הדפסה
מעגל השנה - שבועות

רואים את הקולות / פנינה נויבירט

"וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:" (שמות כ', ט"ו)

מעמד הר סיני מתואר כחוויה אדירה, אשר הותירה רושם עמוק על משתתפיה, עד למדרגת ראיית קולות.

רבים מהפרשנים תהו מה פשר ראיית הקולות המתוארת בכתוב. חלקם הניחו, כי אין הכוונה לראייה של ממש, כי אם לתיאור מוחשיות מעמד הר סיני. כך, למשל, מסביר ר' צדוק מלובלין: "'וכל העם רואים את הקולות' - שהיו רואים את הנשמע דשמיעה הוא הידיעה שבמוח הדבר ששומע אבל ראיה הוא ע"י ההרגשה שבלב" (רסיסי לילה). במעמד הר סיני זוכים ישראל להרגיש בלב את התורה, להפנים את המסר האלקי.

בדומה, מסביר השל"ה, על פי הזוהר הקדוש, כי לדיבור האלקי במעמד הר סיני נלוו "כתוביות" אש, אשר הקנו המחשה חזותית למסר הנאמר, ובלשונו: "אותו הדיבור עצמו היו שומעים ורואים בעיניהם האותיות של אותו דיבור, כי היו נרשמות ונחצבות בלהבי אש" (של"ה, שבועות נ"ח). כתימוכין להסברו, מביא השל"ה פסוק מתהילים, לפיו אכן לקול ה' נלוות להבות אש: "קוֹל ה' חֹצֵב לַהֲבוֹת אֵש" (תהילים כ"ט, ז'). השל"ה גורס, כי פסוק זה זהה לפסוק המתואר במעמד הר סיני: "וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם" – הלפידים ככלי חזותי להמחשת הקולות.

לעומת זאת, פרשנים רבים סבורים, כי במעמד הר סיני אכן התעלו בני ישראל למדרגת כושר ראייה של קולות, כמובא בדברי בעל התניא: "כדכתיב אתה הראת לדעת כי ה' הוא האלקים אין עוד מלבדו - הראת ממש בראיה חושיית כדכתיב וכל העם רואים את הקולות רואים את הנשמע" (תניא, ח"א, ל"ו). בעל התניא תולה את כושרם של בני ישראל לראות את הנשמע בעובדה כי במעמד הר סיני הזדכך גופם של בני ישראל, עד כי הוא נכון לקבלת זיו השכינה. אותה הזדככות תביא לכך שבעתיד, תשוב הנשמה לפעם בגוף האדם בתחיית המתים, ובמילותיו: "שאז יזדכך גשמיות הגוף והעולם ויוכלו לקבל גילוי אור ה' שיאיר לישראל ע"י התורה" (שם).

ברוח זו מסביר ר' חיים מוולאז'ין, בעל נפש החיים, את פשר ראיית הקולות במעמד הר סיני: "שכל כך נתבטלו מהם אז כל כוחות הגשמיות ונזדכך השגתם מאוד, עד שכל מציאות ענייני המוחשים הגשמיים שהיו רואים אותם ראיה חושית, עתה נתבטלו אצלם מראותם בחוש ראותם" (נפש החיים שער ג', י"א).

ר' חיים מוולאז'ין גורס, כי השכינה מפעמת בעולמנו תדיר, אם כי שגרת חיינו, ארציותנו וגשמיותנו מונעים מאיתנו את היכולת להכיר בכך. אנו נוטים לנצל את חושינו באופן חלקי, מדוד וקצוב, לעצום עיניים מול האמת, בבחינת: "לא יָדְעוּ וְלא יָבִינוּ, כִּי טַח מֵרְאוֹת עֵינֵיהֶם מַהַשְׁכִּיל לִבֹּתָם" (ישעיה מ"ד, י"ח).

ראיית הקולות שבמעמד הר סיני מעידה, כי במעמד זה השכילו בני ישראל להרחיב את טווח ראייתם, ולחזות בעוצמה הרוחנית האופפת אותם, ובלשונו: "כל ימי העולם דיבורו יתברך ניצב בהם (בעולמו של הקב'ה) להאירם ולקיימם כל רגע וכו' רק שעתה טח עינינו מראות בעיני הבשר איך ובאיזה אופן דיבורו יתברך מתפשט בהם" (שם).

בעתיד, כשגופינו ישוב לזכותו, נחזה שוב ביופיו האמיתי של עולמנו, כדבריו: "שיזדכך השגתנו עד שנזכה להשיג ולראות גם בעין הבשר עניין התפשטות דיבורו יתברך בכל דבר בעולם". חזון זה מגולם בנבואת ישעיה: "וראו כל בשר יחדיו כי פי ה' דיבר" (מ', ה') – האנושות תראה את מוצא פי ה' בכל בריאה ובריאה.

ר' חיים מוולאז'ין מקביל בין נבואת ישעיה למעמד הר סיני. בעתיד נחזה בדיבור האלקים ממש כפי שבמעמד הר סיני ראינו קולות, ובמילותיו: "כמו שכבר היתה השגה מעין זה במתן תורה, דכתיב וכל העם רואים את הקולות, ויש לפרש על פי זה מאמרם (במכילתא לגירסת רש"י): 'שהיו שומעים את הנראה ורואים את הנשמע'".

במעמד הר סיני נפקחות עינינו לרווחה, וברגע של אמת אנו רואים את המכלול, ללא מחיצות, כפי שנחזה בעתיד: " קוֹל צֹפַיִךְ נָשְׂאוּ קוֹל, יַחְדָּו יְרַנֵּנוּ:  כִּי עַיִן בְּעַיִן יִרְאוּ, בְּשׁוּב ה’ צִיּוֹן" (ישעיה נ"ב, ח').