציל את נפשם. אולם, כל אלו מילים בעלמא, ולאחר זמן הם לא יטרחו כלל לקיים את דבריהם. ניתן לסכם במשפט את טענתו של יונה - תשובתם של המלחים אינה אמיתית.

גם ביחס לתשובת אנשי נינוה , מובא בתלמוד הירושלמי שלא היתה זו תשובה אמיתית. אנו נתייחס כאן רק לנקודה אחת שמביא: ירושלמי,תענית פ"ב ה"א (ח:)

אמר רבן שמעון בן לקיש תשובה של רמיות עשו אנשי נינוה … וישבו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם א"ר יוחנן מה שהיה בכף ידיהם החזירו מה שהיה בשידה תיבה ומגדל לא החזירו.

אמנם בתלמוד הבבלי נראה להיפך ודווקא משבחים את תשובתם ולומדים ממנה:   ( בבלי,תענית,טז)

אחינו לא שק ותענית גורמים אלא תשובה ומעשים טובים גורמים שכן מצינו באנשי נינוה שלא נאמר בהם וירא האלהים את שקם ואת תעניתם אלא וירא האלהים את מעשיהם כי שבו מדרכם הרעה ...וישובו איש מדרכו הרעה ומן החמס אשר בכפיהם מאי ומן החמס אשר בכפיהם? אמר שמואל אפילו גזל מריש ובנאו בבירה מקעקע כל הבירה כולה ומחזיר מריש לבעליו .

ישנה תקנת חכמים שנועדה לעודד את הגזלנים לחזור בתשובה, שמי שגזל מריש (אבן או קורה) ובנה בית שלם אינו חייב לפרק את כל הבית ולהחזיר את המריש. אך אנשי נינוה הידרו ופרקו את הבתים. לפי זה תשובתם אכן היתה עמוקה ויסודית, אך הרב ריבלין מישיבת "כרם ביבנה", טוען כי גם בכך יש גנאי-

כל צדקות מופרזת של אדם בינוני אומרת דרשני...אם תקנו חז'ל את תקנת השבים...בוודאי ידעו על מה ולמה תקנו זאת..החסידות הצעקנית של אנשי נינוה שהרסו בירה שלימה אינה התנהגות נורמלית.. (עמ' 151).

על מנת להבין את מעשה התשובה של אנשי נינוה צריך להכיר את הרקע ההיסטורי של הסיפור.
יונה בן אמיתי מופיע בימי ירבעם השני (מלכים ב' י"ד, כ"ג - כ"ה):

בשנת חמש עשרה שנה לאמציהו בן יואש מלך יהודה מלך ירבעם בן יואש מלך ישראל בשמרון ארבעים ואחת שנה... הוא השיב את גבול ישראל מלבוא חמת עד ים הערבה כדבר ה' אלקי ישראל אשר דבר ביד עבדו יונה בן אמתי הנביא אשר מגת החפר. התקופה של ירבעם השני היתה התקופה הגדולה ביותר של ממלכת יהודה, חוץ מימי דוד ושלמה. המצב בארץ היה טוב מאוד ואפילו היתה ברית עם ישראל, אך לבסוף הגיעה ההתרסקות. יונה עמד באותה תקופה וידע מה הולך לקרות עם עם ישראל, ומה יהיה פועלם של אנשי נינוה התמימים הללו.
אנשי נינוה שייכים לממלכת אשור, והולכים להיות האומה האכזרית ביותר שהיתה עד זמנם. הם הראשונים שהחלו בהגליית עמים. הגלייה במסעות מוות, והתעללויות נוראות ואכזריות. זאת היתה הסיבה שבגללה יונה לא היה מוכן לקבל שתשובתם של אנשי נינוה אכן אמיתית, אלא רק מן השפה ולחוץ...

יונה מנסה לסנגר על עם ישראל. על כן הוא יוצא כנגד האומות וטוען שתשובתם אינה אמיתית. אך ה' עונה ליונה שצורת השפיטה שלו את הגויים היא לא נכונה. יש הבדל יסודי בין עם ישראל לשאר האומות.

מאחר ומערכת היחסים של ה' עם אומות העולם שונה, ברגע שהם מילאו את סאתם ה' מעניש אותם בעונש סופני. ניתן לראות בחוש שהיום אשור לא קיימים, וכמו כן גם הכפתורים והכסלוחים. אך ישנה הסתייגות מסויימת והיא, שעד שהאומות לא הגדישו את הסאה אזי יש להן עדיין סיכוי. ועל כן, מאחר ואנשי נינוה עשו תשובה מסויימת, על אף שהיא חיצונית, היא עדיין שווה משהו. לכן הם עדיין לא עוברים מהעולם.

כעת מובן מדוע המלחים ניצלו בעזרת הנדרים שנדרו על אף שלא בטוח שהם יקיימו אותם, שכן העיקר אצל אומות העולם הוא שיצאו מהרעה הגדולה בה היו!

(הרב שמואל בירינבויים)